חוט המשולש חלק א' מו

נתרסקו איברי' גם מכה לא היתה אעפ"כ למ"ש לעיל באות ה' דשהיות יציאת הנפש אינו דבר השוה בכל נפש אלא דמשערינן בכל אדם לפי חיותו. א"כ מסתבר דבנ"ד עכ"פ נחלש מאד לשעתו בנפילתו הזאת יותר מאם נחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה כיון דהוי אפי' ספק מיתה ובפרט לפי העדות העד שכבר ראה אותו פניו למעלה ודומה לנטבעים מתים אף שאין זה ברור גמור שכבר היה יציאת הנפש וכמ"ש לעיל אות א' בסופו. עכ"פ נראה ברור שנחלש מאד בעת ההיא והי' עכ"פ קרוב מאד למיתה וא"כ לפי הגב"ע שהמים הפכוהו וגלגלוהו עוד כמאתים אמות אולי ראוי לומר דדי בזה ליציאת הנפש ואחר כך ראוהו נכרים עוד כמה מאות אמות אף שאין מבואר בגב"ע שהי' כל משך ההוא בתוך המים דוקא. לפי דמיונו יתברר לכבוד מעלתו שהמים הפכוהו וגלגלוהו ג"כ. ואם לב רוב החכמים נ"י שלם בדבר שלפי נפילתו וחלישותו אין להסתפק אם יצא נפשו יפה כחם להתיר: ח ומה גם דנראה דאף קודם שנתברר שיצאה נפשו. מ"מ בנ"ד ע"י טביעתו בצירוף נפילתו ממקום גבוה ב' קומות. ובפרט בצירוף שכבר ראוהו כמו נטבע מת כבר נפקא לה הך איתתא מאיסורא דאורייתא ובכה"ג נראה דאם נשאת ל"ת וכמ"ש באות י"ד (ולכן הראיתי פנים מסבירות לעיל באות ג' דע"י גלגול בתוך המים רובא דרובא לא חיי) ואף דלכתחילה בעינן ששהו עליו עד שת"נ היינו מחומרא דרבנן דאחמור בא"א לענין לכתחילה וכיון דמדרבנן הוא אית לן למיזל לקולא בשיעור יציאת הנפש: ט והנה הרב מהרי"ט בתשו' כ' בפשיטות דהנך שתי שעות דנחוני' חופר שיחין לאו שעות ממש נינהו אלא דבפעם ראשונה ושני' אמר להם שלום ובשלישי אמר להם עלתה ובשיעור שתצא נפשו כ' שם בפשיטות דמתחילה משערינן כמה יכול לכלוא את רוחו שלא יבואו המים לתוך גרונו ואח"כ כשבאו המים לתוך גרונו אז המים חונקים אותו ומשערי' מאז בכדי חניקה בסודרין שנפשו יוצאה מיד דהא מיתת חנק קיל טפי מסייף ואי הוי משתהא נפשו לצאת יותר מבמיתת סייף הוי חנק חמור מסייף עכ"ד מהרי"ט: והנה עפ"י הסברא דבריו נכונים ומתובלים ונראה דאף הנך דסברי דשתי שעות ממש בעינן אינהו נמי מודו לסברת מהרי"ט דכשבאים המים לתוך גרונו ודאי המים חונקין אותו בכדי חניקה אלא דאינהו סברי דאית לן למיחש שמא יכול הוא לכלוא רוחו בקרבו זמן מרובה וכהנך בר אמוראי דנחתי לעומקא דימא ומסקי כסית' ומרגניתא ומהרי"ט כתב שם להדיא דלא חיישינן להא משום דבר אמוראי צריך אמון והרגל לזה משא"כ שאר בני אדם והנך דמחמירי נראה דחיישי למיעוטא דמיעוטא דבר אמוראי אבל מ"מ נראה דהך חששא אכתי לא חמיר מכל הנך חששי דחיישינן במשאל"ס כגון שמא דף נזדמן לו או גלים טרדוהו אבל מדאורייתא נראה דכ"ע מודו דסגי בשיעורא דמהרי"ט ואם נשאת בשיעורא דמהרי"ט נראה דלכ"ע לא תצא: ובהכי נמי ניחא הא דסגי בדיעבד אם נשאת ע"י ששהו עליו בכדי שליטת העין דהוי פחות ממיל כמש"ל באות ג' מקראי דהגר ושם העליתי דהיינו משום דאחרי הגלגול במים רובא דרובא לא חיי והשתא דאתינא להכי איכא למימר דלא צרכינן להא אלא דאף בלא גלגול במים לעולם סגי בדיעבד בשיעורא דמהרי"ט אף להנך דמשערי בשתי שעות לענין לכתחילה ולפי משכ"ל אות ה' דמשערינן בחלש ומוכה לפי מיעוט חיותו בהכי נמי ניחא הא דסגי בדיעבד בכדי שליטת העין דאיכא לאוקמי בחלש וחולה דבצר ליה חיותא דלכ"ע בשיעורא זוטא משערינן. עכ"פ זכינו לדין דהנך שתי שעות לאו כללא נינהו אי דלא מעכבי בדיעבד אי דלא מעכבי אחר הגלגול במים אי דלא משערינן בהו לאדם חלש ומוכה: ולדינא נראה דהיכא דבצר לי' חיותא ודאי גם לכתחילה משערינן בשיעורא זוטא כפי אומד דעת המורים וכפשטא דלישנא דעד שתצא נפשו ובדיעבד נראה לסמוך אשיעורא דמהרי"ט דמסתבר טעמי' ואפשר דכ"ע מודו לענין דיעבד ובפרט אם המים הופכים ומגלגלים אותו דכבר כתבתי לעיל באות ג' דהדעת נותנת שכיון שאינו יכול להתחזק ולעמוד במקומו פשיטא שאינו יכול להתחזק ולכלוא רוחו בקרבו וא"כ יש מקום לומר דלכתחילה נמי סגי בשיעורא זוטא דהא אזדא לה חששא דבר אמוראה דודאי בר אמוראה שט הוא בתוך המים ואין המים הופכים ומגלגלים אותו וכבר כתבתי דהנראה דטעמא דהנך דמחמרי הוא משום דחיישי למיעוטא דבר אמוראה. ועכ"פ בדיעבד אחר הגלגול במים נראה ברור דסמכינן אשיעורא דמהרי"ט בלי פקפוק: ובנ"ד נראה להקל לסמוך אף לכתחילה אשיעורא דמהרי"ט דנראה דאף קודם ששהו עליו כדי שת"נ כבר נפקא לה מאיסורא דאורייתא. דהנה שנינו במשנה פ"ג דגיטין ג' דברים אר"א בן פרטא כו' וספינה שאבדה כו' נותנין עליו חומרי חיים וכו' וראיתי לאמ"ז בתי"ט שכ' דהא דנותנין עליו חומרי חיים הוא מטעם דסתם ים משאל"ס הוא ולדבריו מיירי מתניתין בששהו עד שת"נ דאי בלא שהו הא אפילו במים שיל"ס נמי אסיר' ומיהב טעמא דסתם ים משאל"ס הוא דעתו להדיא דמיירי בדשהו עד שת"נ וא"כ הא דנותנין עליו חומרי חיים הוא מדרבנן בעלמא. ואנכי בדרך אחרת נחני ד' דודאי משנתינו בדלא שהו עד שת"נ ובדין גמור הוא דנותנין עליו חומרי חיים דהא במס' ב"ב (דף קנ"ג ע"ב) מייתי התם תלמודא הך דספינה שאבדה למילף מינה לענין ממונא דאמרינן דספק חי הוא ואי בדשהו עד שת"נ הרי בחזקת מת מחזקינן ליה ואם נשאת ל"ת וחומרא דרבנן הוא דאיכא עלה דאחמרו לענין לכתחילה ואיך נילוף לענין ממונא ממלתא דהוי רק חומרא בעלמא לענין לכתחילה: יא ונראה דזה טעמו של הרמב"ם ודעמי' דמפרשי' דספינה שאבדה היינו שנשארה בלי עוגין ומשיטין שיתנהגו בה. ונראה משום דס"ל להנך רבוותא דהא דבעי' דוקא דשהה עד שת"נ היא גופא חומרא