חוט המשולש חלק א' לז

גבי ממזר לכולי מילתיה הימני' רחמנא לשווי' ממזר ודאי. ושפיר שייך למימר דהאמינו תורה כשני עדים. וקצת משמע הכי לכאורה לישנא דהש"ס יבמות (דף סז ע"א) לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי אבל נראה דהתם לישנא דעדות לאו דוקא דהא חזינן דהכרת האב חלוק בכמה דינים מדין עדות גמורה כמו שאכתוב לקמן מסוגיא דגיטין וסוגיא דב"ב והא דא"ל אין עדות לנכרי ה"ק דכיון דאפי' עדות גמורה אין לנכרי ודאי דלא מהני לענין הכרה: כל הנ"ל כתבתי לקיים ולחזק דברי חכם החכמים מר אביו הגה"ח שי' אבל לדינא לא מתיישבא דעתאי שפיר בהאי טעמא [הגה"ה דלשיטה זו דלרב ורב חסדא גם להאב לא הימני' רחמנא עדות גמורה כעד רק משום דמשוה אנפשה חד"א תקשי דהא תינח דנאמן על בתו ולענין קידושין דאית לן קרא דנאמן לאוסרה. אבל על בנו וכן על בתו לשאר מילי אמאי נאמן לשוויה עלייהו חד"א ואף אי נימא דילפינן מדגלי לן קרא בבתו דנאמן לאוסרה ה"ה בבנו. ובכל מילי שאין על הבן לידע יש להאב נאמנות עליו לשווי' חד"א אנפשיה אכתי תקשה הא תינח דנאמן על בניו אבל על הבועל את בתו והנבעלת לבנו לא מסתבר דנאמן והא ר"ח דאמר בני זה בן ט' ובתי זו בת ג' הא חיוב הקרבן הוא על הבועל ונבעלת ולא אבנו ובתו דאינן בני קרבן דאכתי לאו בני עונשין נינהו. וביאור הא דאמרינן ואזדא ר"ח לטעמיה אכמ"ל. כי תקצר היריעה מהכיל הרצאות דברים שיש לי בזה. ובפרט מה שיש להרצות בזה בפלוגתא שבין ר"ת והרשב"א והר"ן בסוגיא דעד א' (קידושין דף סה ע"א)]: וטפי מסתבר לומר דטעמא דחכמי המקילין הוא דאיכא למימר דכל שאינו עד ממש דקרי רחמנא והוא עד אע"ג דהימני' רחמנא לכולא מלתא מ"מ מהני ביה אמתלא דהא גבי עדים גמורים אף שכתב הטור ח"מ (סי' כ"ט) דאינו יכול לחזור אף אם נותן טעם לדבריו מקורו הוא כפי שהראה הב"י מסוגיא דסנהדרין (דף מד ע"ב) אע"ג דקא יהבי טעמא למלתייהו כההוא מעשה דבעיא מיכסא ואכתי ליכא למשמע מהתם דלא מהני אמתלא. דהא לפי מה שהביא רש"י ז"ל התם עובדא דבעי' מיכסא הוו משוו נפשייהו רשיעא לומר שהעידו עדות שקר בשביל שנאתם וקנאתם על הריגת נשים הכשפניות והיכא דמשוו נפשייהו רשיעא ודאי דלא מהימנינן להו אבל אמתלא כשירה כהך דכתובות (דף כב ע"א) ודאי אכתי איכא למימר דמהני גם בעדים גמורים. ומ"מ הדין דין אמת דגם אמתלא כשירה לא מהני גבי עדים גמורים ואע"ג דמהתם ליכא למשמע כדכתיבנא איכא למשמע מההיא דכתובות (דף יח ע"ב) דפליג רבא עליה דרמי ב"ח קמייתא אע"ג דהתם הוי אמתלא כשירה כדאמר רבא גופיה התם (דף יט ע"א) השתא אלו אתו קמן לאמלוכי אמרינן להו זילו חתומו ואפ"ה אמרינן התם דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא מהני אמתלא: אבל מ"מ לא פליג רבא עליה דרמי ב"ח אלא מדרשא דאם לא יגיד כיון שהגיד כו' אבל אי לאו הך דרשא גם לרבא הוי מהימני לומר אנוסים היינו מחמת נפשות אע"ג דחתימתם על מנה שבשטר הוי כמו שהעידו בב"ד לחייבו מנה מ"מ היו יכולין לחזור ולפוטרו מחמת אמתלא דפקו"נ: א"כ ברווחא רוויחא איכא למימר דדוקא גבי עדים כשרים וגמורים דקרינן בהו והוא עד קרינן בהו ואם לא יגיד כיון שהגיד. אבל כל שאינם עדים כשרים אע"ג דמהימנינן להו כשני עדים מ"מ לא קרינן בהו והוא עד ולא קאי עלייהו ואם לא יגיד כיון שהגיד כו': וכי הא דאשכחן בר"פ שבועת העדות משנה שלימה ששנינו דאינה נוהגת בנשים ובקרובים דאף על גב דאמרינן התם (דף לב ע"ב) הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב. ובעדות אשה לענין נאמנות אין חילוק בין נשים לאנשים ובין קרובים לרחוקים [ואפי' להנך רבוותא דסברי דהא דמשיאין אשה ע"פ עד אחד דאורייתא הוא ולפי הטעם שכתב הנ"י פ' האשה רבה בשם הריטב"א ורבותיו דהיינו משום דאנן סהדי במלתא ופירסום כזה נחשב בכ"מ כעדות גמורה ואפי' מדאורייתא ודאי אין סברא לחלק בין עד כשר לנשים וקרובים וכולהו כשרים מדאורייתא ואפ"ה לא נהגא בהו שבועת העדות בנשים וקרובים] ואפ"ה לא נהגא בהו שבועת העדות גם בעדות אשה. דהא סתמא קתני במתני' דאינה נוהגת בנשים ובקרובים. והיינו כדכתיבנא דאשה וקרוב אינן בכלל והוא עד דנשים וקרובים לא מקרי עדים: ותו נראה דגם לאו בכלל ואם לא יגיד נינהו דאף דהיכא דאם מגידים מהימנינן להו מ"מ אינם מחויבים להגיד. וגם בזה"ז לא שיילינן להו בתורת עדות והוא הדין והוא הטעם בהכרת האב על בניו דאף דמהימן לשווי' ממזר ודאי אבל אבא לגבי ברי' לאו והוא עד מקרי וגם בכלל אם לא יגיד אינו דאינו מחויב להגיד דהא דאמרינן בקידושין (דף עד ע"א) שלשה נאמנים על הבכור כו' ואמו כל שבעה נראה פשוט דאם מת האב תוך שבעה לא שיילינן להאם בתורת עדות. אף שאם העידה נאמנת מ"מ אין חיוב עליה להגיד. ומש"ה אע"ג דבשאר עדות עד מפי עד לאו כלום הוא. בהכרת האב סמכינן אעדים ששמעו מפיו. כדאמרינן בב"ב (דף קכו ע"ב) ההוא דאתא לקמיה דרבב"ח כו' ההוא דאתא לקמיה דר"ח כו' וכן סגי בהרכנת הראש גרידא גבי הכרת האב כדאמרינן בגיטין (ד' עא ע"א) א"ר אבוה ירושת בנו הבכור וכבר תפסו כל הפוסקים כפי' התוס' שם. והיינו משום דבהכרת האב לא מקרי עדות כלל. והא דכתב הרשב"ם שם (דף קכז ע"ב) גבי זה בני וחוזר ואומר עבדי כו' וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד האי לישנא לאו דוקא הוא אלא כוונתו כיון שהכיר שוב אינו חוזר ומכיר. וכמ"ש הנ"י שם דאין הבחנה אחר הבחנה אבל לדינא ודאי לא דמו להדדי דהיכא דקרינן ביה ואם לא יגיד כו' לא מהני אמתלא כמש"ל מסוגיא דכתובות (דף יח ע"ב) אבל גבי הכרת האב מהני אמתלא כדכתיבנא לעיל: