חוט המשולש חלק א' נ

מורין על יציאת הנפש וא"כ שפיר מסתפי מלשקר דיוכל להתברר שקרו לעין כל: ואף דלכאורה אכתי איכא למיחש דדלמא מחמת דבדדמי לי' דלא תתגלי מלתא דהא סובר הוא דודאי לא חיי בכה"ג משו"ה הוא דמשקר שקר גמור א"נ משום דלא מסתפי מלשקר משום דסבור הוא דאף אי תתגלי מלתא ידינוהו לזכות שאמר כן מחמת בדדמי כדאשכחן בסוגיא דפועלים שכתב שם הר"ן בפ' כל הנשבעין דבעה"ב יוכל להעד ולשקר שקר גמור מהאי טעמא דסבור הוא שהפועל ידינהו לזכות שאומר כן מחמת שהוא טרוד בפועליו והיינו בדדמי כמבואר בסוגיין בתוס' (ריש דף קט"ו) וקצת יש לעיין בזה עפ"י כמה שי' הפוסקים ואין רצוני להאריך בזה דנראה פשטא דסוגיא דלא חיישינן להא והכי חזינן לרבנן קשישאי קמאי דבסהדותא כה"ג נמי סמכי אסהדותא דחד סהדא ולא חשו למלתא כמבואר בתשובותיהם ומהנך טעמי נמניתי עם המתירים הלכה למעשה. יום ה' ד' שבט תקס"ב לפ"ק: וראיתי בתשו' נו"ב סי' מ"ג שהביא ג"כ דברי הריב"ש שהבאתי לעיל באות י"ב ונחלק עליו קצת. והנה מה שהקשה עליו במ"ש דהא דלא אזלינן בתר רובא היינו משום דאיכא נגדה תרי חזקה לאיסורא והקשה עליו דהא הנך תרי חזקה אתיין מחד חזקה דמחמת דמוקמינן לגברא בחזקת חי קמה לה בחזקת א"א יפה הקשה ואכמ"ל מה שיש ליישב קושיא זו: ומה שהביא איזה ראיות דרובא עדיף אף מתרי חזקה ודחה בסוף דבריו להנך ראיות כבר כתבתי באות י"ב בהגה"ה דמשמע לי הכי כמה סוגיות ובהך דתינוק שנמצא בצד עיסה שהבאתי לעיל באות י"ב נמי איכא תרי חזקי לשי' רש"י שם חזקת טהרה דתינוק ודעיסה וכן י"ל גבי שליא בבית בפ"ק דנדה (דף י"ח) והרבה יש לי בזה ואכמ"ל. ומה שהשיג על הריב"ש במ"ש דהנך דר"א בן פרטא הוי' רובן לאבד והשיג עליו מחמת קושייתו דלעיל וכ' דבאמת הנך דר"א בן פרטא לא הוי רובא אלא ספיקא בעלמא. גרם לו זה מחמת שלא נודע לו מאין יצא להריב"ש לומר דהוי רובא לאבד כאשר כ' שם בתשו' הנ"ל שלא ידע מנ"ל להריב"ש דהוי רובן לאבד וכבר הראיתי באצבע דברי הש"ס בב"ב (דף קנ"ג ע"ב) דאמרי' התם להדיא השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליו חומרי חיים וכו' וכל רואה יראה בעין שלזה כיון הריב"ש ונקט לישנא דרובן לאבד כלישנא דתלמודא דב"ב: ומ"ש בתשובה הנ"ל דהיכא דאיכא ספיקא נגד חזקה אזדא לה החזקה מחמת הך ספיקא והביא ראי' מדברי הש"ך בדיני ס"ס (אות כ"ח) שכ' שם דהיכא דאיכא תלתא ספיקא שפיר הוי ס"ס אף במקום דאיכא חזקה דאיסורא משום דהחזקה אזדא לה מחמת ספיקא קמא ואיני רואה ראי' מסברת הש"ך דאטו הש"ך לאורועי החזקה מחמת הך ספיקא אתי התם לאורועי הך ספיקא מחמת החזקה קאתינן דכיון דמוקמינן אחזקה במקום ספיקא הרי הך ספיקא כמאן דליתא כלל וכמ"ש הש"ך להדיא שם י"ב ואות כ"ז דהחזקה משוויא להספק הראשון כודאי וא"כ התם ספיקא הוא דאיתרע מחמת החזקה אבל החזקה במלתי' קאי ולא איתרע כלל מחמת הך ספיקא ואי הוי סבירא לי' להרב ש"ך ז"ל דבמקום חזקה ל"מ ס"ס כלל וכדעת הט"ז שם (בס"ק ט"ו) באמת לא הוי שני לי' בין תרי לתלתא ספיקי אבל דעת הש"ך הוא דלא אלימא מלתא דחזקה דלא תהני נגדה ס"ס כלל ודעת הש"ך הוא דבמקום חזקה נמי מהני ס"ס אלא דמחמת החזקה משווינן לספיקא קמא כודאי ומש"ה לא סגי בתרי ספיקי משום דהואיל דספיקא קמא אזדא לי' מחמת החזקה הרי לא פש גבן אלא חד ספיקא תנינא אבל היכא דאיכא עוד ספיקא תליתאי שפיר מצטרף לספיקא תנינא למהוי ס"ס ומהני הך ס"ס אף דהחזקה במלתא קאי כמ"ש דלהש"ך מהני ס"ס במקום חזקה והחזקה לא מהני אלא למשוויא לספיקא קמא כודאי והא דלא משווינן לכולהו ספיקי כודאי מחמת החזקה לאו משום דאיתרע החזקה מחמת ספיקא קמא אלא משום דאף דהחזקה לא איתרע אבל מ"מ הא דמוקמינן מלתא אחזקה לא ילפינן אלא בחדא ספיקא ומשו"ה הוא דלא משווי' כודאי אלא לספיקא קמא לחודא וא"כ שפיר סברת הרב ש"ך ז"ל אף להנך דסברי דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא דאף דבלא החזקה נמי הוי איסורא דאורייתא מ"מ אי הוי הך איסורא משום דספיקא דאורייתא לחומרא הרי עכ"פ ספיקא הוא וספיקא קרינן לה ומחמת ספיקא הוא דאסרינן לה ואי משכחינן עוד ספיקא תנינא לאצטרופי בהדי ספיקא קמא הרי הוי ס"ס וא"כ הוי סגי בתרי ספיקי אי לאו הך חזקה דמרע לספיקא קמא משווי לי' כודאי. אבל לנ"ד דלאו לאורועי הך ספיקא מחמת החזקה קאתינן אלא אדרבא לאורועי החזקה מחמת הך ספיקא קאתינן אכתי לא אהני לן סברת הש"ך לאפוקי מאיסור דאורייתא להנך רבוותא דסברי דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא דהא אי נימא דכל ספיקא אסור מדאורייתא א"כ הך ספיקא לא מהני מידי לאפוקי מאיסורא דאורייתא וא"כ קמו הנך תרי חזקי דאיסורא במלתי' ודוכתי'. אמנם להנך דסברי דמדאורייתא כל ספיקא רחמנא שרי' וא"כ בהך ספיקא הוי נפקא לה מאיסורא דאורייתא אי לאו הך חזקה. א"כ כבר אהני לן חזקת א"א למשוויא איסורא דאורייתא ולבתר דהוי איסורא דאורייתא מחמת הך חזקה לא פש גבן אלא חזקת חיים דגברא נגד רובא דטביעה וכמש"ל באות י"ב והך סוגיא דריש פ"ד דכריתות דשקיל וטרי בה בתשו' הנ"ל להביא ראי' לסתור ולבנות סברת הש"ך ז"ל אין רצוני להאריך מה שיש להשיב על דבריו לפי שיטתי' בדעת הש"ך הואיל וכבר כתבנו דדעת הש"ך הוא באופן אחר וכל מעיין השופט בצדק ישפוט במשרים דהסוגיא הנ"ל אינה ענין כלל לסברת הש"ך ז"ל: ונקיטנא בשיפולי ושאילנא בשלמא רבא לאוהב התורה ומחזיק בדקי' ציצי' ופרחי' ממנו הי' קרנו תרום בכבוד חכמים כבוד הו"ד הדרת ש"ב ידיד התורה נזרה ועטרה הרב המאה"ג בתורה ומדות שמנו חכמים כבוד קש"ת מוה' אהרן נ"י בעהמ"ח מנחת אהרן: מידי עברי דרך ווילנא מסר לידי הרב מוהר"ח טשעכנאווצער תשובות כת"ר נדון העגונה דווילנא