חוט המשולש חלק א' ס

גרידא משום דבחיבורו חזר בו וכדדייק הכ"מ מלשונו בבתר' דגירושין דין כ' עכ"ד כת"ר: הנה אני לא הבאתי דברי ר"ב אשכנזי לסמוך עליו רק לבאר הסוגיא דב"ב אמנם מה שהחליט מר בפשיטות כפי דקדוק הכ"מ לא כן עמדי ואדרבה מדכתב שם סוף דין כ' הכותי שהסל"ת ואמר טבע פלוני בים ונשאת עפ"י כותי לא תצא משמע להדיא דעתו ז"ל איפכא דבטביעה בעלמא הרי זה לא תצא והכ"מ הרגיש בזה וכ' שם דסמך על ולא עלה דרישא אבל הרי גם (פ"ז דנחלות דין ג') כ' מי שטבע במשאל"ס ובאו עדים שטבע בפניהם כו' אעפ"י שאין משיאין את אשתו לכתחילה הרי משמעות דבריו גם שם דבטביעה בעלמא אמרינן לכתחילה אין משיאין ומחומרא דרבנן בעלמא כמבואר בסוף דבריו שם ע"כ יותר נראה דקדוק לשון הרמב"ם דבתרא דגירושין דמ"ש שם בדין י"ט או שנטבע ביה"ג ומת וכן בדין כ' או במשאל"ס ולא עלה נקט הנך לישני לרבותא משום חומרא דלא תנשא ומשו"ה בסוף דין כ' גבי כותי שהסל"ת דקאי רק לענין דיעבד נקט טביעה לחוד וכן בפ"ז דנחלות והכ"מ לשיטתי' לפ"מ שהגיה שם דין י"ט דברי הה"מ קאי ומת אדיעבד דדוקא משום דאמר ומת משו"ה לא תצא אבל גם שם נראה עיקר כהגה"ה שהביא הכ"מ שם שמשיל"ס שאפשר לעמוד על בוריה של דבר כידוע שהה"מ הוא מתלמידי הרשב"א וכל דבריו בנוים עפ"י שיטת הרשב"א והרשב"א בחידושיו ליבמות גבי איבעיא דע"א במלחמה אחר שהביא דברי הרמב"ם דין י"ט כ' כתב שם להדיא ומדברי הרב ז"ל שכתב דבמשאל"ס או שטבע בים הגדול נראה דטעמא דע"א משום דבדדמי או במים שיל"ס שאפשר לעמוד על בוריה וכו' (ורצה לומר מדנקט בדין י"ט שטבע ביה"ג וכן בדין כ' בים או במשאל"ס אלמא דדוקא במשאל"ס הוא דחיישינן לבדדמי אבל לא במשיל"ס) ובימי רבינו הכ"מ עדיין לא נראה אורחי' הרשב"א יבמות לפיכך כ' שם על הגה"ה זו שטעות הוא ומה שהקשה הכ"מ דא"כ מאי קאמר מתבאר מדבריו והלא בפירוש כ' לעיל ואם נפל למים מקובצים לדידי לק"מ דבדין י"ו הרי לא איירי התם בדין בדדמי וא"כ איכא למימר דהתם מיירי שאומר בפי' ששהה עליו שיעור כך וכך ובכה"ג ל"ש בדדמי כדכתיבנא לעיל ואכתי לא שמעית מינה דבדאמר מת סתם נמי לא חיישינן לבדדמי במשיל"ס משו"ה דייק הה"מ מדנקיט בדין י"ט דדוקא שטבע ביה"ג דהיינו משאל"ס אלמא דבמשיל"ס לא חיישינן לבדדמי וכדדייק הרשב"א: ומ"ש כת"ר דעיקר יסודי להתירה לכתחילה משום דנפל גובה שתי קומות לא ידעתי למה לא הוזכרו עדות שראהו בסימני מיתה וזה עיקר יסודי והנה כת"ר תפס שדברי העד מורים על מיתה ממש אלא שחשש לבדדמי ואני החמרתי בזה יותר דבדברי העד עדיין אין אומד ברור למיתה אבל על כל פנים רובא דרובא בכה"ג הוי וודאי למיתה נפקא לה מאיסורא דאורייתא כמו גבי גוסס דהוי רק חומרא בעלמא לענין . לכתחילה וכמו שהארכתי שם בדברים ברורים בס"ד דלא כהריב"ש: וכת"ר מנה גברי בהדי הריב"ש דמחמרי טפי מיני' דכל היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה אזלינן לחומרא והנה באמת לדינא דידן אין נפקותא כ"כ דהא כל עיקר שקלא וטרי' דידי לדינא הוא למימרא דנפקא לה מאיסורא דאורייתא ובדרבנן אית לן למסמך על שיעורא זוטא דמהרי"ט וזה ברור דאף הנך דחיישי למיעוטא בהדי חזקה היינו רק מדרבנן דאל"כ תקשה לדידן היאך עבדינן פרה אדומה דאיכא חזקת טומאה דגברא ושריפתה כשהיא שלמה (חולין ד' די"א ע"א) והרי מיעוט טריפות הריאה ודאי מצוי ולשיטת התוס' הרי היכי דהמיעוט מצוי חיישינן לחזקה (ולשיטת הרמב"ן והריטב"א וכן לשיטת הרשב"א ניחא) אלא האי חששא מדרבנן הוא והיכא דלא אפשר לא אפשר ואכמ"ל מה שיש לרצות בזה אבל זה ברור דחששא מיעוטא בהדי חזקה הוא רק מדרבנן וא"כ אינו נוגע כ"כ לדינא דידן: האמת והברור כבר כתבתי דדינא דגוסס לא תלי כלל בדינא דמצרפין מיעוטא לחזקה ואטו הנך דחיישי למיעוטא דבהדי חזקה אטו מי לא מודו דבמשאל"ס לא חיישינן למיעוטא דידי' ומאן יימר דגוסס חמור ממשאל"ס ואדרבה מדברי התוס' יבמות (ד' קכ"א בד"ה ולא היא) וכ"ה בתוס' הרא"ש שם חזינן להדיא דמיעוטא דגוסס חשיב טפי לא שכיח ממשאל"ס גרידא אלא דמי' צורבא מרבנן במשאל"ס דאיכא נמי רובא דצ"מ קלא אית להו בהדי רובא דמשאל"ס וא"כ אף לשיטת התוס' דתלי טעמא דשריותא דמשאל"ס משום דמיעוטא דידי' לא שכיח נמי לא חיישינן למיעוטא דגוסס ומכש"כ דאין להביא שום ראי' מהא דר"פ האשה בתרא דפסקו שם הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע דלא תנשא דהתם אי משום דחשבינן רובא דידי' דהוי רובא דתליא במעשה כמ"ש הרמב"ן בחידושי יבמות שם אי משום דלא חיישינן למיעוטא קמא אלא למיעוטא תנינא דמרע לי' לרובא הוא דחיישינן לצרופי בהדי חזקה וכמ"ש הרשב"א בכמה דוכתי וכן הוא בריטב"א קדושין וכבר הרגיש כת"ר בזה אלא שחשש לדעת הרמב"ן והריטב"א דלא נחתי להך חילוקא דמחלק הרשב"א אבל כבר כתבתי לעיל בקצרה דהרמב"ן והריטב"א נחתי לחילוקא אחריני אי אתעביד מעשה נגד חזקה וכמבואר בדברי הרמב"ן בקצרה יבמות והביאו שם גם הרשב"א בחי' וכן האריך הרשב"א במשמרת הבית בראיות ברורות דלאו כל מיעוטא מצרפינן לחזקה וכ' שם (בדף ח' ע"א) דלטעמא דהרמב"ן לא חיישינן לחזקה המסתלקת ע"י עסק שנתעסקו בה וכדאשכחן גבי שליא בבית דנסתלקה חזקת טהרה דבית ע"י לידת השליא שרובא אינה נימוק הולד בתוכה וכן הוא במלחמות בסוגיא דסבלונות וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א והר"ן נדה וריטב"א קדושין דמשו"ה נאדו מפי' רש"י גבי תינוק שנמצא בצד עיסה והיינו דאי ודאי נגע בעיסה כבר נסתלקה חזקת טהרתה ע"י מעשה דאתעביד בה. וזכינו