חוט המשולש חלק א' לב

לא נתחוור לי ענין השהי' לדעת הר"ן דכיון דלא הפסידה כתובתה ואין יכול לגרשה אא"כ נותן לה כתובה והיא ג"כ היא חפצה בגירושין למה נשהה אותם כקושית התוס' הנ"ל כיון ששניהם חפצים בגירושין וכו' ועיין ברא"ש שנשמר מקושיא זו ופי' לשיטת ר"ת דמשהינן לה שמא תחזור ותקנו שלא תהא מחילתה מחילה עד יב"ח אבל אם רוצה לתן לה כתובתה ודאי דלא משהינן לשיטת הרא"ש וכדכתב שם הרא"ש להדיא וכן הוא לשיטת הרמב"ן והרשב"א להדיא הובא גם בהגהות רמ"א וז"ל ואם רוצה לגרשה תוך יב"ח נותן לה נצ"ב וכתובתה וכל מ"ש לה. והנה גם המ"מ הרגיש בזה ונדחק לפרש דברי הרמב"ם שכ' במורדת דאחר ההכרזות והמלכות אבדה כתובתה ואין נותנין לה גט עד יב"ח ופי' המ"מ דמבקשין ממנו שלא יגרש אותה עיין ח"מ (ס"ק י') וב"ש (ס"ק י"ג) שהביאו לשונו ובאמת דבריהם אינם מוכרחים דנראה פשט דעת הרמב"ם דאף דאבדה כתובתה תיכף אחר ההכרזות מ"מ משהינן יב"ח דלמא הדרא בה ויכתוב לה כתובה מחדש וכן נראה דעת הרא"ש והטור. ונראה לומר דגם לדעת הרמב"ם היינו משום דבמורדת בעי' לי' ומצערא לי' והוא מגרשה בע"כ ובלא כתובה מש"ה משהינן לה אבל אם שניהם חפצים בגירושין והוא רוצה לסלקה כתובתה למה יגרע מכל המגרשים נשותיהם. ונראה דעת הר"ן דתקנת חכמים הוא להשהות בין במורדת בין במאיס עלי אף ששניהם רוצים אולי יתפייסו מרצונם ולא יבוא לידי גט או דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר מש"ה קנסינן לה להשהותה יב"ח לבל תנשא לאחר וכן כתב הראב"ד בס' הזכות דקנסינן לה: הנה בסוגיא דמורדת רבו השיטות. ואחר העיון מצאתי עשר שיטות חלוקות ואין כאן מקומם ובארתים בקונטרס מיוחד בעזהי"ת והמורם מהם כיוצא בהם המורם מארבע שיטות שהביא הב"י ובארם יפה הב"ש (סי' ע"ז ס"ק ח') וזהו המצטרך לענינינו דבמורדת לכ"ע לא הפסידה בלא הכרזות והמלכות ובטענת מאיס עלי לא הפסידה תוך יב"ח זולת לדעת הרמב"ם. אבל לדעת רוב הפוסקים בעינן שהי' יב"ח במאיס עלי והכי נקטינן דלא כפסק הש"ע וכבר הרגיש גם הב"ש (בס"ק י"א) להפליא על הרמ"א שלא הגיה כן על הש"ע. גם העלתי בקונטרס הנ"ל דמה שכתב הר"ן בתשו' (סי' כ"ב) הביאו גם הח"מ (בס"ק ז' וס"ק כ"ג) והב"ש (בס"ק ח') וכ"כ הריב"ש בתשו' (סי' שס"ח) דהא דמסקינן בגמ' גבי בלאות אי תפסה לא מפקינן מינה היינו דוקא בבלאותי' משום שבח בית אבי' אבל במעות הנדן שהכניסה לא מהני תפיסה. ולפענ"ד במחלוקת דינא דגמ' עם דינא דמתיבתא הדבר תלוי דהמרדכי ס"פ אעפ"י הביא תשובות ה"ר מתתי' והוא בדפוס זו' (דף קל"ג ע"ג) וכפול גם בהגהות מרדכי (ד' ק"מ ע"ב) וז"ל אם זה האיש שוחק ומאבד ממונו בשחוק וכו' ומיהו אי תפסה מנדונייתא וכו' כדמסיק שם דאי תפסה לא מפקינן ורוצה לומר במה דהנעלת וכיון דאבי' מוחזק מן הנדן דהנעלת וכו'. ולפענ"ד פשוט וברור דה"ר מתתי' לא קאי אדינא דמתיבתא כלל רק אדינא דגמ' ומה שכתוב ומיהו אם תפסה כו' קאי אדמצערינא לי' וס"ל מתתי' כשיטת הרמב"ם דכלתי' דר"ז מיירי במורדת ועלה מסקינן דאי תפסה לא מפקינן כו' ואפילו הכי סיים וכיון שאבי' מוחזק מן הנדוניא וכו' הרי להדיא דס"ל דבמעות הנדן מהני ג"כ תפיסה לדינא דגמ' (ואף שבנ"ד לא נ"מ מידי לדינא מזה מכל מקום כתבתי זאת בכדי לתרץ תשו' מהר"מ שבמרד' אח"ז תיכף כמש"ל דמהר"ם נמי ס"ל הכי): גם נראה לפענ"ד פשוט דעפ"י דינא דגמ' בודאי שייך טענת מאיס עלי אף אם אינה יכולה לברר האמתלא לפני ג"א שהתוס' פ' אעפ"י (ד' ס"ג ע"ב ד"ה אבל) כתבו וז"ל ומיהו יש לדחות דלא מצי למימר מאיס עלי אלא היכא שיש רגלים לדבר (הובא דבריהם גם בהגהת מיימוני פי"ד ובהגהת מרדכי ד' ק"מ ריש ע"ב) נראה פשוט דלא כתבו כן אלא בדרך דחי' ואף גם זאת דוקא למ"ד דכופין אותו. וכן פ' הב"ח וכן מוכח מדברי התוס' בד"ה הנ"ל שכתבו אח"ז וז"ל וזה נמי אין להקשות במתני' לר' יוסי אמאי פוחתין לה מירושה שנפלה לה תטען מאיס עלי וכו' ואס"ד דלא מצי למיטען מאיס עלי אלא היכא דאיכא רגלים לדבר לא הי' שייך קושייתם כלל וכ"כ התוס' אח"ז להקשות מסוגיא דנדרים דהיכא דלא מירכס שריא והקשו אמאי תהא נאמנת במיגו דאי בעי אמרה מאיס עלי ואס"ד דבעינן רגלים לדבר בטענת מאיס עלי ליכא מיגו כלל א"ו פשוט דהתוס' כתבו כן דרך דחי' ושלא כד"ת השיג הר"מ על הב"ח מדברי התוס' הנ"ל בהשגותיו אות ד' ע"ש (ועמש"ל לפי דברי הגמר"ד) וכן כתב הרשב"א בתשו' סי' תקע"ב וז"ל ואם נפשיכם לומר שאינה יכולה לומר מאיס עלי אלא במה שאפשר שיש לו דבר שהוא מאיס וכו' אינה זה שאין החן והמיאוס תלויים ברצון הלב וכו' וכ"כ הר"ן בתשו' סי' ג' וז"ל שאלתם אשה מרדה על בעלה ומנעתו מתשמיש המטה בלא שום טענה בעולם אלא שאומרת מאיס עלי וכו' והשיב בתשו' דאם אמרה אינה רוצה בו ובכתובתו דיינינן לה בדינא דמאיס עלי ע"ש [כדברי ר"ת בתוס' הנ"ל יעו"ש] וכ"כ עוד הר"ן בתשו' סי' כ"ב דאשה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה בחלי' והשיב שם בתשו' וז"ל לפי זאת דינה כמורדת האומרת מאיס עלי וכנ"ל אבל זאת שנדרה הנאה ממנו הרי היא אומרת מאיס עלי וכיון שכן לא הפסידה בלאותי' וכו' ועל דרך זה הולך גם הריב"ש בתשו' סי' שס"א דנודרת הנאה מיבמה כיון דלא בעי לי' דינה כאומרת מאיס עלי וכ"מ מדברי הרמב"ן שהביא שם הרב בתשו' הנ"ל להקשות על שיטת הרמב"ם דס"ל דבטענת מאיס עלי כופין אותו להוציא ומקשה הרמב"ן מהא דאמרינן בפ' ב"ש גבי הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ואם נתכוונה לכך מבקשין ממנו שיחלוץ לה והא כיון דנדרה הנאה הרי מאיס עלי' ולא בעי' ליה ואם איתא אמאי מבקשין ולא כופין אותו להוציא ע"ש ואס"ד דהיכא דליכא רגלים לדבר חיישינן שמא עיני' נתנה באחר לק"מ על הרמב"ם א"ו נראה ברור ופשוט מדעת כל הפוסקים ראשונים ז"ל דעפ"י דינא דגמ' לא בעינא