חוט המשולש חלק א' סג

והא דכתב כת"ר דהך דסוף פרק יוצא דופן אחד לי בן ט' ויום א' ואחד לי בן כ' שלא הביא כו' מתנייא אף לקולא ודאי האמת כן הוא דמשנתינו היא שלהי פרק האשה רבה דנקט התם נשא אשה ומת כו'. וסיום המשנה אחד לי בן ט' כו' ודאי קאי אכולהו בבי דמתני' וכן פרש"י שם. וברור דמהך מתני' הוא דרמי אמתניתין דס"פ יוצא דופן אמנם גם מהא ליכא למשמע דין זה החדש דלישנא דבן כ' שלא הביא שתי שערות משמע דידעינן ביה שלא הביא שתי שערות. והיינו היכא דבדקוהו ולא אשכחו תיכף בכניסת הגדלות. וכדכתיבנא לעיל דבכה"ג תו לא חיישינן לנשירה אח"כ. ובהכי מתוקמא נמי הא דקאמר עלה וכי לא נולדו בו סימני סריס עד כמה וכו'. ומה שיש לדקדק בענין הס"ס שכתב כת"ר אין רצוני להאריך פה וכמש"ל דבכל דוכתא דמשכחינן דלא מחזקינן ע"פ חזקה דרבא שפיר מתוקמא בכה"ג דבדקו ולא אשכחו תיכף בכניסת הגדלות ובכה"ג ודאי לא אמר רבא. והך סוגיא דנזיר (דף ל') גם בכה"ג לא צריכין לאוקמא דהא מסוגיא דתלמודא אין שום הכרע כלל רק מדברי הר"ח שהביאו התוס' שם והרי הר"ח לית ליה חזקה דרבא כלל אף בנקבות כמבואר ברי"ף וברא"ש ותוס' וש"פ והך דירושלמי דלא אזמינו עליה דר' יוסי עד דאייתי ב' שערות איכא מרבוותא דס"ל דתוך זמנו היה הובאו ביתה יוסף או"ח (סי' קצט) ותו איכא למימר דר"י הוה קים ליה בנפשיה דאכתי לא אייתי כלל וכדכתיבנא דשפיר ידע אינש בנפשיה אי לא הוה ליה כלל. כל הנ"ל כתבתי לא לחלוק על כת"ר ולא לדחות ד"ק. רק באתי לדון לפני כת"ר. כי כך היא דרכה של תורה פטפוטי דאורייתא טבין. ולדינא כבר הראיתי פנים במכתבי הראשון שיש מקום לסמוך על ספק שמא לא הביא סימנים. והן עתה נתחזקתי בד"ק מאשר יקר בעיני דעתו כדעת אחד מן הראשונים ז"ל. אמנם בענין ספק דלא בעל אם כת"ר ברוב ענותנותו כותב לסמוך על דברי מו"ר הכהן הגדול ה' יאריך ימיו. אבל למעשה איני רואה את דברי מו"ר הגאון הכהן הג' נ"י לסמוך עליו. ועומד אני בדעתי ע"פ ראיות שהבאתי מש"ס ופוסקים טובא. ובפרט מהא דמסקינן בפ' האשה בתרא דאזלינן בתר רוב נשים המתעברות ויולדות אלמא דלא מספקינן כלל דלמא לא בעל ומהא דקיימא לן שילהי קידושין דמלקין וסוקלין על החזקות היינו בכל מילתא דדרכה בכך ומחזקינן דברי הוא ודאי וכדברי הש"ס התם חזקה הא דדרכו של תינוק לטפח בעיסה והא דקי"ל דאין שורפין תרומה על החזקה היינו משום דאיכא כנגדה חזקת טהרה בעיסה ותו הא דדרכו של תינוק לטפח בעיסה לא חזקה גמורה היא כמ"ש התוס' דאתיא מחמת רוב שאינו גמור אבל הא דדרכו של איש ואשה לבעול ודאי יותר מרוב גמור הוא דדרך כל הארץ קרי ליה רחמנא זהו תמצית ראיותי שבמכתבי הקדום מן הש"ס ועשיתי סמוכין גם מדברי הירושלמי וממשמעות דברי הפוסקים וכת"ר לא השיבני כלום על ראיות הללו הבריאות וטובות בעיני. וראיתי שגם כת"ר הביא ראיה מדברי רש"י ר"פ התינוקות אלא שסיים שלא בא לידי מדה זו וחזיתי לדעתיה דמר שלא לבו הולך להלוך נגד הארי החי הכהן הגדול שעבר מנשיאותו כי היכי דלא לחלוש לדעתיה מאד שמח לבי על שלום מו"ר הכה"ג נ"י אשר ירא ה' שהצליח ה' דרכו גם בזקנותו והמציא לו ריע ככת"ר אליו קראתי נועם. אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו. וקרא נמי אקדמי' כדכתיב האמת והשלום אהבו. ואם כת"ר מפני השלום איננו בא לידי מדה זו לסתור דברי מו"ר הכה"ג נ"י. הלא אני הקטן שמשתי את הכה"ג נ"י בהיותו במדינתינו ומחויבני בכבודו ומוראו כמורא שמים על אחת כמה וכמה. אבל אני שומר פי התלמוד הקדוש שהורנו הדרך הזה בפרק יש נוחלין (דף ק' ע"ב) דא"ל רבא לר"פ ולר"ה ברי' דרב יהושע תלמידי' כי אתי פיסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו בי' פירכא כו' עד אין לדיין אלא מה שעיניו רואות והנה דינא דידן אתאי לקמאי לדין אם יש לסמוך על ספק דלא בעל ועיני לא ראו את הספק הזה כלל ואולם [אם] הייתי בסנהדרין הייתי דן בחנק ע"פ הך חזקה דדרך איש ואשה לבעול יאמר נא ירא ה' היתכן לי לסמוך על פסקא דדינא דמו"ר דחזינא ביה פירכא טובא. והא אתינא קמיה דמו"ר ושלחתי דברי גם אליו לדון לפניו. ואנכי הרואה שלא הובאו דברי לפניו כלל וגם לפני כת"ר דנתי וגם אותותיו לא ראיתי את ראיותיו ואם אולי שגיתי הבינו לי והאירו נא את עיני להבין ולהורות כהלכה. וטרם ישיבני מדעתי איך הותר לי לצרף לספק מילתא דלא ס"ל כלל להסתפק בזה וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא שלא לישא פנים בהוראה כו' ואעפ"כ מעודי זחלתי ואירא מלקבוע הלכה עפ"י דעתי העניה וחלושה והן בעוד היה על ארצנו שמשו של רבינו הגדול הנ"ל. לפעמים זכיתי להציע דברי לפניו והוה מנהיר לי שמעתתא. ואחר ששקעה שמשו של אותו צדיק לית לי רבה במתא ואל מי מקדושים אפנה אחלי ישים נא עיניו ולבו לב חכם כי"ב על דברי מכתבי הראשון וענותו תרבני להשיבני גם עתה הפעם בדברי טעם. ומגברא דאית ליה בעינא. ולתשובת כת"ר אצפה להראות לי הדרך הישר. כי בו חפצתי ואחוי קידה כו' כנפשו ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה סימן י בענין שאילתא דשאילנא מהרב המאוה"ג המפורסם מ' א"ש פייבוש נ"י אב"ד דק' דובראוונא: בנדון אשה שנשאת לקטן שלא שלמו לו י"ג שנה.