חוט המשולש חלק א' לד

הנה בדינא דמתיבתא שהביא הרי"ף וש"פ בשם הגאונים באר מפורש דמה שהכניסה יהבינן לה בין תפסה ובין לא תפסה גם תשובת ה' מתתי' שהביא המרדכי והגה' מרדכי כבר כתבתי לעיל דברור ופשוט דלא איירי כלל בדינא דמתיבתא רק קאי אהא דמסקינן בגמ' אי תפסה לא מפקינן מינה וס"ל דבלאותיה לאו דוקא אלא ה"ה במעט הנדן מהני תפיסה (ודלא כהט"ז שהביא גם מתשו' זו ראי' דבעי' תפיסה גם לדינא דמתיבתא קודם הגט) אמנם המרדכי ריש פ' אעפ"י אחר תשו' ה' מתתי' הנ"ל (דף קל"ד ע"ג) הביא תשובה הר"ז וז"ל שאלת בענין המורדת דיינינא דינא דמורדת כמ"ש הרי"ף ורוב הגאונים. סוף דבר נדוניא דהנעלת לי' אי תפסה לא מפקינן מינה לד"ה (כן הגיה הג"מ וכ"ה בהג"א וכ"ה הגי' האמיתית לפענ"ד כמש"ל) לכאורה הוא סותר לדינא דמתיבתא דלא בעי תפיסה. והנה הרש"ל הרגיש בסתירה זו בתשובתו וכ' בפשיטות דהאי תפיסה לאו דוקא הוא אלא לרבותא דסיפא נקטי' דבמה שהכניס הוא לא מהני תפיסתה ואת"ל דוקא היינו היכא דאינה יכולה לברר וללבן טענותי' מש"ה בלא תפיסה לא מהימנין לה עכ"ד וכן כתב הרמ"א בד"מ אות י"ג על תשובות מהרי"ו שהביא שם שכ' ג"כ שאינה נוטלת מה שהכניסה אא"כ החזיקה בה וכן כ' הרמ"א בד"מ בשם הגהמ"ר והוא (בדף ק"מ ע"ב) בשם תשובת מהר"מ ז"ל וז"ל אין בטענת מורדת ממש עד שתתן אמתלא וכו' והטוענת מאיס עלי בלא טענה אין לה מזונות וכו' אא"כ תפסה מה שהכניסה לא מפקינן מינה. ולמד הרמ"א דהאי בלא טענה ע"כ ר"ל בלא טענה מבוררת אבל מ"מ אין הדברים מוכיחים שהוא ערמה דבטענת ערמה לא מהני תפיסתה כמ"ש המהר"ם בתשו' הנ"ל שהביא המרדכי ס"פ אעפ"י וז"ל אבל כל היכא דאמרה מאיס עלי והדברים מוכיחים שאינו כן אלא מחמת כעס וכו' יהבינן כולא לדידיה בין מה שהכניסה היא ובין מה שהכניס הוא וכו' ובתשובה מיירי ע"י תפיסה כמ"ש בראש דבריו. סוף דבר נדוניא דהנעלת לי' אי תפסה כו' ואפ"ה לא מהני היכא שנראה שטענתה שקר (וכן העתיק הד"מ באות י"ד להדיא בכה"ג מוציאין ממנה הכל) ומכאן הוציא הרמ"א היכא דהאמתלא אינה מבוררת לב"ד צריכה תפיסה וקבע בהג"ה ש"ע (סי' ע"ז סעי' ג') וז"ל אין חילוק בין תפסה או לא תפסה בטוענת מאיס ואינה נותנת אמתלא מבוררת לדברי' וכו' ואחריו נמשכו הח"מ והב"ש ואף שהב"ש קבל תירוץ הט"ז לתרץ דדינא דמתיבתא מיירי בשעת הגט כמ"ש בדינא דמתיבתא דיהבינן לה גיטא לאלתר והמרדכי מיירי קודם הגט כמ"ש בתשובה זו להדיא דלא נתנה כתובה לגבות מחיים עכ"ד הט"ז וקבע הב"ש דינו להלכה כמש"ל. מ"מ גם חילוק של הרמ"א ישר בעיני הב"ש מסברא ומדברי הגהת מרדכי הנ"ל כנכלל בלשונם הצח (ס"ק כ"ז) למעיין בדבריו והב"ח לא ראה דברי דרכי משה אלו וגם לא הרגיש בדברי רמ"א הנ"ל ופי' הוא דאמתלא מבוררת היינו שמבררת דברי' שלא יראו שום ערמה בדברי' אעפ"י שאינה יכולה לברר כלל שכדברי' כן הוא והשיג עליו הח"מ בהשגותיו אות ד' ע"ש ולפי דברי הב"ח עקר לדינא בזה דמה שהקשה הח"מ דהאיך תוכל להוציא ממנו אם הוא טוען להיפך הרי לק"מ דתקנות חכמים היא שלא תצאנה לתרבות רעה אם אולי כנים דברי' ומש"ה תקנו רבנן סבוראי דינא דמתיבתא אף לכופו כדכ' מהרי"ק להדיא ומש"כ הח"מ מדברי תשו' מהר"מ שבמרדכי עיין הגהות מיימוני (פ' י"ד דאישות אות ה') שכתב בלשון אחר וז"ל בסוף דבריו שברצון היתה נשארה תחתיו לולא זה הדבר שטוענת ואומרת שמאיס עלי' היינו כדברי הב"ח שתהא טענתה ברי בלא חשש ערמה לפי דבריו: וכ"ה בתשובת מהר"ם בד"פ סי' תתקמ"ו וזה לשון השאלה גם תודיעני דין זה על ראובן שטען על אשתו היא יצאתה מביתי בשלום ובלא שום דברי מחלוקת ובלא קטטה ולא ידעתי מה היה לה ומי יעץ לה שאינה רוצה שוב אלי עוד ועכשיו אני תובע שתחזור לביתי לעשות לי כל דבר שאשה עושה לבעלה כו' ואפוטרפוס שלה השיב הוא הכה אותה וכו' וכ"כ עשה לה צער ובזיון עד שסוף דברים אומרת מאיס עלי והבעל משיב ח"ו לא נגעתי בה כו' רק מעצמה הלכה כו' והשיב מור"ם וז"ל הכי דיינינן אין אנו חוסמין אותה לפניו עם הנחש בכפיפה גם אין אנו כופין אותו להוציא כדברי הגאונים ורש"י (ולפענ"ד שט"ס הוא וצ"ל ור"ש והיינו הרשב"ם שהביא התוס' דס"ל כדעת הרמב"ם דכופין) אחרי שר"ת אוסר ופי' השמועה דפ' אעפ"י בענין אחר אך יתעגנו שניהם עד שיאותו לרחק או לקרב ומה שהכניסה היא מחזירין לה בתוך כך כנ"ל הרי להדיא דעובדא הוה שלא יכולה לברר האמתלא שהרי כיחש לה ואדרבה הוא אומר שאולי מי יעץ לה וגם תפיסה לא הזכיר השואל וכן משמע מענין השאלה שלא תפסה כלום ואפ"ה השיב להחזיר מה שהכניסה: וכ"כ המהרי"ק להדיא שורש כ"ט וז"ל דהא ודאי לדעת הרי"ף והגאונים דאית להו דכופין אותו להוציא במורדת דמאיס עליה ואפילו בלי שום טענה כי היכי דלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה כו' אבל לדברי רבינו יעקב דפסק דאין כופין כו' וכ"מ בש"פ דתקנתא דמתיבתא היא אף בלא אמתלא אף לענין הכפי' וכ"ש בענין הממון רק מהר"ם מרוטנבורג הוא שהתחיל להחרים ולחוש לערמה אף בענין הממון היינו אם נראה שיש חשש ערמה בדברי' אבל אם מראה איזו טענה בריאה וטובה לפ"ד אף שאינה יכולה לברר טענתה וכ"כ הרא"ש בתשובה (כלל מ"ג סי' ס"ו) הובא רוב דבריו גם בב"י וז"ל בהכרחת נתינת הגט ראיתי לרבותינו ז"ל מתרחקים עד הקצה כי נראה להם דברי ר"ת ז"ל וראיותיו עקרים ואם ראו כו' בימי הגאונים ז"ל בישיבות של בבל שהיה צורך שעה כו' ותיקנו שיגרש האיש את אשתו בע"כ כשהיא אומרת לא בעינא לגבראי כו' עד והאידנא נראה להיפך הענין וכו' אם תוכל האשה להפקיע א"ע מתחת בעלה באמרה לא בעינא ליה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה ויתנו