חוט המשולש חלק א' מח

מונח כמו מת מ"מ ודאי מיעוטא דמיעוטא הוא דחיי בכה"ג ורובא דרובא ודאי לא חיי בכה"ג ובפרט לפי המבואר בגב"ע שהי' מוכה ודם על פניו הרי אית לן עוד רובא שראוהו כמו מת לאצטרופי בהדי רובא דטביעה והדרינן לכללא דרובא וחזקה רובא עדיף ובכה"ג ודאי נפקא לה מאיסורא דאורייתא אף לשיטת הריב"ש בסוגיא דב"ב ואף דהני תרי רובא אתיא מחדא רובא מ"מ היכא דהוי רובא דרובא ודאי גם הריב"ש מודה דאטו פליג אדינא דגמרא דבמשאל"ס לא מפקינן לה וכ"כ שם עוד הריב"ש דמשאל"ס לאו דוקא אלא כל היכא דרובן למיתה ל"ת אם נשאת הובא גם בב"ש (ס"ק כ"ב): טו ולא נעלם ממני דברי הריב"ש בסי' ש"כ שם דכל הנך דתנינן בהו דאין מעידין עליהם בכל הנך תצא אם נשאת וא"כ בנ"ד כיון שלא נתברר לנו שיצא נפשו הרי במשנתינו שנינו דעד שת"נ אין מעידין עליו וא"כ אפי' אם נשאת תצא ולא מהני הא דרובן למיתה כמבואר להדיא מדברי הריב"ש שם. אמנם כבר דקדק הב"ש שם (בס"ק כ"ב שם) מדברי ר"י דהך כללא לאו דוקא ודלא כהריב"ש בזה ודברי ר"י נראין עיקר שהרי התוס' שם (דף ק"כ ע"ב בד"ה למימרא דמגוייד חיי) כתבו דתנן אין מעידין על הגוסס ולא אשכחן בשום דוכתא דלתני הכי וכוונתם בכלל דאין מעידין עד שת"נ דהא קי"ל דהגוסס הוא כחי לכל דבריו וכן בפ"א דאהלות ומייתי לה בסוגיין ותני נמי הא לישנא דעד שת"נ אין מטמא וקתני התם בהדיא דהגוסס אינו מטמא אלמא דלישנא דעד שת"נ ממעט לי' לגוסס ועמ"ש לקמן באות י"ז. והנה (בדף קכ"א) כ' התוס' בד"ה ולא היא כו' מ"מ לא חיישינן לאותו רוב ולא תנשא לכתחלה כמו רוב גוססין וכו' הרי להדיא משמע דברי התוס' דהא דאין מעידין על הגוסס הוא מחומרא דאחמרו רבנן לכתחלה והכי משמע נמי מדברי התוס' פ' החולץ (דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה) וכן במרדכי שם פ' החולץ (סי' כ') וכן מדברי הרא"ש פ' האיש מקדש (סי' כ') וכן במרדכי דפ"ק דחולין (סי' תקצ"ב) ע"ש דבכל הנך דוכתין מחתו הנך רבוותא לגוסס ומים שאל"ס בחדא מחתא ועיין תוס' בכורות (דף כ' ע"ב) בד"ה וכן לענין אבילות מחזקינן לגוסס בודאי מת כמבואר בש"ע י"ד (סי' של"ט סעי' ב') והוא מדברי הר"מ רוטנבורג המובא ברא"ש ומרדכי שפסק כן מטעם דרוב גוססין למיתה ולא חיי ג' ימים הך רובא: טז וראיתי ביש"ש גיטין פ"ג (סי' ח') שכ' דה"ה לענין להשיא את אשתו דמשיאין אחר ג"י שראהו גוסס וראייתו הוא מהך דפסק מהר"ם להתאבל עליו אעפ"י שספק אבילות להקל אלמא דלא מספקינן במלתא כלל וחשבינן לי' ודאי מת עכ"ד היש"ש שם וכ"ה בב"ש (ס"ק צ"ד) בסופו ולא ידעתי על מה סמכו להקל לענין לכתחלה דכיון דאמרינן דגוסס הוא בכלל הא דאין מעידין עד שת"נ א"כ עכ"פ לענין לכתחלה לאו עדות הוא כלל ואי הוי שריא לאחר ג"י הו"ל למינקט בכלל הנך דמעידין דהא בסוגיא (דף ק"כ ע"ב) נקט דמן הארכובה ולמעלה תנשא אף דלא שריא אלא אחר י"ב חודש כמבואר בפוסקים וכ"ה בש"ע (סעיף ל"ב) הרי דכל שיש לה היתר לאחר זמן אפי' לזמן מרובה נקיט ליה בכלל הנך דמעידין ותנשא אשתו ואי נימא דגוסס משיאין אשתו לאחר ג"י איך נקיט ליה בכלל הנך דאין מעידין. וגם ראייתם מהך דלא חשבינן ליה בכלל ספיקא לענין אבילות לאו ראיה הוא דודאי כיון דקיי"ל רוב גוססין למיתה אף דמיעוטן חיי מ"מ הא קיי"ל לענין כל מילי דמיעוטא כמאן דליתא ולא הוי בכלל ספק כלל אבל לענין להשיאה לכתחלה הרי חיישינן אף למיעוטא דמיעוטא כמו בצורבא מרבנן דטבע במשאל"ס וכמבואר לעיל באות י"ג: יז ולפמש"ל באות ט"ו דלא אשכחן בשום דוכתא דלתני דאין מעידין על הגוסס והא דנקטו התוס' בד"ה למימרא דתנן אין מעידין על הגוסס היינו משום דמשמע להו דהוי בכלל דאין מעידין עד שת"נ א"כ איכא למימר דדעת מהר"מ רוטנבורג שהבאתי אות ט"ו בסופו הוא דפליג על התוס' בהך משמעות דעד שת"נ וס"ל הך דאין מעידין עד שת"נ לא ממעט לגוסס ואף דבפ"א דאהלות ממעט האי לישנא נמי לגוסס כדקתני התם בהדיא אבל הא חזינן דבסוגיין דייק הש"ס מהך דפ"ק דאהלות דטמויי הוא דלא מטמי הא מחיי לא חיי ואף דקי"ל דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו הא חזינן דשחט בו רוב שנים נמי הוי כחי לכל דבריו ואינו מטמא ואם רמז ליתן גט לאשתו כותבין ונותנין ואפ"ה אמרינן בסוגיין (דף קכ"א ע"ב) דמעידין עליו מפני שחי הוא וסופו למות וס"ל למהר"ם דגוסס נמי דכוותי' הוא חי וסופו למות ומעידין עליו אחר ג"י ובאמת אם היינו אומרים כן דעל הגוסס באמת מעידין עליו. וא"כ לא היינו צריכין לכל דחוקי התוס' בד"ה למימרא: אמינא לדינא עיקר דלכתחילה אין מעידין על הגוסס דכיון דאמרינן בש"ס דגוססין הוי רובא למיתה מה"ת נימא דהאי רובא עדיף מהנך רובא דלמיתה דאסרינן להו וכן מגויד וצלוב דמתני' ודאי נמי רובא למיתה והכי משמען דברי הרא"ש פ' י' יוחסין (סי' ט"ז) דמגויד וצלוב דומה לגוסס והר"ן ר"פ מי שאחזו כ' להדיא דמגויד וצלוב נמי גוססין הם ופשט דברי הרמב"ם (פי"ב דגירושין דין ט"ו) משמע דכל הנך דקתני במתניתין וברייתא דאין מעידין עליהם כולהו הוי רובא למיתה וא"כ מאי אולמא דרובא דגוסס מכל הנך רובא דנימא דעל הגוסס מעידין והך דשחטו בו רוב שנים מעידין עליו שאני התם דאפילו מיעוטא לא חיי משא"כ בגוסס דמיעוטא חיי ודאי אית לן למיחש למיעוטא לכתחלה ודלא כהיש"ש והב"ש בזה "): הגה"ה ואם נשאת תוך ג"י אין בידינו לחלוק על דעת מהר"מ שכתב דרובן לא חיי אחר ג"י הא תוך ג' לא הוי בכלל רובא דמיתה ואף שהתוס' בד"ה למימרא כ' דגוסס שסופו למות מיית לאלתר מ"מ אכתי איכא למימר דהך לאלתר הוא תוך ג"י ושפיר קרו לי' לאלתר נגד יב"ח דאיירי שם התוס' לעיל מינה והא דכ' הפוסקים וכ"ה בטוש"ע (סי' קמ"א סעיף ס"ח) דאם הניחו גוסס ונתנו לה הוי ספק מגורשת מספקא לי אי קאי דוקא אתוך ג"י וכ"ה ביש"ש שם או אפשר דאפילו אחר ג"י חיישינן למיעוטא דחיי