חוט המשולש חלק א' מז

דרבנן הוא ומדאורייתא כל שטבע במים שריא אף בדלא שהו (וכפשטא דלישנא דטבע חסא יבמות (דף קכ"א ע"ב) וכעין זה כתבתי לקמן באות ט"ו דהא דאף על הגוסס אין מעידין נמי הוא מחומרא דרבנן) ומדמייתי מינה לענין ממונא אלמא דהא דנותנין עליו חומרי חיים לאו משום חומרא בעלמא הוא אלא דמדין גמור הוא ספק חי ומש"ה מפרשי הנך רבוותא דמתניתין מיירי שלא טבעה כלל אלא שאבדו העוגין ומשיטין שיתנהגו בה: שוב מצאתי בק"ע (סי' רמ"ז) בשם ר"ב אשכנזי שכתב קצת מדברי אלה ואף לשי' רש"י ודעמי' דמפרשי הך דספינה שאבדה דמיירי שטבעה ממש מ"מ לא מיירי אלא בגוונא דמדינא הוא ספק חי ולא משום חומרא דרבנן דמחמרי רק לענין לכתחילה וכ"ה בריב"ש (סי' שע"ט) הובא קצת דבריו גם בב"י וכן בב"ש (ס"ק ק"ח) דספינה שאבדה מיירי בדלא שהו עד שת"נ דאף אם נשאת תצא וכ"ה בש"ג במתני' דר"א בן פרטא ובש"פ וכן עיקר יב ולפמ"ש דבדין גמור הוא דנותנין עליו חומרי חיים משנתינו טעמא בעי דכיון דספינה שאבדה הוי רובן לאבד וכדאמרינן הכי להדיא בסוגיא דב"ב (ד' קנ"ג) אמאי לא אזלינן בה בתר רובא. והנה כבר הקשה זאת הריב"ש שם ותי' משום דמוקמינן לה בחזקת א"א. ואע"ג דקיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף שאני הכא דנגד הך רובא איכא תרי חזקה לאיסורא חזקת א"א וחזקת חיים דגברא עכ"ד הריב"ש שם (והרבה יש לרצות בזה מכמה סוגיי' דמשמען לי דרובא עדיף אף מתרי חזקה ותו דהא הנך תרי חזקה תרווייהו חדא נינהו דמחמת דמוקמינן לגברא בחזקת חי משום הכי הוא דקמה לה בחזקת א"א. ואכמ"ל): ויותר נראה לתרץ דהא דלא אזלינן בתר רובא גבי ספינה שאבדה היינו משום דרובא דספינה הוי רוב שא"ג וכעין זה תי' התוס' וכל הראשונים הא דאין שורפין את התרומה עפ"י רובא דרוב תינוקות מטפחין קידושין (דף פ' ע"א) חולין (דף פ"ו) נדה (ד' י"ח ע"ב) וכן קרי לה הש"ס בנדה (דף י"ח) רובא דאיכא חזקה בהדה והיינו דאיכא חזקה כנגדה דלא עדיף הך רובא מינה וכן כתבו שם התוס' (בד"ה מיעוטא כמאן דליתא דמי) כ' שם ואומר ר"ת דרוב תינוקת מטפחין אינו רוב גמור ולא הוי כנגד חזקה אלא כפלגא ופלגא ומן התורה וכו' הרי דרוב שאינו גמור נגד חזקה הוי מה"ת פלגא ופלגא וכ"כ התוס' נדה (דף ג' ע"א בד"ה גמר סוף טומאה) דהך רובא הוי מה"ת נגד החזקה כפלגא ופלגא (ודלא כתוס' כתובות (ד' ט' ע"א בד"ה ואב"א) דסברתם שם הוא דהך רובא כל עיקרו אינו אלא מדרבנן ואולם גם לשיטת התוס' פ"ק דכתובות הנ"ל ניחא הך סוגיא דב"ב ואכמ"ל והעיקר כשיטת תוס' פ"ק דנדה דמדאורייתא הוי הך רובא נגד החזקה כפלגא ופלגא כדמשמע פשטא דסוגיא דשלהי קדושין הנ"ל ודפ"ק דנדה ואכמ"ל): יג נראה דהך רובא דספינה נמי דכוותה דאיכא חזקה כנגדה והך רובא לא עדיף מינה ומש"ה הוא דהוי מה"ת פלגא ופלגא ומש"ה הוא דנותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים מדין גמור (והא דלא פריך אר"ל מהך מתניתין נמי ניחא בפשיטות ואכמ"ל וא"כ בנ"ד דנפל ממקום גבוה שתי קומות דהוי עכ"פ ספק מיתה כדכתיבנא לעיל באות ו') א"כ לשיטתי שכתבתי דהא דלא אזלינן בתר רובא גבי ספינה היינו משום דהוי נגד החזקה כפלגא ופלגא א"כ כד מצרפינן ספיקא דנפילה להך רובא דטביעה ודאי הו"ל רוב גמור דאזלינן בתריה מדאורייתא: ולשיטת הריב"ש דהא דלא אזלינן בתר רובא דטביעה היינו משום דאיכא תרי חזקה נגד הך רובא א"כ אי נימא דהנפילה ממקום גבוה הוי רובא למיתה כדמשמע לכאורה ומאי דנפקא לה מאיסורא דאורייתא בנ"ד כיון דאיכא תרי רובא נגד תרי חזקה הרי הדרינן לכללין דרובא וחזקה רובא עדיף ואף אי נימא דהנפילה ממקום גבוה לא הוי רובא למיתה אלא ספיקא בעלמא הוא מ"מ כיון דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא עדיין יש מקום מרווח לומר דנפקא לה מאיסורא דאורייתא דהרמב"ם ודעימי' דסברי דהא דספיקא דאורייתא לחומרא הוא רק מדרבנן אבל מדאורייתא כל ספיקא רחמנא שרי' היכא דליכא חזקה לאיסורא וא"כ בנ"ד דנפילתו ממקום גבוה הוא עכ"פ ספק מיתה הרי אי לאו דאיכא בה חזקת א"א הוי שרי' מדאורייתא מחמת ספיקא דהך נפילה אלא דמחמת חזקת א"א היא דאסירא מדאוריית' וא"כ כיון דכל עיקר איסורא דאסרי לה מדאורייתא היינו רק משום הך חזקה א"כ כבר אזדא לה חזקת א"א נגד הך ספיקא דנפילה למשווי' איסורא דאורייתא וא"כ נגד רובא דטביעה דרובן לאבד לא פש נגד הך רובא אלא חזקת חיים דגברא והדרינן לכללין דרובא וחזקה רובא עדיף: ואף דלכתחילה ודאי אסרינן עלה אף היכא דאיכא רובא דרובא להתירא וכדאמרינן בסוגיין (דף קכ"א) ולא היא ל"ש צורבא מרבנן כו' דלכתחילה לא ואע"ג דרובא דצורבא מרבנן קלא אית לי' אם איתא דסליק כמ"ש שם התוס' (בד"ה ולא הי') ומשאל"ס נמי רובא למיתה הרי דאפילו ברובא דרובא נמי לא שרינן לכתחלה. אמנם היינו מחומרא דרבנן הוא דחיישינן אף למיעוטא לכתחלה אבל בנ"ד מ"מ אי נימא דנפקא לה מאיסורא דאורייתא אית לן למיזל לקולא למסמך על שיעורא דמהרי"ט דמיקל בשיעור יציאת הנפש לשער בכדי חניקה וכן לפמ"ש לעיל באות ה' דהדבר מסור לב"ד לשער לפי כח הנטבע וחיותו ודאי במלתא דרבנן נוכל להקל טפי במלתא לסמוך על אומד דעתינו בזה לשער שאחר שהוחלש מחמת הנפילה בצר לי' חיותא והוי יציאת נפשו בזמן מועט: יד ובפרט דבנ"ד הרי העיד העד שראהו כנטבע מת ואף שכתבתי לעיל באות א' דאין זה ברור גמור על יציאת הנפש אבל מ"מ ברור ופשוט דכל כי הנך הוי רובא דרובא למיתה בפרט לפי המבואר בגב"ע שכבר נקרשו ידיו ואף דלכתחלה אית לן למיחש למיעוטא דמיעוטא שנמצא בו רוח חיים גם אחר שהי'