חוט המשולש חלק א' לט

סימן ד תשובה מהגאון הגדול רשכבה"ג מוה' עקיבא איגר זצ"ל שהשיב להגאון מהו' מיכל זצ"ל אב"ד ור"מ דק"ק האזענפוט בדין אחד שנשא גיורת ואחר מותה נשא בתה *) הובאה בספרו שו"ת רע"א (בסי' קכא) בארוכה וכאן נביא רק תוכן הדברים הנוגע להתשובה שכתב ע"ז א"ז הגאון רשכבה"ג מהר"ח ז"ל בעת שהיה למראה עיניו תשובת הגאון מהרע"א זצ"ל. וז"ל הגאון מהרע"א: ביסוד הדין במי שנשא גיורת ואחרי מותה נשא בתה לדעתי הקלושה אלו בא זה לידי קודם שנשאה אף אם היה בירור בעדים שהמה גרים. אעפ"כ הייתי חוכך לאיסור שאף שבגוף הדין אם מתה אשתו אם מותר באמה במחלוקת הרמב"ם עם הרא"ש והטור ורוב הראשונים פסקו כהרמב"ם להלכה כרבא ואליבא דר"ע וגם הרא"ש והטור לא הכריעו לאיסור. והמחבר סתם בשולחנו הטהור להקל (י"ד סי' רס"ט סעיף ו') אבל זה במתה אשתו ורוצה באמה. אבל לישא בתה אף דהרמב"ם וש"ע נקטו בשניהם להקל. וכל נ"כ הרמב"ם ומרן ב"י שתקו וכל האחרונים שמו יד לפיהם כאלו היא הלכה ברורה דדין אשה ובתה כדין אשה ואמה אעפ"כ עפר אני תחת כפות רגליהם. ובדבר הזה אינני מבין דנראה דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דכ' (בפ"ב מה' א"ב ה' ח) בא עלייהו אחר מיתת אשתו ה"ה בכרת ואין בהן מיתת ב"ד כו'. הרי דס"ל דשווין הן דלאח"מ אשתו אינן בשריפה רק בכרת ובשתיהן כיון דקלישא איסורא גבי גר לא גזרו רבנן. אבל לפי מ"ש הה"מ (בפ"ב מה' א"ב) דדעת הרמב"ן והרשב"א דחמותו לאח"מ אשתו אינה בכרת רק איסורא דאורייתא בעלמא א"כ י"ל דדוקא באמה דקליש איסורא לגמרי דגם כרת ליכא הוא דאמרינן ל"ג בגר. משא"כ בבתה דעכ"פ איכא כרת דדוקא באשה ואמה דלא כתיב בגופיה רק שריפה וכיון דאימעיט משריפה ממילא גם כרת לית ביה. מה שאין כן באשה ובתה דכתיב כרת בגופיה א"כ אף אי נימא דאין בו שריפה היינו מטעם כיון דשריפה ילפינן לה בג"ש מהיא ואמה ואמרינן דיו לבא כו' אבל לענין כרת דכתיב בגופיה לא מצינו מיעוט על אחר מיתה וכיון דאית ביה כרת י"ל דלא מקרי קלישא איסורא וגם בגר גזרו. והיותר לפמ"ש עוד הה"מ שם דאף במה דס"ל לרבינו דאשה ובתה אינה בשריפה אחר מות אשתו חלקו עליו הרמב"ן והרשב"א וס"ל דהוא בשריפה. וא"כ באשה ובתה בודאי גם אח"מ גזרו בגר דהא לא קלשא איסורא כלל ואף דהה"מ סיים והרמב"ן הניח דבר זה בצ"ע פ' נושאים על האנוסה היינו אם היא בשריפה אי בכרת אבל בדין הראשון דאם אשתו אח"מ לא הוי בכרת זה החליט הרמב"ן וכ"מ בחי' הרמב"ן וברשב"א שבע שיטות כו' ע"ש: *) באתרא דרע"א היתה הגירות מותרת לישראל ומידי עברי בההיא ענינא במה דכתב הרמב"ם (פי"ד מה' א"ב) בנושא גיורת ובתה גיורת. ישב עם א' מהן ומגרש השניה. והה"מ כ' ודינו ודאי אמת כו' ובעניי לא זכיתי. דבנושא אותן אחר שנתגיירו דתפסי קדושין בשתיהן מדאורייתא ומה מהני כשמגרש השניה הא בישראל כה"ג הוה אם גרושתו או בת גרושתו שהיא ערוה ובגר ה"ל למיסר מדרבנן והרי במתה אשתו דמותר באמה הוא רק מטעם דקלשא איסורא. אבל בלא"ה אף דעתה אינו יושב עם שתיהם ביחד אסורים וא"כ בגירש אחת דל"ק איסורא אמאי מותר בשניה. ואף דלפי מה שרצה רש"י לפרש כן דמיירי בנושא אשה ובתה גיורת היינו מוכרחים לדחוק מאיזה טעם שיהיה כו' מ"מ לפי האמת שכתב רש"י דמיירי דנשא בגיותן אשה ובתה ונתגיירו י"ל דוקא בכהאי גוונא דעדיין לא תפסי הקדושין וכשנתגיירה ובא לישא אותם אמרינן דכונס א' ומגרש א' אבל בנושא אחר גירותן דתפסי בהן קדושין וכדדייק לישנא דהרמב"ם יושב עם א' מהן ושינה מלשון הש"ס כונס א' מהן דבא להסביר כיון דכבר נשא א"צ לכנוס מחדש אלא מגרש אחת ויושב עם א' בזה יש לומר דלא מהני הגירושין כיון דל"ק איסורא כו' והנה כ"ז אם היה בבירור דהיא גיורת אבל בנ"ד דליכא בירור גמור קשה מאד להתיר כי אף שיש אנשים שזוכרים שהביאה אז כתב ראיה על גירותה מ"מ מי יודע אם היה ניכר מהחתימות ההמה. ואף אלו ניכרים מי יודע שהיה חתימת ב"ד של"ג. ועוד האריך בזה: סימן ה וזה לשון הגאון מהר"ח הנ"ל בדין נושא גיורת שאחר מותה נשא בתה ואחוה דעי בעזר החונן אף לשאינו הגון כמוני. בא"י למדני חוקיך: אשר העיר כת"ר לחלק בין אמה לבתה הוא חילוק נכון ומבואר לענין ישראל בפ"ב מה' א"ב אמנם אשר התפלא על נושאי כלי הרמב"ם שלא הזכירו זאת בפי"ד לענין גיורת לא נפלאת כ"כ דכיון דקיימא לן בפ"ק דע"ז (דף ו) לריב"ק דבשל סופרים הלך אחרי המיקל. מש"ה הרב המגיד גופיה דלענין ישראל הביא דעת החולקים ומחלקים בין אמה לבתה בפי"ד לא חש להחמיר בפרט לנ"ד דבדיעבד הוא ודאי כדאי המה המתירים לסמוך עליהם בשל סופרים ולפי מה שאכתוב בזה לקמן אשה ובתה בגיורת לאו בעמוד והוציא קאי ואשר הקשה על הרמב"ם דקבע בפי"ד דין אשה ובתה הגיורת לענין ישראל שנשאם. והתפלא כת"ר דאכתי ה"ל אם גרושתו ומחיים לא קלישא איסורא הדברים