חוט המשולש חלק א' עה
Chut HaMeshulash Part 1 75 · חוט המשולש חלק א' · free full Hebrew text
Open in the reader →דהאמירה שייך נמי להתנהגות דמסתמא כל המתנהגים כאיש ואשתו קורין אשתי ובעלי א"כ לדעת הרמב"ם נמי דוקא באיש ואשה שבאו ממה"י הוא דבעינן דוקא שיאמרו זו אשתי וזה בעלי דלא סגי בחזקה דהתנהגות לחוד דדלמא לשום זנות נתחברו וכדכתב הרמב"ם (פ"ו דגירושין) משו"ה בעינן נמי אמירתן דהנהו לגלויי מלתא דהם בחזקת איש ואשתו ומשום דגלוייא מלתא בעלמא הוא סמכינן בהא אדיבורא דידהו אבל עיקר החזקה הוא משום דנוהגין כאיש ואשתו מחזקינן להו כאיש ואשתו. ועי' מש"ל אי"ה טעם אחר דבעינן דוקא אמירה דידהו שוב ראיתי בת' פ"י שפי' גם כן בפשיטות דהוחזקו דירושלמי הוא דוקא ע"פ התנהגות כאיש ואשתו אבל ע"פ דבורם בעלמא אין מוחזקין בל' יום והביא ראיה מהא דפ"ב דכתובות (דף כב ע"א) מעשה באשה אחת גדולה כו' לימים קידשה א"ע כו' ולישנא דלימים משמע דלזמן מרובה הוי ואפ"ה לא נאסרה ע"י שהחזיקה עצמה לארוסה ע"ש שפי' בפשיטות גם דברי הרמב"ם וטוש"ע ג"כ כנ"ל דהחזקה הוא ע"פ התנהגות וכמ"ש. והנה ראייתו מהך דולימים אינה מכרעת דמהא ליכא למשמע מינה אלא דדיבורא גרידא לא מהני אף ימים רבים אבל אכתי איכא למדחי ולמימר דהיכא דהוחזקה בעיני הבריות דמהני אף ע"י דבורה דידה וכמש"ל אמנם כבר כתבתי לדחות זו בראיות ברורות בס"ד הארכתי בזה יותר מדאי הואיל דחדת לי וחביב לי וקצרן של דברים דסוגיא דתלמודא דידן ובירושלמי משמען דכיון שדרים יחד ונוהגין כדרך איש ואשתו הוי חזקה דהיו הורגין עליה ואמרינן ודאי דכיון דדרך כל הארץ הוא לבעול מחזקינן דודאי בעל והן הן דברי הרא"ה ודעתו ולדעתי דין ברור הוא כאחותו ממש דאית לן למימר דודאי בעל דהא ש"ס ערוך הוא דאמרינן רוב נשים מתעברות ודאי ברור כשמש בצהרים דאית לן למיזל בתר רובא שנבעלות דהא א"א לעיבור בלא ביאה. ומשמע קצת בסוגיא דאפי' ר"מ לא חייש למיעוטא דאין נבעלת ואין כאן מקומו להאריך בזה: בהא סליקנא ובהא נחתינא דאין לסמוך כלל על ספק שמא לא בעל דחזקה גמורה היא דודאי בעל וגם לסמוך על הריב"ש דס"ל דאכתי בעינן עדי יחוד ממש קשה לסמוך עליו הואיל ולא מצינו לו חבר שיחלוק על הרא"ה גם לענין יחוד וגם הריב"ש בעצמו הסכים לדעת הרא"ה בתשו' קצ"ג. וכבר כתבתי דסוגיא דכל הפוסקים משמען כדעת הרא"ה רק לסניף בעלמא אולי נוכל לסמוך על דעת הריב"ש שראה בד' הראשונים דמצרכי עד"י: ובענין אם נוכל לסמוך אדבורא דידה דאמרה ברי לי שלא נבעלה בגדלותה הנה לפ"ד הרב דדובראוונא דפשיטא ליה דאי ספיקא בעלמא אם נבעלה לא הוו צריכין כלל לס"ס דזה ברור דבמידי דהוי רק ספיקא בעלמא וליכא שום חזקה המכחישה וליכא מאן דמכחיש לה בכה"ג ודאי איהי מהימנא אנפשה עיין בפ' ב"ש בסוגיא דיבמה שאמרה לא נבעלתי דס"ל לרש"י גם התוס' תפסו כן (בריש דף קי"ב שם) דבשניהם מודים שלא נבעלה א"צ גט ובפרט תוך ל' יום ואף הנך דפליגי שם על רש"י היינו משום דס"ל דחזקת כנוסה בעולה היא לאלתר וכמ"ש הה"מ שם להדיא וכדכתיבנא לעיל גם בשם תוס' בפ"ק דכתובות דבביאה ראשונה אף דמצי לאוקמי אנפשיה מ"מ רוב פעמים לאלתר בעיל ומשום דהוי נגד החזקה משו"ה הוא דפליגי התם על רש"י וס"ל דלא מהימני וצריכה גט אבל אי לאו הך חזקה ודאי כ"ע מודו דאם שניהם מודים מהימני אנפשייהו וא"צ גט. וא"כ לפי סברת הרב הנ"ל דחשיב בנ"ד רק ספיקא בעלמא ע"כ צ"ל ולחלק דבנ"ד עדיף מיבמה תוך שלשים יום וכמש"ל לחלק דהתם דכיון דביאה ראשונה היא ותקיף יצריה טובא אע"ג דבזיז מינה מ"מ לא מוקי רוב פעמים אנפשי' משא"כ בנ"ד דלאו ביאה ראשונה היא דכבר בעל בקטנות א"כ אי לא נימא בנ"ד דחזקת כנוסה בעולה היא אלא דספיקא בעלמא הוא ודאי ברור דלכ"ע איהי מהימנא אנפשה דמה לי התם אם שניהם מודים דלא בעל או בנ"ד דהיא לחודה אמרה הכי הואיל ואין מי שיכחישנה ודאי דאיהי מהימנא אנפשה לומר ברי לי שלא נבעלתי בגדלות: אבל כבר כתבתי דמפשטא דתלמודא דידן ובירושלמי משמע ודאי דהיכא דדרין יחד כאיש ואשתו סגי לאחזוקינהו באיש ואשתו גמורים אף להורגה ואם כן לכאורה אינה נאמנת נגד החזקה מדאמרינן התם דמלקין והורגין ומשמע דמיירי אף דהלה צווח שאין הדבר כמו שהוחזק וע' תשובת רמ"א הובאו קצת דבריו גם בט"ז (י"ד סי' קפ"ה) ע"ש שנסתפק בהא דקי"ל הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה אי נימא דוקא בעלה אבל היא דידעה האמת אינה לוקה או דלמא לרבותא נקט בעלה וכ"ש היא והכריע שם דהיא נמי לוקה והכרעתו הוא מהך דמלקין וסוקלין על החזקות וכמש"ל וא"כ לכאורה לפמ"ש דבנ"ד דמיא להך דהוחזקה נדה נראה דלכ"ע לא מהימנא נגד החזקה: ומ"מ נראה דתליא באשלי רברבי דדעת רש"י נראה ודאי דהבעל דבר שיודע האמת שאין הענין כמו שמחזיקים אותו איהו מהימן אנפשיה דהא לשיטת רש"י בפ' ב"ש (דף קי"ב) ההוא שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא ודאי הוי לאחר שלשים דאי תוך שלשים לא הוי מצי למפרך עלה מברייתא דתני דצריכה גט דהתם הא מיירי לאחר ל' לפרש"י אלא ודאי ברור ופשוט דעובדא דרבא הוי לאחר שלשים ואפ"ה כתב שם רש"י בהך עובדא דמיירי דמעיקרא אמר בעלתי מוכח מדבריו דאם מתחלה ועד סוף הוו מודו תרווייהו שלא בעל לא הוי צריכה גט אף דלאחר שלשים הוי דלא מוקי אנפשי' וחזקתו בעל אפ"ה כיון דהחזקה הוא מחמת שאנן הוא דמחזקינן דכן הוא מסתמא ואין שום אחר מבלעדם יודע האמת. אינהו מהימני אנפשייהו וא"צ גט. ואף דאנן מחזקינן במלתא דודאי כן הוא