חוט המשולש חלק א' לא

ראי' לשדיך דידן דבימי הש"ס הוו נהיגי לארס ולקדש רק לפני עדים. והחתונה הי' לאחר יב"ח שנותנין לבתולה בהא שפיר שייך למימר דאף דיכולה למימר דידי שקלי ולא לשם קידושין מ"מ היכא דשדיך שמו חכמים דעתה דלשם קידושין קבלה משום דבדעתה הראשונה עומדת שנתרצית לו לקידושין. אבל לפי מנהגינו לא נתרצית מעולם אלא להיות חתונה אתו לא להתקדש גרידא בלא נשואי חתונה כנהוג ולא שייך לומר שבדעתה הראשונה עומדת. ובפרט דלפי הנהוג לקדש תחת החופה דוקא ודאי כסיפא לה מילתא טובא להתקדש גרידא שהוא מעשה רקים ופוחזים. ברווחא איכא למימר דדרך בזיון לא נתרצית וכעין זה אשכחן בש"ס (קידושין ד' מ"ה) לענין רצוי האב על קידושי בתו הקטנה דכי קדיש בשוקא אפי' למ"ד חוששין שמא נתרצה האב ה"מ דרך כבוד אבל דרך בזיון לא וכבר כתבתי לעיל דאף דאין הולכין בקידושין אחר אומדנא אבל היכא דכל עיקר חשש קידושין הוא משום שומת דעת שפיר איכא למימר דבכה"ג ליכא שומת דעת כלל לחומרא: ותו דהא שקלא וטריא דידן. רק אי נימא דארצאי מעיקרא שכ' הרמ"ה הוא דשדיך סתם וכפי דרך הד' שכתבתי בדעת הרמ"ה וכבר כתבתי שהעיקר נראה בדעת הרמ"ה דבסתם שדיך לא מחמיר הרמ"ה ואף שלא מלאני לבי להחליט כן מחמת חומר האיסור אבל בנ"ד לדעתי אין להחמיר וכדכתיבנא וגם משום קלא אין כאן חשש דבודאי נפק הקלא שקידשה ברמאות שלא כדרך המקדשים ומימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולית בהו מששא. וכ"ה באמת לפענ"ד אם יסכים עמי מכ"ת אחר העיון היטב בדברי עכ"פ עוד א' מגדולי המורים. וה' אלקים אמת ינחנו בדרך אמת בתורה דכתיב בה אמת ושלום על דייני ישראל כנפשם ונפש החיים באמ"ו מוהררי"ץ זללה"ה מוולאזין א"ח הפסח תקע"ז: סימן ב תשובה זו מצאתי בין כתבי אא"ז הגאון זצ"ל. ואם כי שמו אינו חתום עלי'. אך מריהטא דלישנא נראה אשר תשובתו היא לכן הנני מדפיס אותה בין תשובותיו: שאלה אשה אחת מרדה על בעלה ולא רצתה לדור עמו כדרך כל הארץ מחמת ריח הפה שהי' לו ובין כך מת בעלה ותובעת האשה מן היורשים את כתובתה וכל מה שהכניסה לבעלה תשובה הנה מתוך לשון השאלה לא נתברר לי היטב גופא דעובדא בכל פרטי' ע"כ מוכרח אני להאריך קצת ולבאר בקצרה הדעות והשיטות אשר בסוגיא זו ואח"כ אבוא לענין השאלה. וזה החלי בעזרת החונן לאדם דעת ואל אלהים אמת ינחני בדרך האמת. גרסי' בפ' אעפ"י (ד' ס"ג ע"ב) ה"ד מורדת אמר אמימר דאמרה בעינא לי' ומצערינא לי' אבל אמרה מאיס עלי לא כפינן לה וכו' כלתי' דר"ז אימרדה כו' הפסיד' בלאותי' קיימין כו' א"ד לא הפסידה בלאותי' כו' השתא דלא איתמר לא הכי ולא הכי תפסה לא מפקינן מינה לא תפסה לא יהבינן לה ומשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא: והנה רבו השיטות בסוגיא זו וארבע שיטות כבר הביא הב"ש וכללם בקצרה (בסי' ע"ז ס"ק ח') עוד שיטה חמישית הביא בס"ק י"א בשם הרלב"ח ע"ש. עוד שיטה ששית הביא המרדכי בשם יש מן הגאונים וכן פי' ר"ח דבמאיס עלי לא הפסידה כלום וכופין אותו להוציא אחר יב"ח ע"ש. עוד שיטה שביעית היא דעת הר"ן לדברי האומרים דהפסידה כתובתה בטענת מאיס עלי (והוא דעת הרמב"ן והרשב"א) ובזה חולק עליהם שכ' לשיטתם נראה דהפסידה כתובתה לאלתר ולא מהני לה חזרה אף תוך יב"ח ולא משהינן לה אלא שמא יתפייסו ויכתוב לה כתובה מחדש. עוד שיטה שמינית כתבו התוס' בד"ה ואינהו כמאן סברוה ע"ש שכ' דמסקנא דמשהינן לה קאי אמורדת ולא אאומרת מאיס עלי דבמאיס עלי כיון ששניהם חפצים בגירושין למה נשהה אותה (ובהגהת מרדכי הביא בשם ס' הישר לר"ת כדעת התוס' הנ"ל והוא נגד כל הפוסקים שהביאו בשמו דמשהינן לה קאי אמאיס עלי ונראה דגם ר"ת הי' דן בזה כדינא דמתיבתא וצ"ע). עוד שיטה תשיעית כ' הגהת מיימוני ומרדכי בשם ר"ת דמשהינן לה לא קאי אלא אמאיס עלי ולא אמורדת (ואף שלכאורה היא כשיטת הרמב"ן והרשב"א אבל לפי"מ שאכתוב לקמן יהא נ"מ ביניהם לדינא במאיס עלי אם מת אחר יב"ח או רוצה להתפייס) ולולא שיראתי להכניס ראשי בין הרי ישראל הייתי אומר שיטה חדשה דבאמת נראה פשטא דסוגיא כדעת הר"ן ודעימי' דבמאיס עלי לא הפסידה כלום ואינה בכלל מורדת כלל וכלתי' דר"ז אימרדה לצערי' כמ"ש הר"ן. אמנם מסקנא דמשהינן לה יב"ח נראה דקאי אמורדת דוקא ולא ידעתי מי הזקיקו להר"ן ומנין לו לומר דבמסקנא דמשהינן קאי גם אמאיס עלי כיון דכלתי' דר"ז איירי במורדת לשיטתו ועלי' מסקינן ומשהינן לה יב"ח וכן הוא לכל השיטות להרמב"ם קאי דוקא כעובדא דכלתי' דר"ז דסמיך לי' ולהרמב"ם מורדת היתה לצערי' ולהרמב"ן ולהרשב"א אמאיס עלי דוקא ולהרא"ש קאי ג"כ אמאיס עלי כעין עובדא דכלתי' דר"ז לשיטתו רק דבמכ"ש נשמע הכי גם אמורדת וניחא דקבעוה בגמ' בתר עובדא דכלתי' דר"ז אבל לשיטת הר"ן לא ידעתי מנין לנו לומר דבמאיס עלי משהינן (וכן קשה גם אשיטת המרדכי בשם הגאונים ור' שהבאתי לעיל דבמאיס עלי לא הפסידה כלום וא"כ ע"כ עובדא דכלתי' דר"ז מיירי במורדת דאמרה בעינא לי' כו' ואפי' הכי מסיק במרדכי דמשהינן במאיס עלי. ולשיטת התוס' ד"ה ואינהו אין הכרע במאי מיירי עובדא דכלתי' דר"ז ולפי פשט לשונם משמע ג"כ דמיירי במורדת דאמרה בעינא לי' כו' ק' ג"כ קושיא הנ"ל. אבל קושייתם הביאם לפרש כן דבמאיס עלי כיון ששניהם חפצים כנ"ל) וגם