חוט המשולש חלק א' לח

בהא סלקינא ונחתינא דחכמי המקילין שהעלו להתיר באב שאומר קדשתי את בתי דמהני בי' אמתלא לאו דוקא בהא הוא דמקילין משום דלא מהימנינן ליה לכולא מלתא אלא לחומרא בעלמא לאוסרה מטעם דשווי אנפשה חד"א אלא דה"ה היכא דמהימנינן ליה לכולא מלתא נאמנות גמורה. מ"מ מהני ביה אמתלא משום דאינו בכלל והוא עד ואם לא יגיד כו': ובכתובות דף כב ע"ב) בעי מיניה שמואל מרב אי מהני אמתלא באמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ופשיט ליה רב דאף בזו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. וכבר עמדו גדולי הראשונים ז"ל דמאי רבותי' דהך מהך דאמרה נתקדשתי דמיירי שם לעיל דקאמר אף בזו והסבירו קצת משום דנדה אין איסורה איסור עולם דהא מיא בנהרא. ולדרכינו ניחא טפי דבאומרת נתקדשתי לא מהימנא אלא לאיסורא משא"כ בנאמנות דאשה לענין טומאתה וטהרתה דמהימנא נאמנות גמורה אף לקולא. ועיקר ילפותא מקרא דוספרה לה דמהימנא לטהרתה נראה דהא הוא דמספקא לי' לשמואל אי מהני אמתלא גם בכהאי גוונא דמהימנא נאמנות גמורה ופשיט ליה רב דגם בכהאי גוונא מהני: ולכאורה מפשיטותא דרב אכתי לא שמעינן דמהני אמתלא אלא היכא דאמרה לבעלה ולא העידה בב"ד. אבל היכא דהעידה בב"ד אכתי ליכא למשמע אי מהני אמתלא: אמנם מדברי הרשב"א בת"ה הארוך משמע דגם בנחקרה עדותה בב"ד מהני אמתלא שכתב שם דאם הוחזקה נדה בשכנותיה לא מהני אמתלא ומייתי ראיה מהא דאמר רב יהודא הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה. וכיון דלקי עלה הרי כודאי נדה משווינן לה כו'. ותו פריך התם וא"ת מפני מה אינה נאמנת באמתלא מ"ש מהא דאמרה טמאה אני כו' וי"ל דמשום בושה או אונס מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת ולפיכך כל שחזרה ואמרה לא נטמאתי הרי היא כמכחשת מה שאמרה נטמאתי ואינה נאמנת עכ"ל והרי כיון דלקי עלה הוי כנחקרה עדותה בב"ד. וכמ"ש הרשב"א גופיה בתחלת דבריו. ואפ"ה מקשה מפני מה אינה נאמנת באמתלא מ"ש מהא דאמרה טמאה אני כו' והוצרך לתרץ דמשום בושה או אונס לא עבדה מעשה אבל אי לאו הך טעמא דכולי האי לא עבדת כו' הוי מהני אמתלא אע"ג דהוי כמי שנחקרה עדותה בב"ד וכן הטור שלא ראה שינוי' דהרשב"א דכולי האי לא עבדת כו' נשאר בתימא בסי' קפ"ה על הא דלא מהני אמתלא בהוחזקה וכן הב"י וכל האחרונים לא כתבו אלא טעמא דכולי האי לא עבדת: והיינו כדכתיבנא לעיל דגם היכא דמהימן לכולא מלתא מהני אמתלא מטעמא דלא קרינא ביה ואם לא יגיד כיון שהגיד כו' ואפי' בב"ד: וכדאשכחן נמי בשבועת העדות דהוי בב"ד ואפ"ה לא נהגא בנשים וקרובים. והיינו מטעמא דלא קרינן ביה ואם לא יגיד כיון שהגיד כו' [וכ"כ הב"י בסי' כ"ט דמשמע דשבועת העדות וחוזר ומגיד דינם שוה] וכדאשכחן נמי בכתובות (דף יח ע"ב) דאי לאו משום פירכא דרבא מואם לא יגיד הוה מהני אמתלא גם בעדים גמורים שהעידו בב"ד. דהא עדים החתומים על השטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד: ואשר עמד על דברי התוס' יבמות (דף קיח ע"ב ד"ה אמר ליה שכתבו שמדינא אסורה וטרח מכ"ת למצוא טעם האיסור עפ"י דין אי לאו טעמא דשוויא אנפשה חד"א לא ידענא מאי קא קשיא ליה דהטעם נראה פשוט וברור. וממקומו הוא מוכרע והוא דאשה זו העומדת בין יבם לשוק. האיסור וההיתר כרוכים זה בזה דעדות המתירתה לשוק אוסרתה ליבם. ועדות המתירתה ליבם אוסרתה לשוק וכמו שכל אשה דעלמא נאמנת להעיד על עצמה להנשא בין לשוק בין ליבם כמו ששנינו בר"פ האשה שהלכה האשה שאמרה מת בעלי תנשא מת בעלי תתייבם כן אשה זו אי לאו טעמא דרחמא ליה היתה נאמנת להתיר עצמה ליבם. וממילא היתה אוסרת עצמה בעדות זו לשוק ואי לאו טעמא דסני' ליה היתה נאמנת בעדותה להתיר עצמה לשוק. וממילא היתה נאסרת בעדות זו ליבם. וכיון דפשיט ליה ר"נ דהני תרי טעמא דרחמא וסניא ספיקי נינהו דיינינן להו ככל ספיקא דאזלינן ביה לחומרא. מש"ה לקולא לא סמכינן אעדותה ולחומרא לא פקע עדותה וממילא מיתסרא מדינא מחמת עדות עצמה: והיות שכך היא המדה להיות שונין דבריהם ודברי חביריהם תרגימא אליבא דמר שדעתו הוא דמשום ספיקא דרחמא וסניא לא אסירא מדינא דאכתי אית לה חזקתא דהתירא כדמשמע לכאורה מלשון רש"י ז"ל. ולכאורה אמרינן הכי להדיא לקמן ר"פ האשה בתרא ריש ע"ב רישא חזקה ליבום כו' סיפא חזקה לשוק זולת שהרבה יש לרצות בדין זה למשרי ע"י החזקה. גם נראה דהכא ליכא חזקה כלל. ולא דמי להך דר"פ האשה בתרא דהתם אע"ג דבשעה שהלך בעלה היתה אסורה ליבם ולשוק כי עדיין היה בעלה חי מ"מ אית לן חזקה קמייתא דמוקמינן צרתה בחזקתה שלא ילדה וכן חמותה וכן הא דכתבו התוס' לעיל (דף ל' סוף ע"ב) דמוקמינן אשה בחזקת היתר אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי. התם נמי אית לן חזקה קמייתא דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה כמו שכתב שם התוס' לעיל מיניה אבל הכא לית לן חזקה קמייתא דלא מצינן לאוקמי לא הבעל ולא הבן בחזקת חיים לומר שאחר כן מת. דהא תרווייהו אית להו חזקת חיים [והרצאת דברים שיש לפי זה בדיני טריפות אכמ"ל] ועיין בזה במאור ובמלחמות' בסוגיא דעד א' ביבמה: