חוט המשולש חלק א' מב

על החזקות שהוחזקו מחמת רובא דליתא קמן כמו רובא דתינוקות מטפחין ומדקאמר ר"י אין זו חזקה ששורפין עלי' התרומה ש"מ דהחזקות דקאמר ר"י שמלקין ושורפין וסוקלין עליהם היינו אפי' חזקות שלא הוחזקו אלא מחמת רובא דליתא קמן כדקאמר התם להדיא איש ואשה ותינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית וכו' עפירש"י שם ולפ"ז ע"כ האי דכרוכי' אחרי' וכן הא דאשה נשאתי במדה"י דאמר ר"י אפי' ביוחסין וקאמר עלה ואזדא ר"י לטעמי' ש"מ דחד טעמא הוא. ומטעמא דחזקה קאתינן עלה דמשום רובא דנשים מגדלות את בניהן ובניהם כרוכים אחרי' מחזקינן נמי להאי שהוחזק ליכרך אחריה שהיא אמו. ואע"ג דאיכא נמי ודאי נשים שמגדלות בני אשה אחרת והבנים כרוכים אחריה דדבר הנראה לעינים הוא שהאשה שניה לבעלה מגדלת את בני אשתו הראשונה וכרוכים אחריה. ומש"ה נמי אמרינן התם בשתי נשים שמביא ראי' על הגדולים ועל הקטנים וכפירש"י שם ע"ש. מ"מ הוו נשים שמגדלות בני אשה אחרת מיעוטא לגבי נשים המגדלות את בניהן. וכל עוד שלא איתרע לן הך רובא אמרי' כיון דרובא דכרוכים הם אחרי אמם. מחזקינן להאי הכרוך בחזקת שהוא בנה (אבל בשתי נשים איתרע לן הך רובא כיון שאמר בפירוש שהי' לו אשה אחרת ומתה חיישינן שמא בנה של אחרת הי' וגידלתן. כי דבר ההוה הוא במי שמתה לו אשתו הראשונה והניחה בנים קטנים ונושא תיכף אשה אחרת שהאשה ההיא מגדלתן וכרוכים אחריה) כן הוא הפירוש הברור בהירושלמי. ואף שפשיטות הרמב"ם הנ"ל נוטין לדברי פירוש השני שכתבתי. מ"מ ע"כ הרמב"ם דחיק ומוקים אנפשי' לפרש ולישב עפ"י הפירוש הברור הזה בירושלמי. ועפ"י הדברים שאכתוב לקמן אי"ה ועכ"פ איך שיהי' הפירוש בהרמב"ם אנו אין לנו אלא דברי הירושלמי המתפרשין ומוכרחים: והנה מפשטא דלשנא דהרמב"ם משמע דלא בעינן התנהגות לאחזוקי בהכי. אמנם הש"ג שלהי קידושין כ' הא דמלקין ושורפין על החזקות דוקא אם הוחזקו עפ"י התנהגות. והובאו דבריו בח"מ וב"ש שם: וכן משמע לי בקידושין (ד' ס"ג ע"ב) דאמר ר"א ומודינא באומרת נתקדשתי שאין סוקלין ומסקינן שם דלדידה לא הימנא רחמנא וכיון דרחמנא לא הימנא מה לי אם אומרת כן פ"א או מחזקת בדיבורה ל' יום. והיינו משום דהתם לא חזינן בה שום התנהגות דהא לא ידעינן. ותו דהא ודאי דברי הרמב"ם דבהוחזקו ל' יום סוקלין לקוחים הם מהירושלמי הנ"ל. (ובדפוסים חדשים התחכמו והוסיפו שהוא מימרא דרבא דב"ב (דף קס"ז) וכ"ה בב"י) ודברי הירושלמי משמען נמי דבעינן התנהגות דהא ודאי משמע דעיקר רבותא דהך ברייתא דהירושלמי היינו משום סיפא הוחזקו שלשים יום סוקלין כדנקט התם בכולה סוגיא ואי לא בעי' התנהגות ל"ל למתני איש ואשה שבאו כו' לתני אשה שבאה כו' ואם הוחזקה סוקלין אלא ודאי דבאשה לחודא אין סוקלין אף אם הוחזקה שלשים יום כיון דליכא התנהגות. והוה דמי לאומרת נתקדשתי כדכתיבנא. וליכא למימר דהא דנקט איש ואשה היינו משום דנקט לעיל מינה בירושלמי איש ואשה עשו אותם כב' עדים. אמנם המעיין שופט בצדק יראה דהתם מלתא אחריתא היא. ואכמ"ל בסוגיא דעשו אותם כב' עדים. ובדוכתא מוכח דליכא למילף מינה לסוגיא דידן. דאי הוה בסוגיא דידן כב' עדים לא הוה בעינן ל' יום. (ולפ"ז איכא למדחי דהא דנקט הירושלמי איש ואשה לרבותא דרישא נקטי' דאי לא הוחזקו אין סוקלין ולא הוו כב' עדים) אבל הריטב"א כתב בסוגיא דאומרת נתקדשתי דאם הוחזקה לארוס' סוקלין. וכ"כ הרמב"ם סוף פ"א דא"ב: והיום נבא אל העיון בנ"ד באמה ובתה שבאו לפנינו ולא יוכלו לדבר בלשון יהודית אית לן לאחזוקינהו בנכרים או בגרים. דאף דאיכא נמי ישראלים שנטמעו בין הנכרים ודאי מיעוטא נינהו. וכל מידי דדרכא דמלתא ברובא היא מחזקינן בהכי כדאסיקנא לעיל בפי' דברי הירושלמי וכעי' שכ' התוס' יבמות (דף מ"ז ד"ה במוחזק לך) דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראלים הם וכ"ה בכל הפוסקים. וא"כ בענין הבת שנתגיירה לפנינו קודם הנשואין ליכא לאסתפוקי בה כלל דודאי גיורת גמורה היא. ולכאורה איכא לאסתפוקי בהילדים שנולדו מאשתו הראשונה היא אמה. דכיון דקי"ל בין בארץ בין בח"ל צריך להביא ראי' וזו אין ראיותה לפנינו ומגו דכ' התוס' בד"ה הנ"ל נמי לא שייכה בה. וא"כ לכאורה היו דין הילדים כדין הנולדים מן הנכרית וצריך לגיורינהו. אמנם כיון שראינוה נוהגת בדרכי ישראל. וזאת אומרת נתגיירתי בב"ד של פלוני הרי דינה מבואר בש"ע (סי' רס"ח סעיף י) דהי' בחזקת גיורת. ואף דלכאורה איכא למימר דבמחלוקת שנוי' דהיינו דוקא לשי' הרי"ף והרמב"ם דמפרשי הך דמי לא טבלה (יבמות דף מ"ה ע"ב) היינו שנוהגת בדרכי ישראל. אבל לשי' התוס' והנמשכים אחריהם דמוקמי הך דמי לא טבלה דוקא בשקבלה עלי' המצות בפני ב"ד. וא"כ זו שאין לפנינו ראייתה על קבלת המצות. נראה דלשי' הנך רבוותא לא מהני הא דמחזקת במצות: אמנם הרי הרמ"ה אזיל בשי' התוס' הנ"ל כמבואר ברי"ו בנתיב כ"ג. ואפ"ה כ' שם דהא דאמרי' שצריך ראי' שנתגייר בפני ב"ד דוקא דלא אתחזק. אבל אתחזק לא בעינן. ודבריו האחרונים הובאו גם ביתה יוסף הרי דהרמ"ה מיקל טפי מש"ע דבאתחזק לא בעינן אפילו שיאמר נתגיירתי בב"ד של פלוני: ונראה שהוציא כן מעובדא דאחד שבא לפני ר"י (מ"ז ע"א שם) דהאי ודאי לא הוה לי' ראי' על קבלת המצות כשיטת התוס'. וגם לית לן לאחזוקינהו בישראל מטעם מגו וכמ"ש התוס' בד"ה במוחזק במגו דאי בעי אמר ישראל אנא ודאי לא מהני אלא באומר נתגיירתי בב"ד. אבל זה שבא לפנינו ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ודאי לא מהני הך מיגו כיון דאיהו גופי' לא טעין כן ואפ"ה הוה מחזקינן לי' בחזקת גר כשר. אי לאו משום דשויא אנפשי' חד"א: