חוט המשולש חלק א' מ

ראוים למי שאמרם ובר מזלי' דהר"ן הוא שכתב בחידושיו לסנהדרין בסוגיין דאשה ובתה הגיורת לא מצי איירי בישראל מטעמא דמחיים לא קליש איסורא ודעת רש"י ודאי כדעת הרמב"ם בזה כמבואר בדבריו בסנהדרין (דף נח ע"א בד"ה נשא אשה וכו'): ולענין גוף הקושיא יש לי לדון בקרקע דהרמב"ם לפי דרכו הולך ואור עד נכון דדינא דכונס א' לק"מ. ואדרבא דינא דמוציא א' טעמא בעי כמ"ש לקמן דודאי ברור כשמש דלהרמב"ם טעמא דשמא יאמרו באנו כו' וטעמא דאתי לאחלופי כו' הנך תרי טעמי חלוקים בדינם דהיכא דשייך טעמא דשמא יאמרו בעמוד והוציא קאי. אבל בעריות דאין ב"נ מוזהר עליהן דלא שייך בהו טעמא דשמא יאמרו אלא טעמא דאחלופי לא מחמרינן להוציא: וברוך טעמו מדלא אשכח בש"ס דיוציא אלא היכא דב"נ מוזהר עליה כדפריך בסוגיין בסנהדרין (סוף דף נז) וסבר ר"מ כו' ב"נ מוזהר עלי' והתניא כו'. [ובפרט לגי' הראשונים דהקושיא לא קאי אלא אסיפא דמלתא דאמר אין ב"נ מוזהר כו' וכאן תני אחותו לפ"ז הרי להדיא דאף באחותו מן האם דשייך בה טעמא דאחלופי. פשיטא ליה להש"ס דאי ליכא בה טעמא דשמא יאמרו לא אמרינן יוציא ומשום הכי הרמב"ם כאן בפי"ד דעסיק בה' גרים חשיב בדין י' עריות דב"נ מוזהר. משום דס"ל כמו שכתבתי דלא אמרינן יוציא אלא היכא דאיכא טעמא דשמא יאמרו ומש"ה הקדים דין י' לאורויי דבב"נ ליכא עריות דשאר אלא אמו ואחותו מאמו. ועל היסוד זה בנויי' דבריו שבדין י"ב וי"ג וא"כ באשה ובתה דאין ב"נ מוזהר עליה וליכא בה אלא טעמא דאחלופי ניחא טובא דינא דיושב עם אחת שכ' בדין ט"ו. דהיכא דליכא אלא טעמא דאחלופי בהא אמרינן יקיים. ולא בעינן טעמא דקליש איסורא אלא למשרייא לכתחילה כההיא דחמותו דשרינן לכתחילה (ובהכי ניחא הא דנטר הש"ס הך דלכתחילה לא יכנוס. ונקט ליה בתר דינא דאשה ובתה משום דעלה נמי קאי. דאם נשא אחת וגירש אותה לכתחילה לא יכנוס השניה דאם גרושתו ובת גרושתו אסור לכתחלה והתם קאי דנקט לאו דוקא אלא אהתם נמי קאי (כדאשכחן בכמה דוכתי כה"ג): אמנם לפמ"ש דינא דמגרש את השניה טעמא בעי דבשלמא להנך דמפרשי דההיא דנושא אשה ובתה מיירי שנשאן בגיותן ניחא הא דמוציא אחת דלא דמי לשאר עריות דאיסורא דידהו לא תלי בנשואין בהנך אם נשא בגיותו אף דהנשואין דגיות לאו נשואין הוא מ"מ כיון שהיו אתו בגיותו דיעבד מקרי. מה שאין כן באשה ובתה דלא אסרי אהדדי אלא בנשואין דאם אנס אשה מותר לישא בתה וזה שנשאן בגיותן לאו נשואין הוה ועכשיו הוא דהוה נשואין כשכונס א' מהן ואם יכנוס גם השניה הרי נושא אשה ובתה לכתחילה אבל להרמב"ם דנקט האי דינא בישראל הנושא אשה ובתה לכתחילה. הרי כבר נשאן בנשואין גמורים. ודיעבד גמור הוא טעמא בעי הא דמוציא אחת כיון דליכא בהו אלא טעמא דאחלופי אמאי לא שרינן ליה בדיעבד: והנה בש"ס ירושלמי מבואר דבאמת דינא הכי דאם נשאן ביהדותו אינו מוציא שום אחת מהן. וז"ל בסוגיין יבמות ובסנהדרין גר שנתגייר והיה נשוי אשה ובתה או אשה ואחותה כונס א' ומוציא א'. בד"א שלא הכיר א' מהן משנתגייר אבל אם הכיר א' מהן משנתגייר זו שהכיר אשתו (ר"ל דביאתו ביהדותו לא עשה בעילת זנות ובעל דוקא לשם קדושין ומשום הכי נאסרה השניה עליו לכתחילה ומוציא את השניה דוקא) ואם הכיר את שתיהן כיון שהכיר הכיר (ר"ל כיון שבא על שתיהן ביהדותו הרי שתיהן דיעבד הוו ואינו מוציא שום א' מהן): וש"ס דילן פליג על הירושלמי מדלא מפליג בין הכיר לל"ה. ונקט סתמא דמוציא א' ונראה טעמא דש"ס דילן דכיון דאם לא הכיר שום א' מהן. דינא הוא דאינו כונס אלא אחת והשניה מוציא. דלכתחילה ודאי אסרינן ליה. ס"ל לש"ס דילן דלא פלוג רבנן בגזרתייהו ולעולם מוציא אף אם הכיר את שתיהן וא"כ י"ל דטעמיה דהרמב"ם דכיון דהברייתא נקט גר שלידתו בקדושה. וכבר כתבו כל הראשונים דה"ה אם לידתו שלא בקדושה חד דינא אית להו. ס"ל להרמב"ם דלא פליג נמי בהך דנשא אשה ובתה. דלעולם מוציא אחת מהן. בין לידתו בקדושה או שלא בקדושה כדלא פליג בלידתו שלא בקדושה בין הכיר ללא הכיר [ובהכי מתרצא קושית רש"י ביבמות ד"ה נשא אשה ובתה כו'. ל"ל בגר בישראל נמי המ"ל הכי דלפמ"ש כל עיקר טעמא דמוציא א' הוא משום לתא דגר שלא הכיר משום הכי נקט גבי גר]: (ועי"ל דטעמא דמוציא א' הוא דהואיל דאיסורא דאשה ובתה הוא משום דאסרן אהדדי אם ישב עם שתיהן בכל יומא ויומא מיחזו כלכתחילה) ואיך שהוא טעמא דמוציא א' אבל טעמא דכונס א' נתחוור לשיטת הרמב"ם כדכתיבנא ולק"מ קושית הר"ן וכת"ר. וראיתי בעט"ז והביאו גם הש"ך בס"ק ג דבנושא ביהדותו חמיר טפי. דאפילו בדיעבד יוציא ונראה דזה הביא לכת"ר להקשות קושיתו אבל לא ידענא מנ"ל לחדש גזירה שלא הוזכר בש"ס ומ"ש הטעם כיון שנשא איסור ביהדות. הרי בברייתא נקט גר שלידתו בקדושה ובכל הנך דלכתחילה לא יכנוס עבר ונשא באיסור דיהדות ואפילו הכי בדיעבד יקיים (ולפמ"ש בהג"ה דהך דלכתחילה לא יכנוס קאי נמי אהך דאשה ובתה. הרי להדיא דאף בבתה דטעמא דאיסורא הוא משום אחלופי ומפלגינן בין דיעבד לכתחילה): ואף אם נאמר דהתם קאי דוקא הוא וכל הנך דלכתחילה לא יכנוס איסורא דידהו לאו משום אחלופי הוא אלא דגזרינן שאר האב אטו שאר האם. מ"מ כיון דבש"ס ירושלמי אמרינן כיון שהכיר הכיר. ולא מחמרינן משום שנשא באיסור דיהדות אין לנו לחלוק על הירושלמי. וכיון דלא אשכחן בש"ס דילן דפליג על הירושלמי בהא. אף דלש"ס דילן לעולם מוציא א'. טעמא אחרינא הוא