חוט המשולש חלק א' סה

לקולא אהך חזקה שהביאה סימנים משום דחזקה זו באה מחמת רובא כדפרישית לעיל דרוב הבאים לכלל שנים מביאים סימנים והאי רובא נמי א"ל דלאו רוב גמור הוא [וסמך לדבר נמי בשלהי האשה רבה (דף צז ע"א) וכן בב"ב (דף קנה ע"ב) דהבאת סימנים תלוי' בכחישותא ובריותא] ומש"ה לא הוי חזקה אלא לחומרא לענין מיאון אבל לא לקולא לענין חליצה אמנם התם גופיה גבי רוב תינוקות מטפחין אע"ג דלאו רוב גמור הוא מ"מ ודאי הוה סמכינן עלה אף לשרוף אי לאו דאיכא כנגדה חזקת טהרה דעיסה ומשום דאיכא חזקת טהרה דעיסה הוא דאמרינן דאין שורפין והיינו משום דלא אלים לר' יוחנן רוב שאינו גמור לשווי' מיעוטא דידיה כמאן דליתא דדוקא גבי רוב גמור הוא דסברי רבנן דמיעוטא כמאן דליתא ולא מצטרף בהדי חזקה אבל רוב שאינו גמור לא אלים כ"כ לר' יוחנן למהוי מיעוטא דידיה כמאן דליתא וכי איכא חזקה בהדי מיעוטי מצטרפין ליה למיעוטא בהדי חזקה והוי פלגא ופלגא נגד הרוב ואין שורפין ולא מסברא דנפשאי אני אומר כן אלא תלמוד ערוך הוא בידינו פ"ב דנדה (דף יח ע"ב) דקרי להא דרוב תינוקות מטפחין רובא דאיכא חזקה בהדה ור"ל כנגדה כדפרש"י ותוס' שם] והיינו כדפרישית דזהו החילוק בין רוב גמור לשא"ג. דברוב גמור אמרינן מיעוטא כמאן דליתא דמי ורובא וחזקה רובא עדיף. וברוב שא"ג ל"א דעדיף מחזקה אלא דהוי פלגא ופלגא וכ"כ התוס' (שם בד"ה מיעוטא כמאן כו') ואומר ר"ת דרוב תינוקות אינו רוב גמור ולא הוי כנגד החזקה אלא פלגא ופלגא ומן התורה טהור כו' וכ"כ התוס' שם (דף ג' ע"א ד"ה גמר סוף טומאה כו') וכ"כ רש"י בשלהי קדושין (בד"ה ואין שורפין תרומה כו') כדמפרש טעמא דאמרינן העמד עיסה על חזקת טהרה והוא ממיעוט תינוקות שלא טיפח הרי להדיא דעת רש"י דטעמא הוא משום דסמכינן מיעוטא לחזקה: בהא סלקינן ובהא נחתינן דאפי' על רוב שאינו גמור נמי סמכינן אף לקולא היכא דליכא חזקה כנגדה וא"כ בנ"ד אף אי נימא דחזקה דהביאה סימנים באה מחמת רוב שאינו גמור מ"מ אית לן לסמוך עלה אף לקולא כיון דליכא כנגדה שום חזקה דודאי ברור ופשוט כביעתא בכותחא דבנ"ד ליכא למימר העמידה על חזקת קטנותה כיון דעכ"פ עשויה להשתנות ולהביא סימנים והוי ממש כבוגרת ביומא דמשלם שית דלית בה חזקה כמבואר שלהי קדושין (דף עט ע"א). ואם כן טעמא בעי אי חזקה היא מאי טעמא לא סמכינן עלה לחליצה: והיה נראה לומר דודאי הך חזקה הוי כשאר חזקות דסמכינן עלייהו אף לקולא ואה"נ אם כבר חלצה ולא אפשר למבדקה אה"נ דסמכינן אהך חזקה ושריא. והא דמסקינן דלחליצה בעי בדיקה היינו לכתחילה משום דכל היכא דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה והא דקי"ל כר"נ אמר שמואל בב"ב (דף קנו ע"א) דבודקין לקדושין ולגירושין נמי אתי שפיר אהך טעמא דמחייבינן לברורי היכא דאפשר. וא"כ אי לא נבדוק בקדושין ונסמוך על חזקה נימא דחזקתו ודאי הביא סימנים בשעת הקדושין ואין קדושי השני כלום לכך בודקין אולי ימצאו בו שערות והיכא דבדקו ולא אשכחו אזדא לה החזקה והוי ספיקא דאורייתא ותצטרך גט גם מהשני ואם ימצאו לו שערות הרי לא אתרעי החזקה וממילא מחזקינן ליה למפרע בגדול מחמת החזקה וכן בגירושין אי נסמוך אחזקה נימא דחזקתו ודאי הביא סימנים והוי גט גמור אבל לא סמכינן אחזקה היכא דאפשר לברורי ולבדוק אולי ימצאו לו שערות וכיון דבדקינן ולא אשכחנא הוי ספיקא דאורייתא והוי רק ספק מגורשת והיינו היכא דאפשר לברורי. אבל היכא דלא אפשר לברורי באמת הוי חזקה גמורה ככל חזקות הש"ס דסמכינן עלייהו בין לקולא בין לחומרא וכן הוא להדיא דעת התוס' ב"ב (דף קנד ריש ע"ב) דהך חזקה הוי חזקה גמורה היכא דלא אפשר לברורי ע"ש שהקשו בפשיטות דנסמוך על חזקה זו אף לאפוקי ממונא והיינו משום דהתם כבר מת ולא אפשר לברורי ודברי רשב"ם ב"ב (דף קנו ע"א ד"ה בודקין לקדושין) נמי מתיישבין להתפרש כן והא דכתב שם רשב"ם דלא סמכינן אשנים לאחזוקינהו בגדולים אף להקל אפשר דהיינו דוקא משום דקאים קמן לבדקינהו ואפשר לברורי וכמו שסיים אלא בודקין אחריו כו' ואכתי איכא למימר דעיקר הבדיקה הוא כמ"ש משום דאפשר לברורי אולי לא ימצאו לה שערות ואז יהיה קדושי ספק משום דאזדא לה החזקה ואם ימצאו לה שערות אז הוא דיחשבו קדושי ודאי ממילא מחמת החזקה כיון דלא איתרע על ידי הבדיקה. ואם נפרש גם דברי התוס' כן דכוונתם דלאו דמשום דחזינן השתא הסימנים הוא דאמרינן מסתמא אתו לאלתר אלא דממילא כיון דלא איתרע החזקה ע"י הבדיקה ממילא קם לו בחזקת גדול למפרע אם דעתם כן הוי ניחא סברתם לחלק בין הך דהכא להך דשלהי קדושין דאי נימא דלא מחזקינן ליה למפרע בגדול אלא מחמת השערות דחזינן השתא הרי סברתם דחוקה מאד מ"ש התם דס"ל לשמואל השתא הוא דבגרה ומ"ש הכא אכן לפי מ"ש החילוק נכון ומבואר דהכא נמי לאו משום סימנים דחזינן השתא הוא דמחזקינן ליה לגדול אלא משום חזקה דרבא הוא דמחזקינן ליה בגדול ולא בדקינן ליה אלא אולי לא ימצאו ואז אזלא לה החזקה אבל כיון שנמצאו שערות הרי לא אתרע לה החזקה וממילא קם בחזקת גדול למפרע מיום שבא לכלל שנים מחמת חזקה דרבא דהוי חזקה גמורה אף להקל: גם דברי התוס' (שם ד"ה ולגירושין) יש לכוין למה שכתבנו והיינו שכתבו בתחילת דבריהם דהבדיקה הוא שאם לא ימצאו שערות לא יהא גירושין משמע להדיא שאם לא הבדיקה סמכינן אחזקה והוי גירושין גמורים רק הבדיקה הוא לברורי שמא לא ימצאו שערות ואז יתרע החזקה ולא נסמוך עליו להתירה לשוק אבל להחמיר סמכינן עלה דאם קבלה קידושין מאחר אחר הגירושין תהא צריכה גט משני משום דחזקה הביא