חוט המשולש חלק א' נז

עיני על כל דיבור ואמירה נעימה וראיתי שברוב דברינו כוונתינו הולך אל מקום אחד אלא שכת"ר נוטה אל החומרא מחמת שאין הדבר מוטל עליו ואף אני כמוהו לא פניתי אל צדדי היתרים העולים מתוך העיון טרם הועלה עלי עול ההוראה והן עתה שבעוה"ר בסביבותינו נתייתם הדור מחכמים והעלו על צוארי עול ההוראה מכל הסביבה שאינם מתירים בשום אופן בלתי הסכמת דעתי הקלה וחשבתי עם קוני וראיתי חובה לעצמי להתחזק בכל כחי לשקוד על תקנת עגונות והשי"ת יצילני משגיאות ועתה באתי להשתעשע בשנים שלשה גרגרים בראש אמרי פניניו ספיר גזרתם: אשר בא בארוכה בדין בדדמי הנה לפי אשר תפס כת"ר שלפי עדות העד כבר ראהו מת וליכא אלא חששא דלא אמר קברתיו לא ידעתי למה חשש להחמיר כולי האי דהא דינא דקברתיו אינו מוסכם מכמה רבוותא קמאי ואף להנך דמצרכי לא הוי אלא חומרא דרבנן בעלמא לענין לכתחלה ובכי הא ודאי כדאי לסמוך על שיעורא דמהרי"ט: אמנם לא ראיתי בעדות העד אלא שראהו בסימנים כמו נטבע ומת ומעיד על הסימני מיתה שראה בו וא"כ ממ"נ אם לפי עדותו ליכא אומד ברור למיתה הרי לא העיד כלל על המיתה ואי איכא אומד למיתה לפי עדותו מהיכי תיתי דלא נהימני' כיון דקי"ל דלא חשדינן ליה במשקר (וראיתי שכת"ר בתחילה ירא וחשש לדעת התוס' לפי שיטת הלח"מ בתירוצו על קושית הב"ש (ס"ק קמ"ג) ולבסוף שקטה נחה דעתו על פי ישובו דברי התוס' להקל ובחנם ירא לחוש לדעת יחידאה דלית דחש להא מפוסקים המפורסמים ראשונים ואחרונים ז"ל) דאי הוי חשדינן לי' במשקר הרי במלחמה לא הוי מהימן אפילו היכא דאומר קברתיו והרי המחמירין שבמחמירין לא החמירו אלא דלבעי וקברתיו כמבואר ברי"ף וברמב"ם וטוש"ע ואחריהם כל אדם נמשך וכיון דלא חשדינן לי' שמא משקר והוא מעיד עובדא היכי הוי אנן אמדינן דבכה"ג לא חיי מהיכא תיתי להנשא על פיו וכדכתיבנא במכתבי הראשון דבכה"ג ל"ש בדדמי: ובהכי ניחא לי הא דקשיא טובא לשיטת הרי"ף ודעמי' דבעדים נמי חיישינן לבדדמי ואיבעיא דע"א במלחמה היכא דאמר וקברתיו א"כ קשה היאך הוי בעי תלמודא למפשט מעובדא דב' ת"ח מדהשיא רבי את נשותיהם על פי נשים והרי מדדחי התם ותסברא משאל"ס נינהו וכו' חזינן דלפום ס"ד דפשיטותא הוי מיירי שלא העלום כלל מן המים וא"כ הרי הני נשי לא אסהידו אלא על הטביעה ואף אי אסהידו נמי ששהו עליו אכתי ליכא וקברתיו ואיכא חששא דבדדמי ואכתי היאך השיא רבי את נשותיהן עפ"י הך סהדותא הא להרי"ף אף בב' עדים חיישינן לבדדמי בכה"ג וכבר נדחקו גדולי הראשונים בישוב קושיא זו ולפמ"ש ניחא שפיר דלפום ס"ד דפשיטותא הוי מיירי דהני נשי אסהידו עובדא היכי הוי ואנן הוא דמשערינן יציאת נפשם ובכה"ג לא חיישינן לבדדמי דסהדי וכדכתיבנא. ומ"ש ראי' נגד הר"ח והרמב"ם דסברי דבטביעה לא מפקינן לה אף בדלא שהו עליו והביא כת"ר ראי' נגדם מהא דבעי התם לפשוט מעובדא דב' ת"ח דטעמא דע"א מהימן הוא מטעם מלתא דעל"ג ומשו"ה סמכינן אדיוקא זוטא דדייקי עכ"פ שנטבע אלמא דהאי דיוקא זוטא שנטבע לא עדיף מדיוקא זוטא במלחמה דהיינו שירד במלחמה כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ובהאי דיוקא זוטא דמלחמה ודאי לא נפקא מאיסורא דאורייתא עכ"ד כת"ר: אבל הוא רומיא דגברא אגברא דלהר"ח ורמב"ם באמת דיוקא זוטא דמלחמה עד שיתברר לה דמחו ליה בגירא וברומחא ובהאי דיוקא זוטא באמת כבר נפקא מאיסורא דאורייתא דבכה"ג הוי רובן למיתה וכמ"ש הרמב"ם (פ' בתרא דה' גירושין דין ט"ו) ואם העיד בדברים שרובן למיתה כו' כתב דין ט"ז כיצד וכו' דין י"ח אעפ"י שדקרוהו או ירו בו חצים: ומ"ש כת"ר שהריב"ש אזיל בשיטת ר"ת דחייש למיעוטא דאיכא חזקה בהדה משו"ה ס"ל דבגוסס אם נ"ת הנה כבר כתבתי בקונטרס ההתרה דמשמעות התוס' והרא"ש והמרדכי הוא בכמה דוכתי דגוסס לא חמיר ממשאל"ס דלא מחמרינן אלא לכתחילה וכל מעיין השופט בצדק יראה שאין זה תלוי כלל בפלוגתא אי חיישינן למיעוטא דבהדי חזקה א"ל דאטו מאן דחש למיעוטא דבהדי חזקה אטו מי לא מודה דבמשאל"ס לא מצרפינן מיעוטא דידי' לחזקה ומאן יימר דגוסס חמיר ממשאל"ס ולא מבעיא לשיטת הרמב"ן בחידושיו לנדה ויבמות והריטב"א בקדושין ודאי לדידהו לא חיישינן לחזקה דגוסס כיון דאתעביד ביה מעשה הגסיסה וכן לשיטת הרשב"א יבמות ובמשמרת הבית דלא חיישינן למיעוטא קמא אלא אפי' לסברת התוס' דלס"ל לאפלוגי בהכי מדיהבי טעמא דשריותא דמשאל"ס משום המיעוט אינו מצוי אבל מ"מ אכתי מאן יימר דמיעוטא דגסיסה מצוי יותר ממיעוטא דמשאל"ס ואדרבא בדברי התו' יבמות (דף קכ"א בד"ה ולא היא) מוכח להדיא דמיעוט דגסיסה חשיב טפי לאשכיח ממיעוט דמשאל"ס דהא מדמי התם התם גוסס לצורבא מרבנן בטבע במשאל"ס והרי התם מיעוטא דמשאל"ס לא שכיח אפי' אגברא דלאו צורבא מרבנן ובצורבא מרבנן איכא נמי רובא דקלא אית לי' הרי להדיא דמיעוטא דגסיסה חשיב טפי לא שכיח ממיעוטא דמשאל"ס גרידא אלא ל"ש כלל כמו מיעוטא דמיעוטא דצורבא מרבנן במשאל"ס דאיכא תרי רובא לקולא: וכת"ר נמשך אחר דעת המהרש"א בבכורות (ד' כ' ע"א) שכתב שם לפרש דעת התוס' דבגוסס מחמרינן אפי' בדיעבד. והנה כבר רמזתי במכתבי הראשון לעיין בתוס' בכורות הנ"ל ולא רציתי להאריך שם במלתא דפשיטא לי: ועתה אפרש שיחתי דכוונתי הוא שאינני מסכים עם המהרש"א בפי' דברי התוס' דנראה ברור דכוונת התוס' שם לאתויי ראי' אהא דכ' דבא"א מחמרינן לענין לכתחילה אהא הוא דהביא ראי' מדאשכחן דכוותה גבי גוסס דאין משיאין לכתחילה וגם אשכחן רבוותא