חוט המשולש חלק א' סח

לחומרא ולא בדקינן לה דחיישינן שמא נשרו ולמסקנת הגמ' הכי פירושא דמימרא דרבא הגיעה לכלל שנותי' אינה צריכה בדיקה היינו דלא שייך בה בדיקה למיאון משום חזקה הביאה סימנים ומחמת החזקה חיישינן שמא נשרו וא"כ לענין מאי תהני הבדיקה כיון דאף אם נבדקה ולא משכחינן כלום אפ"ה לא תוכל למאן משום חשש נשירה (ולפירש הרי"ף לא קשה במסקנא הא דהקשו הרמב"ן והר"ן אשינויא בתרא דאי למיאון למה לי חזקה בחששא בעלמא סגי. והל"ל אינה ממאנת שמא הביאה סימנים ולפירש הרי"ף ניחא למסקנא דקיי"ל דחוששין לנשירה כמש"ל) ומעתה מבוארים דברי הה"מ מ"ש דין ה' והעלה בהלכות מהכרח השמועות כו' מספיקא לא חיישינן לנשירה ולא אמרינן חזקה הביאה סימנים אלא בודקין אותה עכ"ל. דהכרח השמועות הוא קושית הרי"ף מהא דאמר שמואל בודקין למיאונין ופירוקא דהדין קושיא (וכן הקשו ותירצו התוס' ב"ב דקנ"ו) דהך דשמואל דבודקין היינו היכא דלא נבעלה דבכה"ג לא אמר רבא דא"צ בדיקה והיינו כמש"ל דלא שייך בה בדיקה משום דחזקה הביאה סימנים ואמטו להכי חיישינן לנשירה וא"כ לא תהני לה הבדיקה דרבא לא אמר חששא דנשירה מחמת חזקה דרבא אלא בדאורייתא אבל בדרבנן לא אמר דניחוש לנשירה וא"כ שייך בה בדיקה ואהא קאי מימרא דשמואל דבודקין למיאונין: מעתה גלוי ומבואר כוונת הה"מ בדין ד' שכתב אין אומרים הוחזקה הביאתן עד שיודע בבירור ובודקין אותה וכ"ז מבואר בהלכות עכ"ל. והוא דאם היינו אומרים הוחזקה הביאתן היינו חוששין לנשירה ולא הי' שייך בה בדיקה וכקושית הרי"ף משו"ה אמר אין אומרים הוחזקה הביאתן עד שיודע בבירור והיינו משום דלא חיישינן לנשירה בדרבנן וזהו שסיים ובודקין אותה וכ"ז מבואר בהלכות. סוף דבר דברי הה"מ מבוארים דלמיאון דרבנן בעי בדיקה כמבואר בדבריו להדיא כמה פעמים ומקורו ברוך מתלמוד ערוך שהביא הרי"ף מימרא דשמואל דבודקין למיאונין ולא מתוקמא אלא בדרבנן כמש"כ הרי"ף וכן התוס' ב"ב (דף קנ"ו ע"א) וכ"כ הרמב"ן במלחמות. והרמב"ם עם היות שלא הזכיר דין הבדיקה במיאון דרבנן ואיכא למימר דלא ס"ל להלכה הא דאמר שמואל בודקין למיאונין וכמ"ש התוס' בפ' בא סימן (ד' מ"ט ע"א ד"ה ואב"א) שתירצו כן לחד תירוצא וכן הוא ברא"ש (שם סי' ג') ומהך דאין משיאין ספיקות עפ"י נשים נמי אין ראיה לפי שיטת הרמב"ם כיון דלדידי' הך סוגיא דלא כהלכתא היא דהא הרמב"ם פסק כת"ק דכל הנבדקים נבדקות עפ"י נשים וא"כ אפשר לומר כדברי הלח"מ בדעת הרמב"ם דבמיאון דרבנן לא בעי בדיקה וס"ל דחזקה דרבא ל"ד אלא מספיקא בעלמא הוא משו"ה אזלינן בה לקולא בדרבנן וכדמשמע קצת מדברי הרמב"ם בדין ו' שכתב שם להדיא שהרי לא בא עליה אחר שהגיעה לשני נערות עד שניחוש לה שמא הביאה סימנים ותהא ספק מקודשת משמע לכאורה דחזקה דרבא לא הוי רק ספק לדעת הרמב"ם אבל מה לנו לחלק את השוין למה לא נאמר דהרמב"ם אזיל בשיטת הרי"ף כדרכו והא דכתב בדין ו' שתהא ספק מקודשת כבר פי' הלח"מ גופי' דקאי אהיכא דבדקו ולא אשכחו אז הוי רק ספק מקודשת אבל היכא דלא בדקו הוי' מקודשת ודאי מחמת חזקה דרבא (ומהתימה על הלח"מ שנטה מהיפוך אל היפוך לומר דחזקה דרבא הוי חזקה ודאית ומדרבנן לא ניחוש לה כלל) וכ"כ הה"מ סוף דין ה' דהרמב"ם כדעת הרי"ף בהלכות וכך יפה לנו להשוות דעתם שהמה תמיד לאחדים אף שהרמב"ם לא הזכיר בפירוש הבדיקה במיאון דרבנן אולי סמך על דיוקא דסיפא גבי מיאון דאורייתא היכא שנבעלה כתב ואינה צריכה בדיקה למיאון דוק מינה דברישא במיאון דרבנן צריכה בדיקה וכך יפה לנו לומר דהרמב"ם לא הוי דעת יחידאה בפרט לגירסתינו בש"ס ב"ב (דף קנ"ו ע"א) דגרסינן להדיא והלכתא כר"נ אמר שמואל בכולהו: ועדיין יש לדחות שמפרש בפי' הרמב"ן והר"ן דלא נקיט מיאונין אלא לאפוקי מדר' יהודא ואיך שיהי' ודאי אין לסמוך ע"ד הרמב"ם כפי' הלח"מ להוכיח מדמיאון דרבנן לא בעי בדיקה ש"מ דחזקה דרבא לאו דוקא אלא ספיקא בעלמא הוא (וזולת דהלח"מ גופי' אף דס"ל דבדרבנן לא חיישינן לחזקה דרבא אפ"ה ס"ל דבדאורייתא הוי חזקה גמורה ודאית ומשהגיעה לכלל שנים הוי מקודשת גמורה וכמש"כ בדין ו' שהבאתי לעיל) דכבר הבאתי שהרי"ף בפ' ב"ש ס"ל דהא דאמר שמואל בודקין למיאונין הכי הלכתא ומוקי לה במיאון דרבנן וכ"כ הרמב"ן במלחמות. וכן מבואר באר היטב בתוס' ב"ב (דף קנ"ו ע"א) וכ"כ הרשב"א בתה"א (בית ז' שער ד') בסוגיא דמשהגיעה לימי הנעורים כ' שם להדיא דלוסתות ומיאונין דרבנן נמי בעי בדיקה וכ"כ הטור ושו"ע להדיא דמיאון דרבנן בעי בדיקה וכן כתבו כל הפוסקים באין חולק וכבר כתבתי דהמ"מ מפרש גם דברי הרמב"ם כן. ועוד מדכתבו התוס' בפ' בא סימן (דף נ"ב ע"ב ד"ה הלכה) בשם ר"ת בס' הישר דמשהגיעה לכלל שנותי' לא תמאן בזה"ז דאע"ג דהיכא דלא בעל לא חיישינן שמא נשרו אין אנו בקיאין לבדוק כל הגוף כו' וכ"כ התוס' בכמה דוכתין הרי להדיא דאף במיאון דרבנן הבדיקה היא כ"כ חובה עד דמשום דאין אנו בקיאין בבדיקה אסרו למאן כלל. וכ"כ הטור בשם סה"ת וכן הוא בשו"ע ס"ס קנ"ה. ואף שכ' שם הב"ש (ס"ק ל"ד) משום דהוי ספק חסרון ידיעה. נראה פשוט דהיינו משום שהבדיקה היא חובה משו"ה אף אם נבדוק ולא נשכחינן כלום מכל מקום דילמא איכא גומות ולא בקיאינן למשכחינהו ואף דספיקא דרבנן הוא לא מקילינן בה משום דהוי ספק חסרון ידיעה אבל אי נימא דלא בעי כלל בדיקה בדרבנן וכדעת הלח"מ אכתי למה לא תמאן בזה"ז ומה בכך דהבקיאות בבדיקה הוא חסרון ידיעה אם נאמר שעפ"י הדין א"צ בדיקה כלל אלא ודאי מוכח מדברי התוס' וסה"ת וכל הפוסקים שהביאום דהבדיקה חובה היא עפ"י הדין במיאון דרבנן. הרי קמן דחזקה דרבא לאו ספיקא בעלמא הוא ומשו"ה אף בדרבנן לא