חוט המשולש חלק א' נח

טפי דאפי' נגד רובא וחזקה נמי חיישינן לכתחלה למיעוטא משום חומרא דא"א גבי מסבלי והדר מקדשי לגר"ח בקדושין והמהרש"א לשיטתו נדחק שם בהא דאייתי ראי' מסוגיא דסבלונות ולפי מה שכתבתי דבריהם פשוטי' והוא ברור. ומה שהביאו למהרש"א לדחוק כן בדברי התוס' הוא כמ"ש שם לעיין ברא"ש והיינו משום דכ' שם הרא"ש דבגוסס סמכינן מיעוטא לחזקה ומהכא משמע לי' דלענין דיעבד קאמר דאי לענין לכתחלה הרי למיעוטא גרידא נמי חיישינן כמו גבי מסבלי והדר מקדשי. אבל משום הא לא אריא דדוקא לגר"ח בקדושין דלמסקנא חיישינן התם למיעוטא לפי' ודאי צ"ל דחיישינן לכתחילה אף למעוטא גרידא אבל הרא"ש לא הביא כאן ראי' מגר"ח דקדושין והיינו משום דקאי הכא כהנך דגרסי התם מ"ד ניחוש למיעוטא קמ"ל. וא"כ כיון דלמסקנא דסוגיא דקדושין להך גירסא לא חיישינן התם למיעוטא הרי לא אשכחן דחיישינן למיעוטא גרידא משום חומרא דא"א אפי' לכתחלה ולשיטה זו באמת הא דחיישינן למיעוטא לכתחילה גבי גוסס ומשאל"ס היינו דוקא משום דאיכא חזקה בהדי מיעוטא הוא דחיישינן לכתחלה אף למיעוטא דל"ש אבל מ"מ דוקא לענין לכתחילה וכך יפה לנו להשוות דברי הרא"ש דבכורות עם דברי הרא"ש בקדושין דבחדא מחתא מחתינהו התם לגוסס ומשאל"ס ואף שאין ראי' מכרעת דאיכא למימר התם בקדושין קאי למסקנתו דלא כר"ת דחייש למיעוטא בהדי חזקה וא"כ אפי' במיעוט המצוי נמי לא מחמרינן בדיעבד אבל פשטא משמע דבחדא מחתא נינהו. וכן ראיתי בתוס' הרא"ש יבמות הנדפס בזמנינו שכתב ג"כ גבי צורבא מרבנן במשאל"ס דאע"ג דצורבא מרבנן רובא קלא אית לי' מ"מ חיישינן למיעוטא ולא תנשא לכתחילה כמו גבי גוסס וכו' הרי דעתו ז"ל להדיא דמיעוטא דגוסס חשוב טפי ל"ש ממיעוטא דמשאל"ס גרידא. מעתה זכינו לדין לפרש דברי הרא"ש דבכורות נמי כדכתיבנא (אמר המגיה עיין במעדני מלך על הרא"ש שפירש כוונת התוס' והרא"ש כמו שפירש הגאון ז"ל דלא כהמהרש"א): וראיתי שכת"ר כ' שיש לו אריכות דברים על דברי התוס' (דף קכ"א בד"ה ולא היא) ונראה דקשי' לו למר מדברי התוס' בכורות למאי דס"ל כהמהרש"א שם מחמת שהי' המהרש"א צדיק הראשון בטחתי במופלא שבסנהדרין שלא ישא לו פנים בדין זה ויקשיב על דבר אמת אשר אתי כדכתיבנא דברי אלה העתקתי מאשר הכינותי לשלוח אחר הפסח העבר ולא אסתייע מלתא: שוב הגיעני אמרי נועמו אלי כתוב להשיב על דברי הראשונים ובאתי להשיב טל סדר תשובת כת"ר ובקצרה כי סמכתי על רוחב בינתו הא דפתח במאי דסיימנא במכתבי הראשון להשיג על דברי הריב"ש דסברי דרובא לא עדיף מתרי חזקי וכתבתי דבדוכתא גבי רוב תינוקות מטפחין דאמרינן התם רובא עדיף הרי לשיטת רש"י איכא התם תרי חזקי חזקת טהרה דתינוק ודעיסה ועל זה השיב כת"ר דבאמת אין לתינוק חזקת טהרה ואם נאמר דאיכא תרי חזקי לשיטת רש"י אדרבא נימא דרש"י אזיל בשיטת הריב"ש עכ"ד: הנה מה שכ' דאין לתינוק חזקת טהרה די"ל דנגע באמו בלידתה וכמ"ש התוס' נדה (ד' ל"ב) וכו' עד ואין לו שום חזקה שהיה טהור אף רגע א' עכ"ד בזה אני מוסיף ע"ד דלדעת כת"ר התינוק הוא ספק טמא טומאת מגע יולדות ואני מוסיף עוד דכל תינוקת שבעולם המה ודאי טמאים טומאת מגע יולדות דהא משהוציא ראשו הרי אמו טמאה טומאת יולדת ובגמר לידתו הרי לא ימלט מליגע במקום הגלוי אצל שרץ (נדה דף מ"א) והא דאמרינן (ד' מ"ב ע"ב) שאם תחבה לה חבירתה כזית נבלה הוי טומאת בית הסתרים ודאי ברור דמיירי התם כגון שהכזית נבילה הי' ביד חבירתה ולא נגע בבשרה עד שהכניסה לפנים מן המקום הגלוי אבל בולדות הנולדים לא משכחת שלא יגע במקום הגלוי ואף אי משכחת לה בדרך רחוקה ודאי אפי' ר"מ יודה דל"ח למיעוטא דמיעוטא כי האי וא"כ ע"כ כל הולדות טמאים טומאת מגע אמם לכ"ע וא"כ תקשה ל"ל רובא דמטפחין בשרצים לשי' רש"י תיפוק לי' דהוא ודאי טמא ממגע אמו ותו אמאי ר"מ מטהר הא ר"מ נמי מודה ודאי דכל הולדות טמאים מגע אמם א"ו ברור דמיירי לשיטת רש"י שכבר הטבילוהו ממגע טומאת אמו וליכא רק רובא דמטפחין בשרצים ומשו"ה הוא דאפליג ר"מ ורבנן וא"כ הרי איכא לתינוק חזקת טהרה אחר שהטבילוהו: וכבר רציתי לתרגם אליבא דשיטת כת"ר דהתינוק הוא ספק אם הטבילוהו מטומאת הלידה (אף שאין משמעות דברי כת"ר כן) ומשו"ה הוא דצריכינן לרובא דמטפחין בשרצים אבל א"כ אית לן לאוקמי חזקת טהרה דעיסה נגד חזקת טומאת הלידה דתינוק דניזל בתר רובא דמטפחין אף לשרץ כיון דהאי רובא גרידא דליכא חזקה נגדה ואף להנך דיהבי טעמא אהא דאין שורפין דהיינו משום דהוי רוב שאינו גמור מ"מ אי לאו דאיכא חזקה נגדה הוי אזלינן בתרה וכדקרי לה הש"ס בהדיא נדה (דף י"ח ע"ב) רובא דאיכא חזקה בהדה דהיינו כנגדה כמ"ש רש"י שם: ומ"ש כת"ר דאם נאמר דלשי' רש"י איכא תרי חזקי לטהרה דתינוק ודעיסה א"כ אדרבא אזיל רש"י בשיטת הריב"ש והייינו טעמא דר"י דאין שורפין על חזקה זו ולא צריכין לחילוק התוס' בין רוב גמור לשא"ג אלא בין חד חזקה לתרי חזקה נגד רובא עכ"ד כת"ר: לכאורה יש מקום לומר כן אבל לפ"ז נפול ברבוותא דא"כ גבי עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם הא התם דליכא אלא חד חזקה א"כ אף ר"י מודה דשורפין מהאי טעמא אף אי הוה רובא דליתא קמן ורש"י כ' שם דמשום דהוי רובא דאיתא קמן הוא שורפין. ותו הא בר"פ בתרא דיבמות נמי איכא תרי חזקי לשי' הריב"ש חזקת היבמה ליבום וחזקת הצרה דבמדה"י בחזקתה שלא ילדה דומיא דחזקת א"א וחזקת חיים דגברא וא"כ לשיטת הריב"ש הרי גם לרבנן הוי כפלגא ופלגא ורש"י כ' שם (דף קי"ט ריש ע"ב בד"ה