חוט המשולש חלק א' עו

ומשו"ה צרתה מותרת דמוקמינן ליבמה בחזקת נבעלה היינו לאחריני אבל אינהו לגבי דנפשייהו מהימני למשרי לה בחליצה וא"צ גט ואי תקשי מ"ש לגבי צרתה דלא מהימנא ומ"ש לגבי בעלה האחרון דמהימנא ושרינן ליה למסמך אדבורא דידה נגד החזקה הא ל"ק שנא ושנא דצרה גופא אחריתי היא אבל איהי גופא כיון דמהימנא לגבי נפשה נגד החזקה הרי היא כחתיכה דהתירא דשריא לכ"ע: וגדולה מזו נראה דעת רש"י דאפי' בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אע"ג דמדאורייתא אית לן לאוקמה אחזקת א"א מ"מ אם היא בעצמה יודעת בברי שמת מהימנא נמי לגבי דנפשה אף נגד חזקה קמייתא ומשו"ה דקדק רש"י בר"פ האשה רבה ובפ"ב דכתובות (דף כב ע"ב) לפרש באומרת ברי שאין לבה נוקפה וכבר עמדו ע"ז מקמאי ובתראי והקרוב בעיני דכונת רש"י ז"ל הוא משום דבברי גמור מהימנא למשרייה לכל גבר ואף שלא לאחד מעדיה ואף לכתחלה ולא מטעם שהאשה נאמנת לומר מת בעלי דהא ודאי לא עדיף נאמנות דידה משני עדים וכבר יש שני עדים שמת אבל לא אלימי אף מאה סהדי מהני דאמרי לא מת וכן הקשה הר"ן פ"ב דכתובות אבל עיקר סברת רש"י הוא משום דלגבה דנפשה מהימנא נגד החזקה להימנינהו להנך דאמרו מת וקצת מזו הסברא כתב המהרש"א בר"פ האשה רבה (דף פ"א ע"ב). ולדעת רש"י אני מוסיף דאף לכתחילה שריא ואף שלא לאחד מעדיה מטעם דכתיבנא דכיון דלגבה דנפשה מהימנא נגד החזקה נעשית כחתיכה דהתירא דשריא לכ"ע כן נראה דעת רש"י אף נגד חזקה קמייתא ומכ"ש בנ"ד לענין לאחזוקי במלתא דודאי נבעלה מסתברא טפי וטפי להימנא לגבי דנפשה ולשווי' כחתיכה דהתירא ואי קשיא קושיית הרמ"א מהך דמלקין וסוקלין על החזקות נראה דדעת רש"י דבאמת מיירי דהבע"ד אומר ג"כ כפי שהוחזק ומ"מ לולי החזקה לא היה נלקה ונסקל ע"פ עצמו רק משום החזקה הוא דסוקלין וכדפרש"י גבי מעשה שבאת לירושלים ובנה על כתיפה והגדילתו ופרש"י והגדילתו בחזקת שהוא בנה דהיינו ודאי שקראתו בני והוא קראה אמי ואפ"ה לא היה נסקל אלא מפני שכרוך אחריה ואם היינו יכולין להשוות גם דעת הרמב"ם כן הוי ניחא טפי הא דבעי גבי איש ואשה שבאו ממה"י דסי' י"ט שיאמרו ג"כ זאת אשתי וזה בעלי ולא סגי בחזקה דהתנהגות לחוד. אבל צ"ע באיזה מקומות ברמב"ם. א"נ דדוקא מלקין וסוקלין דהוי דוקא ע"י התראה וא"כ כיון דקבלו התראה והתירו עצמם למיתה ולמלקות הרי דכבר הודו בשעת התראה שכמו שהחזיקו כן הוא אבל היכא שלא יצאה שום הודאה מעולם מבע"ד דעת רש"י שהבע"ד מהימן. שוב ראיתי בפ"י פ"ב דכתובות שהחזיק בסברא זו דעת מהרש"א ונסתייע גם מדברי הרשב"א ז"ל אבל לפי תירוץ זה אכתי קשה הא דבעלה לוקה משום שהוחזקה נדה והרי התם הוא לא קיבלה בהתראה אבל לפי תירוץ ראשון ניחא דבאמת מיירי באמרה או אומרת שהיא נדה ומ"מ לולי החזקה לא היה בעלה לוקה ע"פ דבורה והך דפ' המדיר (דף ע"ב ע"א) דיוצאת שלא בכתובה אם הוחזקה נדה אע"פ שמכחשת יכילנא לשנויי שגם התם מיירי שמתחילה אף שלבעלה אמרה שהיא טהורה. אבל לשכנותיה אמרה תחילה שהיא נדה ועכשיו נותנת אמתלא לחזור מדבריה ולולי החזקה היתה נאמנת ע"י אמתלא אבל מחמת שעשתה מעשה ללבוש בגדי נדות אין נאמנת אף באמתלא וכמ"ש הרמב"ן. ובזה מתורץ קושיית הטור בי"ד (סימן קפ"ה). אבל יותר נראה דשאני איסורא מממונא דבדבר שבממון אפילו אם מכחשת החזקה מתחילה ועד סוף נמי לא מהימני אבל במלתא דאסורא אם הבעל דין מכחיש החזקה מתחלה ועד סוף מהימן ומהימן ואם כן לד' רש"י מהימנא בנ"ד לומר לא נבעלתי. אבל רבו החולקים על רש"י וא"כ גם בנאמנות דידה נפלנא ברבוותא. גם חוכך אני דאולי לא גרע מקלא בעלמא דאנן נהגינן דלא מבטלינן קלא כמבואר שלהי גיטין (דף פט) דודאי אי לא נסמוך אדיבורא דידה רק נסמוך על ספק ספיקא וכיוצא אפשר לומר דדמי להא דאמרינן התם בגמ' עיינו רבנן בקדושין כו' אבל אי אדבורא דידה נסמוך א"ל דלא גרע מקול בעלמא. ובנ"ד איכא למימר דהוי קול בלא אמתלא דביום שנעשה בר מצוה בעת ההיא הוחזקו הקדושין ואז כבר הוחזק לגדול ויש לעיין בזה: גם דא עקא שהרי משנה שלימה שנינו בפ' האשה שלום שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לשוק ובפרט לפי מה שכתב הרמב"ם שם הטעם דמשום דאיסור לאו הוא שמא קל בעיניה ומשו"ה לא מהימנא אמנם יש לחלק ברווחא דשאני התם דמצד עדות אתינן למימר שתהא נאמנת להעיד על עצמה משום הכי הוא דאמרינן דלא מהימנא אי משום דרחמא או סאני ליה אי משום דאיסור לאו קל בעיניה אבל בנ"ד לא מצד עדות אתינן אלא דכיון דכל עיקר איסורא הוא משום דמחזקינן במלתא ואמרינן חזקה דבעל וכיון שאין שום אדם יודע בדבר רק היא לבדה והיא צווחת ואומרת שיודעת בבירור דלא בקושטא מחזקינן בכהאי גוונא לגבי דידה לית לן לאוקמי אחזקה וכמש"ל דעת רש"י ז"ל פ"ב דכתובות גבי תרי ותרי דאם אומרת ברי גמור לאו מטעם דנאמנת להעיד על עצמה הוא דמהימנא אלא כדכתיבנא דלגבי הבעל דין שיודע האמת לית לן לאוקמי אחזקה: ותו דבנ"ד אכתי מידי ספיקא לא נפקא דמאן יימר דמשקרא דאע"ג דלא מהימנינן לה בברי דקושטא קאמרה אכתי לא ברי הוא דמשקרה ודלמא קושטא קאמרה כיון דליכא שום חזקה נגד דידה לשיטת רש"י ז"ל. ומי שדעתו יפה ולבו שלם יוכל לסמוך ע"ד רש"י לומר דלגבי דידה מהימנא אף נגד החזקה והוי כחתיכה דהתירא דשריא לכ"ע ולצרף לזה עדות הריב"ש שראה איזו חולקים על הרא"ה וסוברים דאף ודאי נבעלה אכתי בעינן דוקא עידי יחוד גמורים הא לא"ה