חוט המשולש חלק א' מט

זמן רב ומש"ה הוא דאסרינן לה להנשא לכהן ולהתייבם ומה שיש לעיין בזה אכמ"ל]: אלא מחוורתא כדעת התוס' והרא"ש ומרדכי שהבאתי לעיל אות ט"ז שכ' בפשיטות דאין מעידין על הגוסס היינו לכתחילה אין מעידין אפילו אחר ג"י וכמו שדקדקתי באות ט"ז ובדיעבד שריא ודאי אם נשאת לאחר ג"י וכדכתיבנא לעיל באות ט"ו דמשמעות התוס' והרא"ש ומר"ד וש"פ להדיא דהא דחיישינן למיעוטא דגוסס הוא רק מחומרא דרבנן ולענין לכתחילה ובדיעבד אם נשאת ל"ח למיעוטא לאפוקי אם נשאת אחר ג"י מ"מ בהא סליקנא ונחתינא דדברי הרי"ו נראין עיקר בזה דאף הנך דקתני אין מעידין עליהם לאו למימרא דאין כאן עדות דנימא דאף אם נשאת תצא וא"כ גבי גוסס נמי נימא הכי דהא התוס' כתבו דתנן אין מעידין על הגוסס א"ו דלישנא דאין מעידין לא מוכח למיסר אם נשאת וכן הא דתני אין מעידין אלא עד ג"י גם ע"ז כ' כמה גדולי הראשונים ז"ל דחששא דרבנן בעלמא הוא שמא נתפח וע"ש בנ"י וש"פ מכל הלין נראה להדיא דלא כהריב"ש אלא דאף הנך דקתני בהו אין מעידין הוי רק משום חומרא דרבנן ומדאורייתא מחזקינן להו דודאי מת: יט וכן הרמב"ם (פ"ז דנחלות דין ג') כ' שם על כל הנך דקתני במתניתין וברייתא דאין מעידין עליהם כתב שם (דאסרתן) שחזקתן למיתה ויורדין לנחלה עפ"י אלא דלענין להשיא את אשתו הוא דמחמרינן משום איסור כרת וכ"ה בש"ע ח"מ (סי' רפ"ה) ולכאורה איכא לאסתפוקי בדעת הרמב"ם אי טעמא דהרמב"ם משום דכל הנך הוי רובא למיתה וכמ"ש (פי"ב דגירושין דין ט"ו) שהבאתי לעיל באות ט"ז ומהאי טעמא לחוד הוא דכתב דמשום חומרא בעלמא הוא דאין משיאין את אשתו וא"כ נימא דס"ל להרמב"ם דהיכא דאיכא חד רובא נמי שריא מדאורייתא (והא דאמרינן בסוגיא דב"ב שהבאתי לעיל אות י' דספינה שאבדה הוי רובן לאבד ואפ"ה משמע שם בסוגיא דמדינא הוי ספק חי וכמש"ל באות י"א מש"ה לא תברא דאיכא לשנויי בתרי גווני ואכמ"ל) או אפשר לומר משום דאבד זכרו הוי ג"כ רובא למיתה כדכתב הר"א מוורדין להתירה בכה"ג אפילו לכתחלה משום דאומדנא דמוכח הוא שאם היה חי היה בא לביתו ואף שכבר השיגו הראבי' ודעמי' כמבואר במרדכי ודבריהן נראין עיקר בש"ס דהא לא קיי"ל כרב אשי דאזיל בתר אומדנא דצורבא מרבנן קלא אית לי' אבל מ"מ נראה ברור דאף החולקים על הראבי' מודו נמי דאומדנא דר"א מוורדין לא גרע מאומדנא דצורבא מרבנן קלא אית ליה דהוי רובא וכמ"ש התוס' שם וא"כ יש מקום לומר דטעמי' דרמב"ם משום דהוי תרי רובא הוא דשרי' מדאורייתא וכמש"ל באות י"ב ודקדוק לשון הרמב"ם משמע ליה דבחד רובא נמי שריא מדאורייתא והא בנ"ד נמי אבד זכרו: הגה"ה והך דר"פ האשה שלום (דף קט"ו) דחייש רחב"א דדלמא ערק לעלמא אינו ענין לכאן חדא דהעיקר דמחמת דחזינן כיסופא דמומא דפיסתא דידא מש"ה הוא דחיישי' לעירוקא ותו דהתם נמי חששא דרבנן בעלמא הוא וככל חששי דהך סוגיא והעיקר דחששא דבדדמי גבי מלחמה נמי הוא רק חששא דרבנן כפשטא דירושלמי דאמרינן התם דמאן דנשאת נשאת ומאן דלא נשאת לא תנשא ואף שלפי' הרמב"ן במלחמות טעמא אחרינא איכא התם אבל משמעות רוב הפוסקים דהירושלמי כפשטי' וכן מבואר במרדכי בשם הראבי' דיליף לקולא מהך דירושלמי ואין כאן מקום להאריך]: אחר הדברים והאמת שבררנו בס"ד דהיכא דאיכא לאצטרופי עוד רובא לקולא אחר הטביעה ודאי נפקא לה מאיסורא דאורייתא לכל השיטות א"כ בנ"ד דאית לן כמה צרופי לקולא דהיינו ספיקא דנפילתו ממקום גבוה ורובא דטביעה ורובא דאבד זכרו ורובא דרובא דהעדאת העד שראהו כמו נטבע מת בכל תנועותיו ובפרט שכבר נקרשו ידיו בלי ספק דכל כה"ג הוי ודאי רובא דרובא למיתה מכל הלין טעמי ודאי בלי פקפוק נפקא לה מאיסורא דאורייתא ומחומרא דרבנן בעלמא הוא דאיכא למיחש מחמת שאין ברור כ"כ שכבר יצא נפשו. וכיון שגם אחרי כן גלגלוהו המים שני מאות אמות ומשמעות הגדתו בשם הנכרים ששוב גלגלוהו עוד כמה מאות אמות מסתברא דודאי הוי יציאת הנפש דכיון שלא יכול לכלוא רוחו בקרבו והמים חונקים אותו ומיד יוצאת נפשו בציר משיעורא דסייף והיינו אם הי' בריא אולם וכמש"ל באות ט' דמסתבר דבהא כ"ע ל"פ ומכ"ש לפי חלישותו ותשותו שראהו העד פשוט לומר שנפשו יצאה בגלגול מעט שאחרי כן: כ וגם חששי דחיישינן דלמא אמר בדדמי אפילו להנך דסברי דגם בעד חיישינן להכי מ"מ חששי דבדדמי כולהו נראה דל"ש הכא דהך חששא דשמא אחר הוא ומחמת שראה הטביעה אומר שהוא הנטבע שראה טביעתו הא ודאי ל"ש בנ"ד והך חששא דשמא מחמת בדדמי לי' דבכה"ג לא חיי משו"ה אומר שמת נמי ל"ש בנ"ד כיון שאינו אומר שמת רק מעיד באיזה ענין ראהו ואנן הוא דמשערינן ואמדינן עפ"י דברי עדותו וכמבואר בפוסקים: ואף שלכאורה יש לפקפק ולומר דהיכא דאנן הוא דאמדינן ומשערינן לא מהני עד אחד בכה"ג דהא עיקר טעמא דמתני' לעד אחד הוא משום דלא משקר במלתא דעל"ג כמבואר ברמב"ם סוף ה' גירושין וא"כ איכא למימר דדוקא היכא דמעיד שמת הוא דמסתפי מלשקר דלמא תתגלה מלתא שהוא חי ואז יתברר שקרו לעין כל אבל היכא דאינו אומר בפירוש שמת אלא שמעיד באיזה ענין ראהו ואנן הוא דאמדינן ומשערינן איכא למיחש דלמא באמת לא ראה כלום והוא דובר שקר משום דלא מסתפי דמסבר סבר דאף אם תתגלה מלתא שהוא חי לא יוחזק בשקרן דנימא אנא קושטא קאמרי ואינהו הוא דטעו בשיעור אומד דעתייהו ולא יתברר שקרו לעין כל אבל לשיטות רוב הפוסקים מוכח דל"ח להא: ואין רצוני להאריך בזה דאינו נוגע לנ"ד דבנ"ד נראה דודאי מסתפי ומסתפי דהא עכ"פ אומר שראהו כמו נטבע מת ומשמעות דבריו הוא דאומד ומשער דודאי לא חיי וא"כ לדעתו הרי יוכל להתברר שקרו לעין כל אי תתגלי מלתא שהוא חי ואף דאנן אמרינן שבדברי עדות זאת אין עדיין ברור גמור על יציאת הנפש בעת שראהו אבל איהו לדעתי' ודאי סבור הוא שדבריו אלו