חוט המשולש חלק א' מא

כמש"ל. ובעט"ז כ' באמת דטעמא דמוציא א' הוא משום דנשא באיסור דיהדות. אבל עליו תלונת כת"ר כקושייתו אמאי כונס א' ומחוורתא כדכתיבנא דהיכא דליכא אלא טעמא דאחלופי לאו בעמוד והוציא קאי אף אם נשא ביהדות: והכי משמע נמי מדלא פריך הש"ס לענין עדות הגרים ביבמות (דף כ"ב ע"א) ומ"ש מעריות כו' אלא כאמימר דאמר מעידין לכתחלה. אבל לר"נ דמפליג בין לכתחלה לדיעבד לא פריך מידי. והיינו משום דבעדות לא שייך אלא טעמא דאיחלופי ובכה"ג גם בעריות לא מקרי שאר אלא לענין לכתחילה. ואף דלענין דיעבד טפי יש לחלק בין עדות לעריות. מ"מ פשטא דסוגיא משמע כדכתיבנא: זכינו לדינא דידן. דבאשה ובתה הגיורת אף בחייהן לאו בעמוד והוציא קאי לשיטת הרמב"ם ורש"י דמוקמי הך דכנס אשה ובתה דאיירי בישראל הנושאן. וכן לכל הנך רבוותא קמאי דגרסי בסוגיין בסנהדרין. וכל שאין ב"ד ממיתין עלי' אין ב"נ מוזהר עלי' והתניא כו' כמש"ל בהגה"ה ובפרט אחר מות אמה. דלהרמב"ם ודעמי' שרינן לי' לכתחלה לישא בתה. נראה ברור בלי פקפוק דבדיעבד לאו בעמוד והוציא קאי: ואשר חששו להחמיר מחמת שכעת אין לפנינו ראייתה שנתגיירה אעתיק מה שהשבתי לתלמידי הרב דהאזענפוט אשתקד. וישים נא כת"ר עינו גם על זאת ויודיעני נא דעתו הנקי' בזה: גרסי' בירושלמי קדושין (פ' רביעי הלכה י') תני איש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר אשתי היא והיא אומרת בעלי הוא. אין הורגין עליהן משום א"א הוחזקו הורגין עליהן משום א"א. עד כמה היא חזקה ר"י ר"ב ר"ח בשם ר"י עד שלשים יום תמן כו' ושורפין על החזקה איתפלגין ר"י ורשב"ל (כפלוגתייהו בש"ס דילן קידושין דף פ' ע"א) ומנין שהורגין על החזקות ר"ש ברי' דר"י בי ר' בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו מות יומת וכי דבר ברי הוא שזה הוא אביו. והלא חזקה הוא שהוא אביו ואת אמרת הורגין אף הכא הורגין כו' ולכאורה הירושלמי פליג אש"ס דילן חולין (דף י"א ע"ב) דמפרש טעמא דמכה אביו משום רובא דרוב בעילות הלך אחר הבעל. ואולם הרמב"ם לאשר הביא (פ' א' מה' א"ב ה' כ') הירושלמי כצורתו והביאו האחרונים הח"מ והב"ש ש"מ דהירושלמי וש"ס דילן בחדא שיטתא קיימי. וטעמא בעי למה לן תרי טעמא אחדא מלתא וקושיית הב"ש שם ודאי לק"מ דמה ענין חזקה קמייתא לחזקה דמחזקינן במילתא דודאי כך הוא) והי' נראה לכאורה לומר דתרווייהו טעמי צריכי טעמא דרובא מהני בשעת לידת הולד דאי לאו טעמא דרובא הוה אמרי' בשעת לידתו דלמא לאו אביו הוא. מש"ה בעי טעמא דרובא. אבל אכתי אחר י"ג שנה משעה שנולד הולד הזה. והגיע לכלל עונשין אטו מי איכא סהדי שמכירים ויודעים שזהו שנולד לפני י"ג שנה זהו שהכה. מש"ה בעי טעמא דחזקה. כך הי' נראה לכאורה אבל הא ליתא. דא"כ מאמו ה"ל נמי למילף ובירושלמי דייק לה מאביו דוקא. וכן הוא ברמב"ם שם ועוד הא איכא לאוקמי קרא שהולד הי' חבוש בבית האסורים מעת שנולד עד שהגדיל (כעין דדחי לה התם בחולין בש"ס דילן) ע"כ נראה דהני תרי טעמי בעי דאי לאו טעמא דרובא ה"ל למיחש למיעוטא דבעילת זנות. אבל אכתי הא גופא דרוב בעילות דבעל הוא לא ידעינן אי לאו טעמא דחזקה דאטו מי איכא סהדי על רוב בעילות דבעל ואף עידי יחוד לא שכיחי ודאי על רוב בעילות דבעל. מש"ה בעי נמי טעמא דחזקה לאחזוקי בבעל רוב בעילות והיינו משום דכל מידי דדרכא דמלתא בהכי מחזקינן בהכי ודרכא דמילתא דהבעל בועל רוב בעילות (מש"ה בארוס יבמות (דף ס"ט ע"ב) אמר רב דהולד ממזר עיין רש"י שם ד"ה דדיימי מעלמא וכו' אבל הכא לאו אורחי' וכו') ונראה דהא דאמרי' נמי הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. היינו נמי משום הך חזקה דדרכא דמלתא בהכי והיינו נמי טעמא דכרוכי' אחרי'. וכן הגדילתו בחזקת בנה. והיינו נמי טעמא דסגי כשראו כדרך המנאפים ולא בעינן שיראו כמכחול בשפופרת משום דמחזקינן בכל מלתא דדרכא דמלתא בהכי כדכ' הרמב"ם להדיא (שם דין י"ט) שחזקת צורה זו שהערה. והיינו נמי טעמא דכל הך שכ' שם בדין כ' וכ"א: והאמת הברור בפירוש הירושלמי דלא לאוסופי טעמא על ש"ס דילן אתא אלא דכולה חדא טעמא הוא דהך חזקה גופי' דמחזקי' לי' באביו הוא מחמת רובא דרוב בעילות אחר הבעל. וכל מידי דרובא הכי איתא הוי חזקה וחזקה קרינן כמו גבי קטן וקטנה יבמות (ד' קי"ט ע"א) דמשום דרובא דקטנים לאו סריסים נינהו ורוב קטנות לאו איילונית מחזקינן להך קטן וקטנה נמי לאו בסריס ואיילונית וכן כל הנך דחשיב להו בפ"ק דחולין (דף י"א) משום דרוב בהמות כשרות נינהו מחזקינן להו בהאי בהמה נמי בכשרה ודכוותי' נמי הך ילפותא דילפי' ממכה אביו נמי משום דרוב בעילות אחר הבעל מחזקינן לי' בהאי נמי דאביו הוא. והכי קרי לי' נמי בש"ס דילן נזיר (דף מ"ט ע"א) דקאמר התם דאי כ' אביו ה"א וכו' משום דחזקה בעלמא הוא. וכן כתבו התוס' שם משום דקורבא דאביו חזקה וכו' משום דרוב וכו'. וכן בסוגיא דידן קידושין (דף פ' ע"א) קרי לי' לרובא חזקה דקאמר התם דאריב"ל שורפין על החזקות וכו' רוב תינוקות מטפחין וכו' אלא אינו חזקה לר"י ששורפין כו' אם רוב שרצים טמאה. והשתא נהירין ומאירין לן דברי הירושלמי דקאמר לה התם בירושלמי ר' יוחנן אמר הורגין על החזקות ואין שורפין על החזקות וריב"ל אמר כשם שהורגין על החזקות כך שורפין על החזקות והחזקות ששורפין עליהן היינו החזקות שהוחזקו מחמת רובא כדאי' להדיא בגמ' קידושין הנ"ל. וקאמר ריב"ל כשם שהורגין על החזקות שמשום רובא הוחזקו. כך שורפין על החזקות שמשום רובא ועלה קאמר אליבא דריב"ל מנין שהורגין על החזקות דתילף מיני' נמי ששורפין ויליף לה ממכה אביו. דהתם נמי לא הוחזק לן בהאי דאביו אלא משום רובא דרוב בעילות אחר הבעל. ה"נ שורפין