חוט המשולש חלק א' מד

מן הארכובה) דהחשש הוא שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר וזה מיעוטא דלא שכיח כלל שיהא צף מרחק רב כזה במים ויחיה ולהכי הוא דלא תצא אם נשאת רק לענין לכתחילה חששו חז"ל אף למיעוטא דהמיעוט יכולים להמלט אף ביותר מפרסה לפ"ז היה יוצא לנו חומרא גדולה לענין להתירה בדיעבד בטביעות הנהרות שאין העין שולט בהם הרבה מחמת שהלכו ארחות עקלקלות שלא נוכל להתירה רק אם היה כעין מחיצה של בני אדם ברחוק עד פרסה שיוכלו לראותו אם יצא אבל חומרא זו לא נמצא בשום פוסק: [הגה"ה וגם קצת יש לפקפק ולומר דבכה"ג ל"ש טעמא דלא משקרי במלתא דעבידא לאגלויי דהא בכה"ג לא מסתפי מלשקר דאף אם יבא הנטבע חי ברגליו לפנינו הרי לא יתברר שקרו דהא כל חד מנייהו מצי למדחי אחבריה למימר אנא קושטא קא מסהדנא וחבראי הוא דקא משקר ואף דנראה שאם יצא ממש מן המים נגד מקום שליטת עינו מסתברא דשפיר מסתפי מלשקר ולומר שאם יצא דאכתי מסתפי דלמא יבא הנטבע ויגיד שיצא נגד המקום ההוא אבל אם נאמר דלא מקרי שהו עליו עד שת"נ אא"כ מעיד גם שראה שלא הוציא ראשו חוץ למים שאם מוציא ראשו משתהא נפשו בקרבו יותר א"כ אכתי איכא למיחש שמא יצא ברחוק יותר מפרסה מחמת שנשתהא נפשו בקרבו ע"י הוצאת ראשו חוץ למים ובעת הוצאת ראשו ודאי אינו יכול לכוון המקום אשר הוציא ראשו שיכול להכחיש את העד אח"כ וא"כ אם נאמר דחששא דהוצאת ראשו הוא חששא קרובה א"כ נגד הך חששא אף אי תתגלי מילתא שיבא חי ברגליו הרי לא יתברר שקרו משום דכל חד מצי למדחי אחבריה:] ג ואם נאמר דהטעם הוא משום שאם לא שהה כדי יציאת הנפש איכא למיחש חששא קרובה שמא יעלה מן המים במקום הטביעה גופא ואז יכול לשהות במים זמן רב ולחיות משום דיכול לכלוא רוחו בקרבו שלא יבואו המים לתוך גרונו משא"כ אם הוא מתגלגל בתוך המים הדעת נותנת דכיון דאינו יכול להתחזק ולעמוד על עמדו פשיטא שאינו יכול לכלוא רוחו בקרבו שלא יבאו המים לתוך גרונו ומש"ה אם במקום הטביעה שהו כדי שת"נ ואז אין חשש אלא שמא גלגלוהו המים וטרדוהו למקום רחוק ובכה"ג מיעוטא דמיעוטא הוא דחיי ורובא דרובא לא חיי אחר הגלגול במים דהמים חונקים אותו ומת מיד רק לענין לכתחלה חששו רז"ל אף למיעוט הנמלטים גם אחר הגלגול ומשו"ה הוא דלא תצא אם נשאת. ואם נאמר כן יצא לנו כמה קולות בנ"ד ובפרט לענין שנוכל לצרף אומדנות ועמ"ש לקמן באות ט'. ונראה להביא ראיה לסברתינו האחרונה דהטעם הוא משום דרובא לא חיי אחר הגלגול במים דאי למ"ש באות ב' דהתם מיירי בים ובכה"ג שיכול לראות מרחק רב סביביו אכתי תקשה להנך רבוותא דמשערי יציאת הנפש ביותר משתי שעות כמבואר לקמן באות ט' דהא עינינו הרואות דבים וכה"ג דאיכא גלי ומרוצת המים ודאי משפלי לי' להנטבע יותר במהירות מכדי הילוך אדם בינוני ביבשה ובב' שעות הרי הילוך בינוני הוא פרסה ושני שלישי פרסה וכבר הבאתי דברי רש"י (ד' ק"כ ע"ב) דברחוק פרסה לא שליט עינא לראותו לעיל באות ב' הבאתי דברי רש"י: ד ולכאורה קצת קשה דהא משמע דשליטת העין לראות אם יצא ושליטת העין לראות גבולי המערה חד שיעורא הוא דהא בסוגיין (ד' קכ"א) אמרינן ה"ד משיל"ס כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו. והיינו שרואה גבולי המים כדפירש"י שם והרי הטעם הוא משום דאי איתא דסליק הוי חזי ליה אלמא דתרווייהו חד שיעורא הוא והרי לראות דבר כללי הוא יותר מפרסה כדמצינו במדרשי רז"ל גבי הארץ אשר אתה רואה לך אתננה דראית העין הוא כמה פרסי. ואפשר דלהבחין גבולי המערה דהיינו בין מים ליבשה הוי דבר פרטי ולא שליט עינא כ"כ כדכתב רש"י דהוא פחות מפרסה וטפי מהא: עוד נראה דהא דכתב רש"י דהחשש הוא שמא יצא ברחוק פרסה וכו' לאו למידק מינה דמעט פחות מפרסה שפיר שליט העין לראותו אלא נראה דדרך גוזמא תפס רש"י אבל באמת אפילו מיל לא שליט עינא לראות דבר פרטי כזה ובפרט למש"ל דצריך לראות ג"כ שלא הוציא ראשו חוץ למים ודבר פרטי כזה יש לדון שאף ברחוק מיל לא שליט עינא לראות דהא גבי הגר אשכחן דבהרחק כמטחוי קשת סגי שלא לראות במות הילד והתם רחוק מיל הוא דהוי כדילפינן במרז"ל דנגד נגד והרחק רחוק ואף דאיכא למדחי דשאני התם דהוי שיחין מ"מ מלישנא דקרא איכא למילף מדכתיב הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה כו' משמע דראיית העין תלוי בהרחק כמטחוי: אלמא דשליטת העין בדבר פרטי הוא פחות ממיל אשר לפי מהלך אדם בינוני הוא פחות משליש שעה ואיך תיסק אדעתין דבמקום גלים ומרוצת המים ישתהא הנטבע שם להתגלגל ב' שעות ברחוק פחות ממיל אלא ודאי מסתייע סברתינו דאחר הגלגול במים לא חיי רובא דרובא ומשו"ה הוא דלא ספקינן לה ודוחק גדול לומר דהא דלא ספקינן מיירי ששהו עליו כמה בני אדם העומדים ברחוק זה מזה ובצירוף שליטת עיני כולם הוא דהוי יציאת הנפש דבכמה דוכתי לא משמע הכי וכן בדוכתא גופא גבי טבע חסא (ד' קכ"א ע"ב): הגה"ה והנה הא דאקילו רבנן למסמך על עדות כל דהו בעגונה היינו משום דלא משקרי במלתא דעל"ג וכמבואר ברמב"ם סוף ה' גירושין ולפמש"ל בהגה"ה סוף אות ב' דהיכי דמסהדי ע"י צירוף לא שייך טעמא דמלתא דעל"ג א"כ בכה"ג בעינן סהדותא דחזי מדאורייתא וא"כ נצטרך לדחוק עוד ולומר דבכ"מ ששהו עליו הוו קיימי תרי ותרי וכשרי דאי הוו קיימא חד חד הרי מדאורייתא ודאי לא מצרפינן עדותם דהא הוי חצי דבר דומיא דלענין חזקת ג' שנים ודאי לא מהני עד אחד בראשונה וא' בשני' וא' בשלישית כדמוכח בסוגיא דפרק ח"ה (ד' נ"ו ע"ב) ע"ש וכ"ה שם ברמב"ם וש"פ ולשיטת התוס' שם בד"ה למעוטי וכ"ה ברי"ף שם הרי הא דמהני התם ב' בראשונה וב' בשני' וב' בשלישית היינו מיגו דמהני לענין פירי הא לכל מילי אפי' ב' בזו וב' בזו וב' בזו נמי לא מצרפינן עדותם משום דבכה"ג נמי חצי דבר הוא וא"כ מדאורייתא לא חזי כלל עדות שע"י צירוף למהוי יציאת הנפש ולפמ"ש דיש לפקפק ולומר דגם טעמא דמלתא דעל"ג נמי לא שייך בעדות שע"י צירוף משום דכל חד מצי למדחי אחברי' א"כ לא משכחת כלל האי דינא דלא תצא אם נשאת אם לא נאמר דלא בעינן כלל שום צירוף אלא דבשליטת