חוט המשולש חלק א' לה

עיניהם באחר וימרדו בבעליהן עכ"ד הרי להדיא דתקנתא דמתיבתא היה בדאמרה לא בעינא ליה לחוד (כפשט לשון הרי"ף) בלא אמתלא דאי באמתלא מבוררת דוקא הרי הנחת והנחת כל בנות א"א זולת אשר אמתליהם נכרות ונראות לב"ד וכן מובן הרא"ש שם אמנם נידון זה סיפר לי אחי אמתלאי' שנותנין למרידתה ואתה דיין בדבר הזה תחקור כו' אם יש ממש וכו' ראוי שתסמוך על מנהגם בעת הזאת לכופו אלא שאמרה אינה חפצה בו יותר ומנהגם הרע לכוף אותו לאלתר וענו אותו בכבלין כו' והשיב הרא"ש שהרבה כתב ע"ז שלא לכופו והיינו שפוסק בענין הכפי' כר"ת כמ"ש סי' ח' שנראין דברי ר"ת וראיותיו עקרים אבל מ"מ דינא דמתיבתא נראה גם מדבריו שהיא אף בלא אמתלאות וכן הוא בהדיא בתשו' מהר"ם וכו' עד ואפילו הכי השיב מהר"ם להחזיר לה מה שהכניסה והיינו כדעת הב"ח הנ"ל: אמנם מה שמתרץ הב"ח על ענין תפיסה שבתשו' מהר"ם הובא במרדכי ס"פ אעפ"י ונדחק לחלק בין מעות ובין בגדים הוא דוחק גדול וכבר השיגוהו הח"מ אות ה' מהשגותיו גם הט"ז והגהת הח"מ בשם הד"מ כבר נסתר כמו שכתבתי לעיל דלא בעינן שנתברר האמתלא גם תי' הט"ז לחלוק בין בשעת הגט לקודם הגט ע"ש שהרבה להשיב על הרמ"א שמשמע מדבריו שנותנים לה קודם הגט וכתב עליו שלא יצא ידי חובת העיון בזה ואף שלכאורה הוא נכון ולפי דבריו אוסיף נופך דודאי דינא דמתיבתא מיירי ע"י כפי' דוקא וכמו שכתב הרי"ף בסוף דבריו וכל מאן דכפינן כו' בין מעיקר תקנתא והיינו תקנתא דמתיבתא כמ"ש הר"ן וכ"כ עוד הרי"ף בפ' בתרא גבי הפוסק מעות לחתנו. והשתא דתקנו רבנן למורדת כו' כייפינן ליה ויהיב לה גיטא בע"כ וכ"כ ממש הרי"ף כאן והדין תקנתא ליתא כו' אבל היכא דאתמרעא כו' היכא דמיעקר נחלה דאורייתא לא תקנו רבנן כו' והיינו דלא תקנו לכופו דאי מרצונו מי ימחה בו להפקיע ירושתו ואם אינו מרוצה הא כתב הרי"ף אח"ז דלד"ה כל מאן דכפינן כו' ירתי לה בעל וכ"כ המ"מ (פ' כ"ב מה' אישות הלכה ו') על דברי הרמב"ן שכיון לדברי הגאונים הללו ודאי וכ"כ האגודה להדיא דהיכא דאתמרעא כו' לא כפינן ליה וכן פסק הריא"ז דברי הרי"ף הלז וכ"כ לפני זה דתקנת הגאונים הי' ע"י כפי' וכ"כ בהגאשר"י וכן הוא בתשו' הרשב"א סי' אלף קצ"ב ואלף רל"ה וכ"ה בתשובה מהר"ם וש"פ. כתבתי כל זאת לאפוקי מדברי הרא"ש והטור שרוצים להשוות דברי הגאונים לדברי ר"ת דמ"ש בתקנת דמתיבתא ויהבינן לה גיטא לאלתר היינו שלא ע"י כפי' וזה אינו וכן בתשו' הרא"ש גופא שהבאתי לעיל מודה דתקנת הגאונים היה על ידי כפי'. ואם כן לכאורה תירוץ הט"ז נכון ומקובל אמנם מתשובות מהר"ם סי' תתקמ"ו שהבאתי לעיל מוכח להדיא שלא כדבריו כמו שכתבתי לעיל דהתם מיירי שלא על ידי תפיסה וסיים שם בתשובותיו יתעגנו שניהם וכו' ובתוך כך יחזירו לה מה שהכניסה וכן בתשובת הרא"ש כלל מ"ג סי' א' ע"ש בדברי השואל שסיים ועוד היא באה בטענת מורדת ותובעת מה שהכניסה עכ"ל הרי להדיא דמיירי בלא תפיסה וע"ש בדברי התשו' שסיים הרא"ש וז"ל ואותו הסכום יחזיר לה ותתעגן עד שתתרצה להיות עמו וכן בתשו' מהרי"ק (סוף שורש ק"ז) וז"ל והאיך תתפוס את החבל בשני ראשין להוציא את הכתובה ולעכב את הגט וגם במורדת לא אשכחין מדינא דגמ' אלא היכא שיוצאה בגט אבל בלא גט לא ודינא דמתיבתא שכתב מהר"ם (לשונו להביא דברי מהר"ם כמו שכתבתי לעיל דדברי הרי"ף מיירי בשעת הגט ע"י כפי' ומהר"ם שהתחיל לדון בענין הממון כדינא דמתיבתא ושלא ע"י כפי' והיינו שלא בשעת הגט) אינו אלא תקנתא שתקנו רבנן סבוראי כדי שלא תצאו ב"י לת"ר הרי להדיא מוכח מכל דברי הפוסקים הנ"ל דלא כהט"ז. וגם מסברא א"א לומר כן דהא מהר"ם עצמו סיים בתשובותיו זאת שבמרדכי דדינא דמתיבתא הוא תקנתא דרבנן סבוראי שלא תצאנה ב"י לת"ר ולדעת מהר"ם שלא נהגו לכוף אותו צ"ל דאפ"ה תקנתא היא לה להחזיר את שלה לבל תצאנה לת"ר מחמת חוסר כל בשבתה עגונה ואי כדברי הט"ז הרי לא תקנו כלום שהרי אינה יכולה לכופו לגרשה ותצטרך לישב עגונה בחוסר כל אם לא יחזירו לה תיכף מה שהכניסה ומ"ש הט"ז דלמה יתנם לה קודם הגט לק"מ דכבר כתבתי דתקנה היא שלא תצאנה לת"ר ועוד דהא ע"פ דינא דמתיבתא היה לה לתן תיכף ולכופו לגרש ואף שלא נהגו לכופו אבל בענין הממון אנו דנין כדינא דמתיבתא ממש שלמה יגרע כחה בענין הממון ודמי' למה שכתב המרד' ריש פ' המדיר והוא (דף קל"ד ריש ע"א) בשם תשו' מהר"ם וז"ל דכל היכא דקתני יוציא ויתן כתובה נהי דאין כופין כו' אם לא הרשינו לכוף ולהוציא כו' מ"מ כתובה מ"ט לא נפיק מיניה כיון דחייבוהו חכמים בממון זה לתתו לה הלכך מפקי' מיני' כו' וכן קבע הרמ"א (בסי' קנ"ד סעיף כ"א בסופו ונדון דידן דמיא ממש להא. וכן עיקר דנותנין לה אף קודם הגט כדעת הרמ"א ודלא כהט"ז ונהפוך הוא שהרמ"א יצא ידי חובת העיון יותר ממנו: ולפמש"ל דהגי' הנכונה היא בדברי תשובת מהר"ם שבמרד' סוף דבר נדוניא דהנעלת ליה אי תפסה לא מפקינן מינה לד"ה אפשר לומר דעובדא הוה ע"י תפיסה והשיב מהר"ם דיינינן כדברי רב אלפס ורוב הגאונים ור"ל דאפילו שלא ע"י תפיסה יהבינן לה מה שהכניסה ולרווחא דמלתא כתב עוד סוף דבר נדוניא דהנעלת ליה אי תפסה לא מפקינן לד"ה ור"ל אף לדעת החולקים על הרי"ף ולא קבלו דינא דמתיבתא (כמו שכתב מהר"ם גופא הובא בהגהות מרדכי (דף קמב ריש ע"ב) וז"ל ובדין מורדת דמאיס עלי פסק ה"ר אביגדור כר"ת דמשהינן אותה יב"ח ואז תצא בלא כתובה ולי נראה כדברי רב אלפס עכ"ל) מ"מ אי תפסה אף לדינא דגמ' לא מפקינן מינה (וס"ל כ"ה מתתי' דאף במעות הנדן מהני תפיסה ע"פ דינא דגמ') אבל באמת עפ"י