חוט המשולש חלק א' סא

לדין זה דה"ה גוסס נמי להרמב"ן והריטב"א כיון דאיעבד בה מעשה הגסיסה דרובן למיתה לא חיישינן לחזקה דידי' לצרופי בהדי מיעוטא וה"ה נמי כל היכא דאתעביד בו מעשה רובו למיתה ל"ח לחזקה דידי' לצרופי בהדי מיעוטא לשיטת הרמב"ן והריטב"א והדרינן לדידן דהריב"ש כמעט יחידאה הוא ולית הלכתא כוותי' אלא מחוורתא דכל היכא דרובו למיתה מדאורייתא אזלינן בתר רובא אלא חומרא דרבנן הוא למיחש למיעוט משום חומרא דא"א ובדיעבד לא מפקינן לה אי אנסובי וכן הוא בב"ש ס"ק כ"ב וכן עיקר לדינא: ומ"ש במכתבי הראשון דלדידי דטעמא דלא אזלינן בתר רובא דלאבד גבי טביעה היינו משום דהך רובא הוי רוב שאינו גמור א"כ כד מצרפין ספיקא דנפילה להך רובא הוי לי' גמור וע"ז כ' כת"ר דאין זה רוב אלא ס"ס כו' וכבר צוח ככרוכיא בעל פ"י כו' והיינו מטעמא דס"ס גרע מרוב עכ"ד כת"ר: הנה בס"ד כבר עמדתי על הפרט הזה ובארתי במק"א ותקצר היריעה מהכיל מאשר העליתי בזה בס"ד והמורם דלכתחלה ודאי אין להתיר עגונה ע"פ ס"ס לכל השיטות דאף אי נימא דס"ס עדיף מרובא מ"מ הא חזינן דלכתחילה חיישינן אף למיעוטא דמיעוטא דלא שכיח כלל כדאשכחן גבי צ"מ דטבע במשאל"ס דזולת דמשאל"ס גופא ל"ש מיעוטא דידי' איכא תו רובא דצ"מ קלא אית לי' אפ"ה לא משגיחינן להנך רובי דרובא וכמבואר שם (ד' קכ"א בתוס' ד"ה ולא היא) ובדיעבד תליא אי חשבינן ספיקא קמא לפלגא ממש כמ"ש המהרי"ט ופר"ח ומקורם ברוך מדברי התוס' בכמה דוכתי א"כ חשבינן ספי' וה"ז לא תצא אבל אי לא חשבינן ספיקא קמא לפלגא ממש וכמ"ש הריב"ש (סי' שע"ב) א"כ אפשר דלא חשבינן ס"ס לרובא ואכמ"ל יותר בחילוקי דינים אלו: והיינו טעמא דידי דכל היכא דקרינן לה רובא אף אי הוי רוב שא"ג מ"מ ודאי ברור ופשוט דלא הוי בציר מפלגא והיכי דהוי פלגא ממש ודאי כד משכחינן מידי לאצטרופי בהדי הך פלגא הוי לי' רובא וזה ברור: וגי' שמצא הכ"מ ספ"ט דט"מ ודאי גירסא דחוי' היא מהראיו' נכונות שהביא כת"ר וגם ברמב"ם גופי' במקומו הוא מוכרע שהרי מבואר להדיא שאף בעריות ושבתות אין הספק אלא מד"ס והרי שבתות ועריות הן הן חייבי כריתות וכי תיסק אדעתין דבלאו דמחמר איירי וכן בעריות כיוצא בזו אין זאת ובלי ספק דגירסא דחוי' היא וכן הרשב"א והר"ן הוו בקיאי טפי בגי' הרמב"ם ולא גרסי כן: שוב ראיתי במהרי"ט שכ' ג"כ שהוא גי' איזה תלמיד וזה גי' ע"פ הראי' ראשונה שהביא כת"ר ומדכתב הרמב"ם בין בעריות ושבתות וכדכתיבנא יע"ש כת"ר דמדברי הרמב"ם (פ"ז דנחלות) ליכא למילף קולא לנ"ד דשאני התם ששמעו בו שמת כמ"ש הסמ"ע (סי' רפ"ד) לא ידעתי איזה חילוק הוא לענין להשיא אשתו בין שמעו שמת או לא לענין ירושה הוא דשייך לחלק בין שמעו שמת או לא אבל להשיא אשתו ודאי קול בעלמא לא מעלה ולא מוריד: אחר הדברים והאמת שדברנו בס"ד עומד אני בדעתי ככחי אז כן עתה בכח דהתירא אחלי יכונו דרכי כת"ר לשמור משפטי צדק הראוי למופלא שבסנהדרין שלא לישא פנים בדין לחכמים שאני חולק עליהם בדין זה כי אף שתלמידיהם אנחנו ומימיהם הכינו לנו אלא שאין לנו פה לשתות בצמא דברי קדשם כראוי להם אמנם בתורה דכתיב בה אמת הלא בלתי אל האמת עינינו ותלמיד שאמר דבר הלכה אין מזיחין ואין מזניחין ואין מזחיחין ולזה שומעין שאמר כהלכה: ודבר מה ישיבני כת"ר בזה אסלסלם ואחבקם ולא אזוז מחבב כל דבור ודבור על אפניו ואענדם עטרה על ראשי ומיני' ומינאי יתקלס עילאה ית"ש ברוך חכם הרזים שאין דעת בני אדם דומה זה לזה ואלו ואלו דברי אלהים חיים ובלבד שיכווין לבבינו להוציא הדין לאמיתה של תורה והוא ית"ש למען חותמו אמת יפקח עינינו להמציא לנו דרך האמת בתורה דכתיב בה אמת ושלום שלום כפלינא כנפש כת"ר ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זצללה"ה ר"ח תמוז תקס"ב לפ"ק: סימן ט ב"ה יום ב' כ"ה תמוז שנת תקס"א שלמא רבא משמיא וחיים. לכבוד הוד הדרת ידיד ה' וידיד נפשי. הרב הגאון הגדול בדורו. רבים שתו רבים ישתו מי בארו. פאר הדור ואורו זיו הודו והדרו נ"י ע"ה פ"ה כבוד קש"ת מוהר"ר נח חיים צבי נ"י אב"ד דק"ק אלטונא האמבורג וואנזבאק בעהמ"ח ספר עצי ארזים ועצי אלמוגים ומעין החכמה. צוף דבש אמרי נועם הנכתבים בא"ח פסח העבר הגיעני יום ח"י תמוז והרהיבני בנפשי עוז וחדוה אשר זכיתי לשיחתו הנאה וגם הלום ראיתי גודל ענותנותו אשר לא זז מלחבב את דברי אף דלא ס"ל כוותי. עתה ידעתי כי לפי רוב הענוה ירדו מים עמוקים ממקום גבוה להשפל בדעתו ברוב ענותו לעדן עצי אלמוגים וארזים אשר כבר הסתופפנו בצלו הנאה לעולם ועוד נייחל להתבשם בעצי בשמיו. אשר עדן לא זכינו לריחם במדינתינו: והנה בענין ספק שמא לא הביא שתי שערות כבר הראיתי פנים במכתבי הראשון שיש מקום לצרפו לספק והן עתה נתחזקתי בדברי כת"ר המחזיק דעת הסוברים דלאו חזקה אלימתא היא ולאשר נעמו עלי דברי קדשו להשתעשע בם ומטיבותא דמר ניהו