חוט המשולש חלק א' נב

המתנגדות זו לזו דלבהמה יש חזקה שאינה זבוחה ונגד זה יש לה חזקת טהרה שהרי בחיי' טהורה היתה ואם אתה אומר שלא נשחטה א"כ עכשיו היא טמאה שהרי נבילה היא אם כן יוכל לקיים דברי הריב"ש ע"ש נ"ל דסברא זו תליא בפלוגתא דאשלי רברבי: דהנה התוס' פ"ק דב"מ (דף כ' ע"ב ד"ה איסורא) הקשו וא"ת טפי אין מחמירין בממונא דהא אין אנו הולכין בממון אחר הרוב ובאיסורא אזלינן בתר רובא אפי' דאיכא חזקה דאיסורא נגד הרוב ול"ח שמא במקום נקב קשחיט ע"ש הרי לך להדיא דהתוס' סברי שם דהך חזקה שאינה זבוחה ודלמא במקום נקב קא שחיט הוא חזקה לאיסורא דאע"ג דמתנגדת להך חזקה שהבהמה היתה טהורה בחי' דאל"כ לא הקשו מידי דבממונא איכא חזקת ממון נגד הרוב: אמנם דעת ר"ת בבכורות ע"כ סבר שאין זו חזקה שכתב שם (דף כ' ע"ב ד"ה חלב כו') ואע"ג דבפ"ק דחולין משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דקאמר לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכל בשרא דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דהחזקה מסייעתא למיעוטא חיישינן כו' ע"ש. וקשה דא"כ הדק"ל אמאי לא נימא בההוא דהיכי אכלינן בשרא דהא איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת: שוב מצאתי במהרש"א שם שהרגיש בזה ותי' דהך דבמקום נקב קא שחיט לאו בחזקת איסור עומדת שלא נשחטה דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבילה הוא ע"ש ודבריו נפלאים ממני דהא מבואר בחולין (דף לב) דאם שחט במקום נקיבת הושט הוי נבילה עבי"ד (סי' לג) ובש"ך שם והוא מוסכם מכל הפוסקים דאף דלא הוי נבילה מחיים מ"מ לאחר שנשחטה במקום הנקב הוי נבילה א"ו דר"ת סבר כסברת הנ"ב הנ"ל דמש"ה ליכא לאוקמי בחזקת איסור משום דיש ב' חזקות המתנגדות וכו'. והא דאצטריך ר"ת ליישב גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דמש"ה לא מוקמינן אחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת דההוא רובא מצוי הוא דהא לפמ"ש ליכא לאוקמי כלל אחזקה וכו' דז"א דאי הוי אמרינן דרובא דמצויין א"ש לא הוי רובא דמצוי הוי מוקמינן אחזקה שהיא טריפה ולא נבילה והיינו דשמא כיון שאינו מומחה התחיל לשחוט בתורבץ הושט ואח"כ שחט ברוב הושט דהוי טריפה ולא נבילה וכמ"ש הפר"ח בי"ד (סי' לג) שם ומש"ה הוצרך הר"ת ליישב דההוא רובא מצוי הוא [הגה"ה אמר נכד המחבר דבריו צ"ע ועיין בפתיחה דהלכות שחיטה בח"א מ"ש עליו בזה:] ועיין בחולין (דף ט') ויש לפקפק משם על סברת הנ"ב הנ"ל ואכמ"ל ודו"ק: ומה שהשיג מר על הנ"ב שסבר דלא הוי הנך דר"א בן פרטא רובן לאבד כדעת הריב"ש אלא היכא דלא שהה העד עד שתצא נפשו והו"ל פלגא ופלגא מהא דאיתא במס' בבא בתרא (דף קנג ע"ב) דאמרינן התם להדיא השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליו חומרי חומרי חיים כו' הרואה יראה שלזה כיון הריב"ש ונקט לישנא רובן לאבד כלישנא דתלמודא דבב"ב עכ"ל: ולפענ"ד דאין משיבין את הארי החי לאחר מותו וידע וראה הנ"ב הסוגיא דב"ב הנ"ל ודבריו מיוסדים על אדני האמת ובטרם כל אציע המחלוקת של בעלי התוס' בעז"ה בדין זה וממילא נתיישב הסוגיא דב"ב הנ"ל לדעת הנ"ב. הנה דעת הריב"ש דאזלינן בתר רובא אף נגד החזקה אך במשאל"ס מש"ה בלא שהה עד שת"נ אם נשאת תצא אף דרובן למיתה משום דאיכא ב' חזקות נגד הרוב לפ"ז הוצרך לומר דאם שהה עד שת"נ להכי אם נשאת ל"ת דהוי מיעוטא דמיעוטא דאל"ה אמאי ל"ת ומשום הכי הוצרך לאוקמי הך דר"א בן פרטא שנותנין עליו חומרי חיים דוקא בדלא שהה עד שת"נ דל"ל דמיירי אף בדשהה עד שת"נ ומיירי המתניתין בכל גווני דבלא שהה נותנין עליו חומרי חיים מה"ת ובדשהה נותנין עליו חומרי חיים מדרבנן דלכתחילה לא תנשא והא דפריך במס' ב"ב מספינה שאבדה דהיינו מדלא שהה דנותנין עליו חומרי חיים מן התורה נ"ל משום דכיון דלשיטתו ע"כ בדשהה הוא מיעוטא דמיעוטא דניצולין א"כ אף נהי דמחמרינן שלא תנשא לכתחילה משום חומרא דא"א מ"מ אמאי קתני במתניתין שם נמי בת כהן לישראל לא תאכל בתרומה דהא בשאר איסורים ודאי לא מחמרינן בשום מקום אף מדרבנן במיעוטא דמיעוטא רק משום חומרא דא"א וכמ"ש הריב"ש שם מש"ה הוצרך לאוקמי דר"א בן פרטא מיירי דנותנים עליו חומרי חיים מדאורייתא וכנ"ל ועיין בפ"י בגיטין קצת מזה: אמנם הר"ת בבכורות (דף כ' ע"ב) החמיר יותר דאף דאיכא חד חזקה נגד הרוב חיישינן להחמיר והא דבמשאל"ס אם נשאת ל"ת משום דהמיעוט אינו מצוי ולא שכיח אך בגוסס סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר ואף אם נ"ת וכמ"ש הרא"ש שם והמהרש"א בפי' התוס' ע"ש ולשיטתו נמי מיירי הך דר"א ב"פ בדלא שהה וכשיטת הריב"ש הנ"ל וכנ"ל. אולם דעת התוס' ר"פ האשה בתרא ד"ה מחוורתא כו' ובכמה מקומות דאנן לא חיישינן למיעוטא אף שיש חזקה נגד הרוב אך זה הוא דוקא באיסורא אבל בממונא אין הולכין אחר הרוב אפי' ברוב גמור וכמ"ש התוס' בב"מ (דף כ' ע"ב) ד"ה איסורא כו' וכנ"ל: ונראה שסברי שם כשיטת התוס' ר"פ המניח (דף כז ע"ב ד"ה קמ"ל) דמש"ה לא ילפינן בק"ו מד"נ משום דאיכא חזקה דאוקי ממונא בחזקת מארי' והיינו דאע"ג דבאיסורא אזלינן בתר רובא אף נגד החזקה מ"מ הך חזקה דממונא אלים יותר מחזקת איסור וכמו שמצינו כמה פעמים דמחלקין בין חזקה לחזקה דחדא אלימא מחברתא ומש"ה הקשו בב"מ שם דממונא חמיר מאיסורא דאין הולכין בממון אחר הרוב כו' דאי לתירוץ התוס' בריש סנהדרין (ג' ע"ב ד"ה ד"מ לכש"כ) דברוב גמור אף בד"מ אזלינן בתר רובא לא הקשו שם בב"מ