חוט המשולש חלק א' לג

רגלים לדבר (ועמש"ל דאף עפ"י דינא דמתיבתא לא בעינן שתוכל לברר האמתלא דלא כהרמ"א והאחרונים שנמשכו אחריו) זהו עפ"י דינא דגמ' ועכשיו נבוא לענינינו עפ"י דינא דמתיבתא שקבע הרמ"א להלכה בטענת מאיס עלי והנה לפי מה שהעלו האחרונים ז"ל ג' חלוקים באומרת מאיס עלי. עיין ח"מ ס"ק כ"ו וב"ש ס"ק כ"ז ובקיצור דינא ע"ש: נראה בענין שאילתא דשאילנא אם הי' אמתלא מבוררת וידוע לב"ד שהי' לו ריח הפה (ולא הי' בדין לכופו להוציא כמבואר ריש סי' קנ"ד בב"ש ס"ק ב' ע"ש דאם הי' בדין לכופו להוציא וליתן כתובה מה זו שאלה) לא הפסידה מה שהכניסה. ואף לפי מה שכתב הט"ז ואחריו נמשך הב"ש (בס"ק כ"ז) וכן קבע להלכה בקיצור דינא דא"צ להחזיר לה את שלה אלא בשעת הגט אבל קודם הגט א"צ להחזיר אא"כ תפסה מ"מ כיון שלא הי' יכול לגרשה אא"כ נותן לה מה שהכניסה אם מת גובה את שלה מן היורשים דמי' למ"ש הרשב"א הובא דבריו במ"מ (פי"ד דאישות ה' ח') וכן בב"י בשם תשו' הרשב"א וכן קבע הרמ"א (ס"ק ב') בתוך יב"ח כיון שאינו יכול לגרשה בלא כתובה אם מת גובה כתובתה מן היורשים (ומה שנרשם בהגהת רמ"א דין זה בשם הר"ן ליתא אלא דהוציא כן מדברי הה"מ בשם הרשב"א שכ' כן לענין מאיס עלי וס"ל להרמ"א דה"ה למאן דס"ל דבמורדת משהינן לא אבדה כתובתה תוך יב"ח אבל באמת צ"ע דלשיטת הרמב"ם נראה דאבדה תיכף אחר הכרזות רק דתקנתא עבדו לדידה שלא יוכל לגרשה עד יב"ח דלמא הדרה בה ולכתוב לה כתובה מחדש וכ"נ דעת הרא"ש והטור וכמו שכתב הב"י והב"ח ודלא כהט"ז שכתב דלדידה לא מכריזינן כלל במורדת שהרי הרא"ש (ס"ס ל"ג) כ' דהלכה נמלכים בה להודיע לה קודם ההכרזה) ה"ה עפ"י דינא דמתיבתא גובה מן היורשין מה שהכניסה אף לדעת הב"ש והט"ז והמותר עד כדי כתובתה הפסידה ולפמ"ש הב"ש בקיצור דינא סי' א' וז"ל ואם מתה קודם הגט יורש אותה וכו' כקודם שגירש וכ"א יושב לבדו משמע דאין להם זע"ז שום תנאי כתובה אלא אם מתה יורש אותה (דירושה דבעל ודאי נפקעת אלא ע"י גירושין כמ"ש הרי"ף וכ"ה בהגהת רמ"א (סוף סעיף ג') ולפ"ז צ"ל דגם עפ"י דינא דמתיבתא אינה יכולה לחזור בה ואם רוצה לקיימה צריך לכתוב לה כתובה אחרת כמו שכתב הרמ"א סעי' ב' במורדת דמצערנא לי'. וכן כתב הר"ן בפ' אעפ"י להדיא דלמ"ד במאיס עלי הפסידה כתובתה אף דמשהינן לה אגיטא אפ"ה אם נתפייסו צריך לכתוב לה כתובה אחרת. ועיין ב"ש (ס"ק י"ז) וצ"ע על הרמ"א שלא כ' דין זה וגם אין נוהגין כן ואף שאמתלא מבוררת לב"ד לא שכיח כ"כ מ"מ הא גם באינה מבוררת אם בא לגרשה א"צ לתן אלא מה שהכניסה דיכול לומר אני מאמין וא"כ נמחל כתובתה ושעבוד כתובתה וצריך לכתוב כתובה אחרת ומעשים בכ"י שאין נוהגין כן ואף שלכאורה מדברי המרדכי והג"א שהביא דינא דמתיבתא בשם הר"מ דמעגנין להו עד שתתפייס להיות עמו משמע דלא כהב"ש אלא דמהני חזרתה ואולי מש"ה נהגו שאין כותבין כתובה מחדש גם יש לומר דלפמ"ש התוס' והרא"ש הטעם דבמאיס עלי הפסידה כתובתה מטעם מחילה א"כ יכולה לומר דלא מחלה אלא אדעתא להתגרש ולהפטר ממאיסותה. אבל כ"ז שאינו רוצה לגרשה עדיין לא נמחל שעבודא ומש"ה אם רוצה לקיימה א"צ לכתוב מחדש ומש"ה לא כתב הרמ"א דין זה אלא גבי מורדת דמדינא הפסידה מחמת מרדה ולא מטעם מחילה אף שהרשב"א שממנו מקור דינא כ' כן אמאיס עלי כמו שכתב הה"מ היינו דלשיטתם אזלי דס"ל דגם במאיס עוקרת תנאים הראשונים כמו שכתב הר"ן לשיטתם. וא"צ לטעם מחילה מ"מ בלא ראי' ברורה לא מלאני לבי לחלוק על הב"ש להוציא ממון מיתומים בסברא בעלמא. ואולי גם דעת הר"מ עד שיתפייסו ויכתוב כתובה מחדש וא"כ אם מת הפסידה מותר כתובתה (כמש"כ לעיל דהא בהא תליא) ומ"מ לפענ"ד דדוקא אם עמדה בדין עם הבעל אבל אם לא עמדה עמו בדין נראה דודאי יכולה לחזור בה וא"כ אם מת הוא גובה כתובתה מן היורשים (ומתוך דברי השאלה לא נתברר לי גופא דעובדא אם עמדה עמו בדין ומשמעות דורש אני שזה חצי שנה שעמדה עמו בדין) ואם נראה לב"ד שיש ערמה בדבר וטענתה שקר לכאורה נראה בכה"ג אבדה הכל אף בלא הכרזה אבל מדברי האחרונים ובפרט מדברי הב"ש בקיצור דינא שסמוך דין ב' נראה דדינה כמורדת דמצערנא לי' ממש ולא הפסידה כתובתה בלא הכרזה וא"כ בנ"ד גובה כתובתה כיון שמת קודם שהכריזו עליה ואם אין נראה ערמה רק שאין אמתלא מבוררת לברר לכאורה י"ל דבנ"ד הואיל ואם הי' בעלה רוצה לגרשה היתה יכולה לתבוע כל מה שהכניסה בממ"נ דאם טענתה אמת צריך להחזיר לה את שלה עפ"י דינא דמתיבתא ואם טענתה שקר הרי לא הכריזו עלי' ולא הפסידה כלום א"כ ה"ה אם מת גובה מן היורשים מה שהכניסה וא"כ תפסיד באין ערמתה מבוררת יותר משערמתה מבוררת. אמנם לפמש"ל דעפ"י דינא דגמ' שייך טענת מאיס עלי אף בלא אמתלא מבוררת א"כ בנ"ד נראה פשוט דתוך יב"ח אם בא לגרשה צריך להחזיר לה מה שהכניסה בממ"נ דאם נאמין לטענתה צריך להחזיר לה את שלה עפ"י דינא דמתיבתא. ואם לאו הרי עפ"י דינא דגמ' לא הפסידה תוך יב"ח כמש"ל דדעת הפוסקים רובם ככולם דתוך יב"ח לא אבדה כתובתה אם כן אם מת תוך יב"ח גובה מן היורשים מה שהכניסה אבל אחר יב"ח אם מת אבדה כתובתה עפ"י דינא דגמ' ועפ"י דינא דמתיבתא כנראה: ולפענ"ד נראה פשוט דשהייתה יב"ח חשבינן משעת העמדה בדין כמשמעות הגמ' דמשהינן לה דמשמע דאב"ד קאי. כ"ז כתבתי לפ"מ שהעלו האחרונים עפ"י דברי הרמ"א ז"ל ואמנם לפענ"ד נראה שלא כוונו יפה בכמה דברים בסי' זה ואחוה דעי גם אני בעזרת החונן דעת והמעיין יבחר: