חוט המשולש חלק א' סד

והיתה עמו עד כמה חדשים אחר כלות י"ג שנה. ונפטר האיש והניח אח קטן כבן שנתים. והאשה אומרת שלא נבעלה כלל ושאילנא אם יש להתירה לשוק מחמת ס"ס ספק שלא נבעלה אחר י"ג ואת"ל נבעלה שמא לא הביא סימנים והואיל והרב השואל הנ"ל שם פניו אלי ראיתי חובה עלי לחוות דעתי. ובחסדו הגדול החונן אף למי שאינו הגון אעזר ואשען שיחונן דעת אף לעני בדעת כמוני אולי אזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ומה' מענה לשון. וראשית תחילה נאמר בס' אם הביא סימנים שודאי זהו הספק הראשון בנ"ד. שאם נתחיל לומר ס' שמא לא בעל אחר י"ג ואת"ל בעל שמא לא הביא סימנים. הרי תרווייהו חד ספיקא הוא ספק בעל משהגדיל או לא. אלא ע"כ איפכא צריך להתחיל ספק נעשה גדול כלל. ואת"ל נעשה גדול שמא לא בעל משהגדיל וע' ש"ך או"ת ט"ו מדיני ספיקות: על ספק ראשון אם הביא שתי שערות איכא לעיוני טובא דהא איכא חזקה דרבא דאמר בנדה (דף מו ע"א) קטנה שהגיעה לכלל שנותי' כו' חזקה הביאה סימנים. והנה לשינויא קמא דהש"ס ה"מ בסתמא אבל היכא דבדקו כו' הרי הך חזקה ודאי חזקה גמורה היא מדאורייתא מדסמכינן עלה לחלוץ בסתמא אלמא ודאי חזקה היא מדאורייתא ככל חזקות שבש"ס דסמכינן עליה בין לקולא בין לחומרא. ואי קשיא אי חזקה גמורה היא אמאי לא סמכינן עלה היכא דבדקו ולא אשכחו ומ"ט לא אמרינן חזקה הביאה סימנים והשתא הוא דנשרו הא ל"ק דנראה ברור דאף למ"ד חוששין שמא נשרו מ"מ נשירה ודאי לא שכיחא דרובא דאנשי לא נשרן. ובאמת לולא חזקה דרבא דאמרינן חזקה הביאה סימנים ודאי לא הוה חיישינן למיעוטא דנשרן. רק מחמת חזקה דהבאת סימנים. ונראה דהחזקה הוא נמי מחמת רובא דרוב הבאים לכלל שנים מביאים סימנים וכ"כ התוס' (שם דף מו ע"ב ד"ה ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו כו') דאזלי בתר רוב המביאים סימנים בזמנם משו"ה חיישינן נמי למיעוטא דנשרן. וכן כתב הרי"ף להדיא דמחמת חזקה הוא דחיישינן לנשירה. וכ"ה בכמה פוסקים ראשונים ודמי להך דריש פ"ב דכתובות (דף טז ע"א) דמסיק התם דרוב נשים בתולות נשאות ורוב הנשאות בתולה יש לה קול וזו הואיל וא"ל קול איתרע לה רובא וה"נ דכוותיה רוב הבאים לכלל שנים מביאין סימנים ורוב המביאים סימנים לא נשרן ומשכחינן להו שערות וזו הואיל ובדקינן ולא אשכחנא איתרע לה רובא: סוף דבר דלשינויא קמא דמשני הש"ס ה"מ בסתמא וכו' ברור ופשוט דהך חזקה גמורה היא מדאורייתא ככל חזקות שבש"ס רק היכא דבדקו ולא משכחו מחמת דאיתרע לה חזקה הוא דהוי ספיקא אבל בסתמא הוי חזקה גמורה דאורייתא: ולכאורה היה נראה דלמסקנת הש"ס נמי קיי"ל כהך שינויא דהא הש"ס לא נאדי מהך שינוי' אלא משום דהוי קשיא להו הניחא וכו' אלא למ"ד אין חוששין מא"ל. וא"כ למסקנא דאסיק רב דימי הלכתא חוששין שמא נשרו נ' דהדרינן לאוקימתא קמייתא דמוקמינן הא דא' רבא אינה צריכה בדיקה חזקה הביאה סימנים דקאי נמי אחליצה דבסתמא מוקמינן אהך חזקה וא"צ בדיקה כלל אבל התוס' (שם ד"ה קטנה) כתב דלמסקנא מיירי דלא בדקו והיינו כשינויא בתרא דש"ס וכ"פ הרי"ף וכה"פ דכי אמר רבא חזקה למיאון אבל חליצה בעי בדיקה ובאמת הכי משמע טפי לישנא דגמרא דמשני אלא לעולם דלא בדקו. מדקאמר אלא משמע דהדר בי' משינויא קמא. וכן סתמא דגמ' (שם דף מח ע"ב) משני כי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה והיינו כשינויא בתרא ולשינויא קמא דבחליצה נמי בסתמא לא בעי בדיקה הו"ל לשנויי דבדיקה דלאחר הפרק הוא דאם בדקו ולא מצאו מהני לה לאחזוקינן בקטנה לענין חליצה וכקושיית התוס' (שם ד"ה בשלמא) ואכמ"ל וכן בפ' מי שמת (דף קנו ע"א) מסיק הש"ס הלכתא כר"נ אמר שמואל בכולהו ואיהו אמר דבדקינן לחליצה והיינו כל"ב: והנה לשינויא בתרא טעמא בעי דקרי לה חזקה ולא סמכינן עלה לחליצה ולא אתפרש לן טעמא מ"ש מכל חזקות שבש"ס דסמכינן עלייהו בין לקולא בין לחומרא וליכא לדחוקי ולומר דלישנא דחזקה ל"ד הוא אלא להך שינויא ספיקא בעלמא הוא וכס"ד דהש"ס דקאמר וכ"ת מספקא ליה ומש"ה אזלינן הכא לחומרא והכא לחומרא אבל נ' דל"ל הכי דהא בפ' בא סימן (דף מח ע"ב) תנא בהדיא שאין משיאין ספיקות עפ"י נשים ואפ"ה קאמר התם דלאחר הפרק נשים בודקות אותן ומסיק התם טעמא להדיא משום דלאחר הפרק איכא חזקה דרבא סמכינן על נשים ובודקים. תוך הפרק אש חזקה דרבא לא סמכינן על נשים ולא בדקי והרי התם אזיל הסוגיא אליבא דמסקנא דסוגיא דידן דכי קאמר רבא חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה ואפ"ה סמכינן אנשים משום חזקה דרבא הרי מבואר דאף למסקנא דלשינויא בתרא נמי חזקה היא ולא ספיקא בעלמא ומש"ה ספיקות אין משיאין עפ"י נשים והיכא דאיכא חזקה דרבא משיאין עפ"י נשים וכן כתב רש"י בהדיא (דף מו ע"א בד"ה אלא לעולם כו') דמסתמא אמרינן דודאי א"ל הרי דעת רש"י דלשינויא בתרא נמי הוי חזקה ודאית וא"כ טעמא בעי אי חזקה היא מ"ט לא סמכינן עלה לחליצה ולא זכינו לשום פוסק מקמאי ובתראי שיבאר לנו טעמא מאי: ולכאורה אשכחן כה"ג דהא דדרכו של תינוק לטפח קרי ליה חזקה בשלהי קדושין (דף פ' ע"א) דאר"ש כו' שורפין על חזקה כו' ואפ"ה אמר ר"י התם וקיי"ל כוותיה דאין שורפין על חזקה זו ולא הוי חזקה אלא לחומרא לענין לתלות והיינו משום טעמא שכתבו התוס' (שם ד"ה סמוך מיעוטא) ובכמה דוכתי דהא דרוב תינוקות מטפחין לאו רוב גמור הוא וא"כ לכאורה נראה לומר דהיינו נמי טעמא דלא סמכינן