חוט המשולש חלק א' סב
Chut HaMeshulash Part 1 62 · חוט המשולש חלק א' · free full Hebrew text
Open in the reader →רבא אמינא מה שיש לעיין בזה על פי סדר נועם אמרותיו הטהורות אשר הביא כת"ר ראי' דברי הרשב"א בשיטתו לקידושין (ד' ד' ע"א) אמימרא דאביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית. וכתב דמיירי שמכרה בשנת ט"ז אלמא שיכול למוכרה אחר שהגיעה לכלל שנותי' ואס"ד דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא הרי ספק דנשירה הוא ספק גמור ואיך יכול למוכרה מספק אלא ש"מ דלאו חזקה היא מדאורייתא ומש"ה אי בדיק ולא אשכח לא חיישינן לנשירה ושפיר יכול למוכרה כן נראה כוונת כת"ר בראייתו זאת אף שלא ביאר כן במכתבו הק' ואם לדין יש תשובה נכונה דהא ודאי ברור דלענין דבר שבממון מהני הודאת פיו ואם היא מודה שמעולם לא היה לה סימנים מדוע לא יכול למוכרה ומלתא דפשיטא דמצי אינש למיקם אנפשי' דאכתי לא היה לה שערות כלל ואם היא עצמה מסופקת בסימני גדלות לא ברירא לי מילתא שיועיל טענת ספיקא להוציא מידי ודאי זכות אביה שהיה במכירתה [ומצאתי שנתעורר בזה הרב משנה למלך פ"ד מה' עבדים] ותו דהא ודאי סברא נכונה וברורה היא דחזקה דרבא לא שייכא רק היכא דלא נבדקה בכניסת שנת הגדלות אבל אם תיכף בכניסתה לשנת הגדלות טרם היה לה כל חשש הנשירה בדקו ולא אשכחו הרי אזדא לה חזקה דרבא. דהא חזינן שאינה מרוב המביאין סימנים תיכף בבואם לכלל שנים. וא"כ אם בדקוה תיכף בכניסת ימי גדלותה ולא נמצאו לה סימנים ודאי תו לא חיישינן לנשירה אח"כ וכעין זה תירצו התוס' בב"ב (דף קנ"ד ע"ב) אלא דהתם לא איצטרכו לאוקמי אלא דבדקוהו קודם מכירת הנכסים ובנ"ד צריך לאוקמי דבדקוה תיכף בכניסת ימי גדלותה ובהכי מתוקמא נמי שפיר בכל הנך דוכתי דמשכחינן דלא מחזקינן הך חזקה כמש"ל אי"ה. והא דקשיא להרי"ף והתוס' הך דבודקים למיאונין ולא אוקמי בכה"ג היינו משום דבכה"ג פשיטא דלא שייך בהו חזקה כלל ומאי קמ"ל. ואם נאמר דהא דאמר שמואל דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד היינו דבודאי מביאה סימני בגרות ביומא דמישלם שית ואינה מאחרת בשום אופן א"כ אף למבדקה בכניסת הגדלות לא צריכין לענין לאפוקי מחששא דנשירה דהא בסימני בגרות לא שייך נשירה כלל וכיון שלא הביאה סימני בגרות ביומא דמשלים שית אחר שהגיעה לכלל שנותי' אגלאי מילתא למפרע שלא הביאה סימני נערות בהגיעה לכלל שנותי' ותו לא חיישינן לנשירה אח"כ וכדכתיבנא לעיל דבכה"ג אזדא לה חזקה דרבא. אמנם אף דפשטא דתלמודא משמע הכי והכי משמע דברי כמה ראשונים ז"ל וכן תפס בפשיטות אמ"ז הרב מוהר"ם מלובלין ז"ל בתשובותיו (סי' קל"ט) אבל הח"מ כתב (בסי' ל"ז סק"ו) דאפשר דלאחר ו' אף אם לא הביאה סימני בגרות סמכינן אדשמואל דאמר אין בין נערות לבגרות כו' ובודאי בוגרת היא וכו' עכ"ד אלמא דיכולה להתאחר מלהביא סימני בגרות אף לבתר דמשלים שית וכן הוא בב"ש שם. וכן מטין נראין דברי כת"ר בספר עצי ארזים שם ורפיא בידו: ואשר יצא לדון בדבר החדש לומר דלא מחזקינן חזקה דרבא אלא בנקבות ולא בזכרים אמת דבר חדש הוא דבכמה דוכתין אשכחינן דתפסו הראשונים ז"ל הך חזקה אף בזכרים. וכבר כתבתי בקונטרסי הראשון הך דתשובת הרא"ש (כלל לג סי' ה') דינו הובא בחו"מ (סי' ל"ה) לענין עדות וכל דברי תשובתו הנ"ל סובבים הולכים עפ"י חזקה דרבא אף בזכרים קצות דבריו הובאו ביתה יוסף אה"ע (ס"ס מ"ג) גם בקידושין פ' האומר גבי בני זה בן י"ג שנים הביא הרא"ש (בסי' ט') הא דלחליצה בעי בדיקה וצ"ע ליישב דברי הרא"ש הנ"ל דמצריך שנים וסימנים ולפי דבריו בתשובה הנ"ל הוי סגי בעדות שנים לחוד אם נמצאו לו השתא סימנים. ואי הוה מוקי בהכי הוה מדויק הא דנקט עדות השנים ולא נקט זה בני גדול ובדוחק יש ליישב והתוס' בנדה (דף מה ע"ב ד"ה אילימא כו') כתבו דמסתמא יביא שתי שערות כשיהיה בן י"ג שנים ויום א' כדאמר רבא לקמן חזקה הביאה שתי שערות עכ"ד. ובקידושין פ' האומר בסוגיא הנ"ל כתבו התוס' שם בשיטתם האחרונה דבעדות שנים לחוד סגי אף לעונשין. ונראה דעתם ז"ל דמשום חזקה דרבא הוא דסגי בעדות שנים לחוד. ואף שאין מוכרח דאיכא למימר דמשום דקי"ל דאזלינן בתר השתא וכרב דאמר הרי בוגרת לפנינו. אבל היותר נראה כדכתיבנא דטעמייהו הוא משום דמחזקינן עפ"י חזקה דרבא. וכל דבריהם אחד הוא דהך חזקה דרבא חזקה אלימתא היא לכל מילי אף לעונשין ולאפוקי ממונא כדכתבו ושנו ושלשו בדבריהם בנדה (דף מה ע"ב ד"ה אלימא ובדף מו ע"ב בד"ה ר"י ור"ל) (חסר כאן): ואשר כתב כת"ר להביא ראיה לדינו החדש מסוגיא דעובדא דבני ברק דנכסי בחזקת לקוחות קיימי ואפילו הכי לא [אמרו רק מטעם] משום דסימנין עשוין להשתנות לאחר מיתה ומשמע דבחיים לא חיישינן לנשירה. והיינו משום דחזקה דרבא ליכא בזכרים הנה כבר בארתי דאם בדקוה תיכף בכניסת ימי הגדלות ולא היה לה סימנים אזדא לה חזקה דרבא ולא תלינן תו בנשירה אח"כ ובהכי מתוקמא שפיר אף למסקנא והן לא נעלם מעיני כת"ר דברי התוס' (דף קנד ריש ע"ב) שהקשו מהך חזקה דרבא לפום מאי דסלקא דעתא דתלמודא דנכסי בחזקת בני משפחה קיימי ותירצו כעין זה אלא דלפום ס"ד דתלמודא הוה סגי אם בדקוהו קודם מכירת הנכסים ולמסקנא צ"ל דבדקוהו דוקא תיכף בכניסת הגדלות וכמש"ל. ותו דהא הנך דבאו ושאלו את ר"ע מהו לבודקו הא לא ידעו כלל מחשש הנשירה אף לאחר מיתה ור"ע גופא הרי ידע האמת דלאחר מיתה שכיחא טפי וטפי נשירה. והאמת השיב להם דלאחר מיתה ודאי נשרו וגם כ"ע מודו בהא אפילו ר"ש דלית ליה חזקה דרבא מחיים: