חוט המשולש חלק א' ל

ואמרי' שמו חכמים דעתה. וכבר כ' לעיל שאחר חתימת התלמוד אבדה דעת חכמים ואין לנו לדמות מילתא למילתא לשום דעתה אבל הואיל ונפק מפומי' דהרמ"ה ובאיסור חמור כזה אין לנו להקל נגדו ומ"מ ה"מ היכא דאיכא לדמויי. אבל היכא דחזינן דלא דמי למה לנו להחמיר. ועל כיוצא בזה נאמר אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפי' אם נתן לה הסכין בסתם בעניותי לא בריר לי היכי נדייני'. דאם הי' נותן לה הסכין במתנה אזי קודם שמשך ידו הי' נקנה לה רק מה שבידה כמבואר ב"מ (דף ז') האי סודרא וכו' (ואם הי' נותן לה דרך קנין הי' כמה חלוקי דיני' בזה ואכמ"ל) מאחר שמשך ידו הי' נקנה לה כולה ונ"ד אי נדמי' להא הוי קצת מ"מ קודם שאמר התקדשי לי אבל הואיל ולא נתן לה בתורת קנין איכא למימר דבמשיכת ידו נתן לה כולו והוי כקידושין בזריקה. ואיפכא נמי איכא למימר דאכתי ל"ד לזריקה דבזריקה היא יודעת שנותן לה בתורת קידושין אבל בנ"ד דכיון שהיא מחזקת בו כבתחלה אדעתה הראשונה היא מחזקת בו שלא לשם קידושין ומשיכת ידו לאו כלום הוא לדעתה ולא יהיב לה מידי בשעת הקידושין לדעתה ואנן שומת דעתה בעי' שנתרצית להקידושין:. יב ועתה באתי לישא וליתן בדברי מכ"ת על סדר דבריו אשר כ' שהקידושין בטלים מחמת שגם לפי עדות העד השני בתחלה שגם הוא מסופק אם זרקה תיכף מידה או אח"כ מבואר בתשו' מיימו' (סי' א') דהיכא דשני העדים מסופקים הוי כאלו קידש בלא עדים זולת אשר ראיית התשו' מיימו' נפלאו ממני זה שנים רבות ע"ש שמביא מהא דמוקי הש"ס בהכחשת כת א' זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ולא מוקי כגון דשני העדים מסופקים ש"מ דבכה"ג אין חשש כלל. וכן סובבים הולכים כל דבריו בתשו' הנ"ל. והוא פלא דבש"ס לא הוזכר הכחשת העדים אלא גבי שני כיתי עדים אחת אומרת ק"ל ואחת אומרת ק"ל דבב' כיתי עדים א"א לפרש קידושין בספק ששנינו במשנתינו אלא בכה"ג. אבל גבי כת א' לא הוזכר כלל הכחשה אלא סתמא קאמר מתני' בכת א' דה"ל ספיקא דרבנן ומתוקם שפיר גם בששני העדים מסופקים. רק רש"י כ' שם דמיירי בהכחשה ואיכא למימר דה"ה נמי בששניהם מסופקים וחדא מיניי' נקט למהוי דומיא דב' כיתות ודומי' דאוקימתא דש"ס כתובות (ריש ד' כ"ג) ואכמ"ל אבל בש"ס ודאי נוכל לומר דקידושי ספק בכת א' היינו נמי אם שניהם מסופקי' (ואין רצוני להאריך בישוב דברי התשו' מיימו' כי אינו נוגע לדינא) כי ידעתי ידעתי שאינני כדאי לחלוק על רבן של ישראל מהר"ם ז"ל. רק על ראייתו לומר שאינה מכרעת לדינו דין אמת ומ"מ הבו דלא לוסיף עלי' דהיינו דוקא בדינא דידי' שהעדים מסופקים אם נעשה שום מעשה כלל לאפוקי מחזקתה שאם הי' קרוב לו הוי כאלו זרק קידושין בסוף העולם ולא אתעביד בה מעשה כלל אבל בנ"ד שנעשה בה מעשה קידושין אתרע חזקתה. לפי דעת הרבה מגדולי הראשונים עיין חי' הרשב"א ר"פ האשה בתרא וחי' הריטב"א קידושין (ד' ע"ט פ') וקרוב לזה הוא בתוס' כתובות (ד' כ"ג בד"ה תרוויי') וגם לפי הטעם שכ' הר"ן שם בכתובות דהאיסור לכתחלה הוא משום דעבידי דטעו מאן יימר דבעובדא דנ"ד לא עבידי דטעו. אמנם לפי חזרת העד השני אי הוי חזרה ולא נשאר אלא עד א' ודאי אין חשש בעדותו. אבל לא ידעתי אם יוכל לחזור ולהגיד נגד עדותו הראשונה ואף שבעדותו הראשונה לא הגיד עדותו בפירוש רק אמר אף אני כמוהו מ"מ תלמוד ערוך הוא (סנהדרין ד' ס') דמדאורייתא עדותו עדות ואף באומר תחילה איני יודע רבו הפוסקים דלא מצי למימר נזכרתי ואיך נקיל בזה באיסור ערוה רק אם יתן אמתלא נגד דבריו הראשונים בטעם הנראה לב"ד שיתקבלו דבריו ודאי חזרתו חזרה הואיל ובתחלה לא אמר שיודע ודאי שלא השליכה תיכף מידה כמבואר בח"מ (סי' כ"ט). והרצאת דברים הרבה שיש לי בזה אכמ"ל: יג ומ"ש מכ"ת דכיון דלענין קידושין תכ"ד לאו כדיבור דמי. מה לי אם השליכה תיכף או אח"כ יפה הקשה ונראה שמחמת קושי' זו הביא ר' ירוחם (בריש נתיב כ"ב) בשם י"מ דדוקא שזרקו לה בחיקה וכו' ואין רצוני להאריך בישוב קושיא זו ובישוב דברי רבינו ירוחם בזה. כי לדינא אין להקל נגד הרשב"ם ב"ב (ריש ד' ק"ל) ותשוב' מיימו' הנ"ל שכ' להדיא שרק מחומרא דרבנן אמרינן דלאו כדבור דמי: יד ומ"ש מכ"ת דאפי' אם היו עדים אחרים מעידים שלא השליכה מידה תיכף אכתי הוי כל כת מעידים על חצי דבר. הנה בתשו' מוהר"ם רוטנבורג הקטן (סי' י"ט) כ' לפי העדות שלא בחנו דבריהם אם נתרצית תחילה להתקדש לו צריך לברר אם יש עדים ששדך ונתרצית להתקדש לו תחילה אע"ג דבעידנא דיהיב לה לא שמעו מפיו לשון קידושין אז ודאי צריכה גט עכ"ל: ובתשו' מהר"ם ב"ב סי' תקי"ט חסר שם שיטה זו דצריך לברר כו' כמו בתשו' מיי' (סי' ד') וכן במרדכי שלהי פ' האיש מקדש. אבל בהגהת מרדכי ס"ס תקמ"ח כתב שם הך דצריך מקדש וכו' ולא יותר היינו שהגהתו הוא להשלים החסרון שבפ' האיש מקדש]: ואכמ"ל בסוגיא דב"ב (ד' נ"ו ב') בענינא דדבר ולא חצי דבר כי מחוורתא משום חומרא דא"א הוא דמחמיר לאצטרופי עדי דמעיקרא עם עדי נתינת הקידושין ונ"ד חמיר טפי אף אי נימא דמוכחי מלתא מהא דלא שדתינהו ש"מ דנתרצית ומכ"ש אי נימא דשמו חכמים דעתה דנתרצית אי לא שדתינהו הרי דבר שלם העידו כל זמן שאין עדים מעידים דשדתינהו: טו ולדינא יפה כיון מכ"ת שזהו דינא של הרמ"ה דלא עבדא מעשה דמוכחא שנתרצית לשם קידושין וכבר כתבנו לעיל באות ה' דקם דינא כהרמ"ה ואף דבנ"ד היתה משודכתו. ובדשדיך יש מקום לומר דמחמיר הרמ"ה כמבואר לעיל באות ז' כבר חוותי דעי באות ט' דכעין נ"ד גם הרמ"ה יודה ואין כאן אפי' ספק קידושין ועוד נראה דמשדיך דהש"ס ליכא לאתויי