חוט המשולש חלק א' עז

הוה כמקדש בביאה שלא בעדים. ולצרף לזה הא דכתיבנא דחזקה לאו אלימתא היא כ"כ. וכעת עדיין לא נתיישבה דעתי בזה וגם לא לבי הולך שתגיד אחר האיום שלא היה שום העראה בשום מעשה חדודים. ובפרט לדעת הט"ז ע' ב"ש סי' כ' סק"ג וקו' הב"ש עליו לק"מ ואכמ"ל וכבר כתבתי והבאתי לעיל דברי רש"י פ"ק דכתובות (דף ט' ע"ב ד"ה מאי לאו כו') ע"ש שסיים או שהערה בה ולא ידע ששיבר בתוליה ובפרט באיסור חמור כזה ואחר החקירה והאיום נתיישב גם צריך לחקור אולי הוחזקה בשכנותיה לבתולה כדרך שקורין אחר הנשואין בחור ובתולה אם לא עשו מעשה ואז יתרע ההנהגה כאיש ואשתו שכתב הש"ג וגם יתרעו כל צדדי האיסור ויתחזקו כל צדדי ההיתר. ולתשובת כת"ר נוחיל ואצא בשלום ורב ברכות כנפשו ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה מוולאזין: סימן יא בענין שאילתא דשאילנא באיש אחד שנפל בדרך הליכתו לארץ ומחמת זה הוכה בביעיו עד שאח"כ התחיל להתנפח ונתייסר ביסורין כמה שנים עד שזה זמן קרוב חתכו לו הרופאים ביצה א' של ימין והוציאוה כשהיא נרקבת גם הבשר שסביבותיה היה נרקב ונשאל ש"ב המאוה"ג מו"ה ישראל כהן ראפפורט נ"י אב"ד דק"ק בוחאוו אם מחוייבים להפרישו מאשתו הישראלית והגיעני דבריו שפתח בכחא דהתירא ושאל גם לחוות דעתי בזה וזאת היתה תשובתי אליו וה' אלקים אמת ינחני בדרך אמת חונן הדעת בא"י למדני חקיך: [א] פתח דברי יאיר בדין שכתב הרמב"ם דע"י חולי מקרי בידי שמים. שראשית דברי מעכ"ת בנוים ע"ז. והיות דרכינו לראות כל דין ע"פ מקורו מהש"ס ומפרשי הרמב"ם את מקורו לא הראו אמינא ביה מלתא דבאמת מסוגיא דש"ס דילן אין ראיה מכרעת דלולי דברי רבותינו הראשונים ז"ל בעניותינו לא היינו למדין להכשיר אלא הנולד כן ממעי אמו דהכי משמע מדיוקא דרבא מפצוע הפצוע וגם הקישא דממזר משמע הכי דהא מום דממזר משעת יצירה הוא אבל כבר כתב רש"י דע"י רעמים וברד מקרי נמי בי"ש כמו ממעי אמו וכל חכמי ישראל שוין בזה ולא ברירא לן מהיכא פשיטא להו הכי ולהני רבוותא דס"ל שר"י בש"ר יב"ב אתחלת יצירה קאי יש מקום אתי לומר דמדנקט שמואל סתמא פ"ד בי"ש כשר ולא אמר הלכה כר"י בש"ר יב"ב יש לומר דאתי לאוסופי דע"י רעמים וברד מקרי נמי בי"ש כמו ממעי אמו אבל להנך רבוותא דס"ל דר"י בש"ר יב"ב אבידי אדם קאי לא מצאתי מקום ראיה לזה וליכא למימר משום דפצוע מחמת מכת חרב וכיוצא בו דלא מצי למהוי נולד כן דא"כ היכי הוי מצי למכתב הפצוע ואולי משמע להו לשנא דמתניתא דנקטה אף כאן בי"א משמע להו דכל שאינו בי"א אינו בכלל פצוע ולפי זה ודאי אין לחלק בין רעמים וברד או ע"י חולי ואם כן משמע כדעת הרמב"ם דבאמת אינו מחלק ביניהם רק כל שאינו בי"א כשר אבל איננה ראיה מכרעת דאם כן אם נפצעה ע"י בהמה וכיוצא בזה נמי נימא דכשר הואיל ולאו בידי אדם הוא וכדקיי"ל גבי חרותא כת"ק דרשב"א חולין (דף נ"ה ע"ב) [וממוצא דבר ישכיל המעיין שמש"ש הפר"ח דלמאן דסבר גבי פ"ד שע"י חולי לא מקרי בי"ש ה"ה גבי חרותא אסור אין דמיונו עולה יפה דשארי הבריות יוכיחו]: ומ"ש היש"ש מדאצטריך דרשא דרבא ולא סגי לרבא בהקישא דתני במתניתא מזה מסייע להרמב"ם דתרווייהו איצטריכא חד למעוטי ממעי אמו וכן ע"י רעם וברד וחד למעוטי ע"י חולי עכ"ד וכל המעיין השופט בצדק יראה שדבריו דחוקים ותו דגם לפי שיטתו אכתי איכא למימר דח"א למעוטי ממעי אמו וח"א למעוטי רעמים וברד וגם תמיהתו על רבא דדריש מפצוע הפצוע וכי פליג על ברייתא דדריש בהקישא בעיני לא נפלאת היא אפי' לפי תמיהתו על רבא דבירושלמי איכא מאן דיליף מהיקשא דממזר לחומרא לפסול אף בי"ש משום דממזר יצירתו בי"ש הוא (והובא הירושלמי גם ברא"ש בסוגיין) וא"כ ברווחא איכא למימר דמש"ה אצטריך דרשא דרבא לאקושי לקולא ואהני הקישא למשרי ע"י רעמים וברד אף דלאו ממעי אמו הוא ולפ"ז קצת ראיה להכשיר ע"י רעמים וברד אבל אין זה ראיה גמורה דעיקר תמיהתו על רבא ליתא דבכמה דוכתי מייתי הש"ס דרשא דאמורא והדר נקט ותנא מייתי לה מהכא והיינו משום דזמנין לא ידע האמורא מהברייתא והיינו דאמרינן בכולא תלמודין תניא נמי הכי וכן תניא כוותיה והוא כלל גדול בש"ס וכ"ה ברש"י כתובות (דף ה' ע"ב ד"ה מהו לבעול בתחלה) והא דאמר ר"ל לר"י קידושין (דף ט' ע"ב) כעורה זו ששנה רבי כו' נראה דר"ל ידע דר"י ידע הך ברייתא: והאמת הברור דהרמב"ם הוציא דינו מהירושלמי דבירושלמי גרסי' אית תנא תני בי"ש כשר ואית ת"ת בי"ש פסול הוי בעינן למימר מאן דתני בי"ש כשר ר"י בש"ר יב"ב היא מאן דתני בי"ש פסול רבנן היא אר"א ב"פ קומי דר"ז כולה דרבנן הרי שעלתה חטטין מי מחכך בה או מסיית ה"ה בי"א כמו שהוא בי"ש ופי' הירושלמי פשוט דלשנויא דר"א פלוגתא דר"י ורבנן הוא בי"א ופלוגתייהו דהנהו תנאי הוא בכה"ג שעלתה שחין וע"י החיכוך נימוקה או נחסרה ביעה. דמאן דתני פסול סבר כיון דע"י חיכוך נימוקה או נחסרה לא מקרי בי"ש ומאן דתני כשר סבר כיון דהשחין גרם החיכוך מקרי בי"ש א"נ דלשנויא דר"א מר א"ח ומא"ח ולא פליגי דמאן דתנא כשר מיירי בסתם בי"ש שלא ע"י