חוט המשולש חלק א' כו

הטעם משום דשמו חכמים דעתה דלא ניחא לה אלא בדשדיך שלא בדקדוק כ' כן. ועם היות שדבריו ז"ל המה לנו לעינים בכמה דיני. וכן בסוגיא דוורשכי גופא הא דמקודשת בשדיך ודאי הוא מטעם דשמו חכמים דעתה. אבל הא דאינה מקודשת בדלא שדיך לאו משום דשמו חכמים דעתה הוא. דא"כ לא הוה אתי שפיר לישנא דיכולה למימר אלא כדכתיבנא משום דיכולה למימר דידי שקלי ליכא הוכחה ויש ליישב דברי הר"ן שיהיו מדוקדקים קצת ואין רצוני להאריך. וכן הרמ"א (בסי' כ"ח) לא דקדק בלשונו שכ' אינה נאמנת דלאו משום דלא מהימנא הוא אלא דלא מהני משום דלא מוכחא מילתא כללא דמילתא דלכ"ע בעינן שיהא מוכחא מילתא שנתרצית להקידושין. אלא פלוגתא דאמוראי הוא אי מוכחא מילתא מהא דלא שדתינהו. דלר"ה ברי' דר"י מוכחא מילתא מהא דלא שדתינהו ש"מ ניחא לה. ולרבא לא מוכחא כלום מהא דלא שדתינהו ולכאורה נראה דטעמא דרבא הוא משום דס"ל כפרכא דרב אחאי אבל יותר נראה דטעמא דרבא הוא דס"ל דלא איכפת לה למשדא. וכמו דלסברת ר"ה ברי' דר"י לא מוכחינן מילתא מהא דאשתיקה ולא אמרה לא ש"מ דניחא לה וטעמא הוא משום דלא איכפת לה למימר לא כמבואר ברש"י וכל הראשונים ז"ל כה"ג סבר רבא דגם למשדא לא איכפת לה וכן נראה עיקר בטעמי' דרבא ובהכי ניחא לישנא דפריך רב אחאי אע"ג דשינויא הוא אקושי' דר"ה ברי' דר"י. ולפמ"ש ניחא דלאו לתרוצי דעתי' דרבא הוא דאתא. אלא אקושי' דר"ה ברי' דר"י פריך לפי סברת ר"ה ברי' דר"י אבל רבא טעמא אחרינא אית לי' דלא איכפת לה כלל למשדא: ג ולפמ"ש נראה לכאורה דדינא דהרמ"ה תליא בפלוגתא דרבא ור"ה ברי' דר"י דלר"ה ברי' דר"י גם דינא דהרמ"ה לכאורה מוכח דניחא לה מהא דלא שדתינהו אמנם היינו אי נימא דר"ה ברי' דר"י כללא הוא דכייל דלעולם מוכחינן מילתא מהא דלא שדתינהו. אבל באמת מקושיא דר"ה ברי' דר"י אכתי ליכא למשמע מינה דכללא הוא דכייל דברווחא רוויחא איכא למימר דר"ה ברי' דר"י גופיה לא סבירא ליה לאוכוחי מלתא מהא דלא שדתינהו אלא בעובדא דציפתא דמעיקרא קבלה הציפתא לשם קידושין ואחר דא"ל דלית בציפתא ש"פ אמר תקדש בארבע זוזי דאית בה ודאי מסתמא אית לן לאחזוקי דעתא דידה שבדעתה הראשונה היא עומדת משא"כ בדינא דהרמ"ה דמיירי דוקא בדלא שדיך ברווחא איכא למימר דבכה"ג גם ר"ה בדר"י מודה דאמרינן לא איכפת לה למשדא ולכאורה איכא לאוכוחי דר"ה בדר"י כללא כייל דאי ס"ד דלאו כללא הוא דכייל אלא דוקא בההיא דציפתא חייש להא דלא שדתינהו לא ה"ל להזכיר פקדון כלל והכי ה"ל למימר מי דמי התם לא קבלתה בתורת קידושין מעיקרא הכא דקבלתה בתורת קידושין מעיקרא א"א דלא ניחא לה תשדינהו אמנם איפכא נמי דאי ס"ד דכללא כייל לא הוה ליה להזכיר תורת קידושין כלל והכי ה"ל למימר מי דמי התם בתורת פקדון אתא לידה סברה אי שדינא ומתבד מחייבנא הכא לאו בתורת פקדון אתא לידה. א"א דלא ניחא לה תשדינהו. הן אמת הא איכא למדחי דאיכא גווני דלא בתורת פקדון ואפ"ה סברא דמחייבא. כגון אשה שחטפה מעט וכו' דהביא הרמ"א (סוף סעיף ה') דסברה אי שדינא ומתבד אתחייב לשלם לו הגזילה והיזק האבדה יהא שלי אבל מקושיות ודקדוקים כאלו אין להכריע דין דאיכא למימר דר"ה ברי' דרב יהושע האמת נקט: ד ובתשו' ב"י (סי' ב') נשאל באשה שהעיד העד שאיש א' מנה לתוך ידה א' ב' עד ח' ואח"כ אמר תהא לי מקודשת והשיב הב"י דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום הוא וכו' ואע"פ שהרי"ף והרא"ש כתבו על ההיא דציפתא וכו' לאפוקה צריכה גט וכו' ה"מ בההיא דציפתא דמעיקרא קבלה לשם קידושין אבל היכא דלא קבלה מעיקרא לשם קידושין כמו בנ"ד גם להרי"ף והרא"ש אינה מקודשת דהא אההיא דציפתא דאמר רבא הוי שתיקותא דלאחר מת"מ כו' כל הסוגיא עד הכא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה אי איתא דלא ניחא לה תשדינהו. הא קמן דלא מקשי ר"ה בדר"י בההיא דציפתא כו' אלא משום דמעיקרא בתורת קידושין יהבינהו ניהלה אבל היכא דלא יהיב לה בת"ק מעיקרא מודה דשתיקותא דלאחר מת"מ לאו כלום הוא הא קמן דעת רבינו הב"י להדיא כדכתיבנא. דהיכא דלא קבלה מעיקרא לשם קידושין גם ר"ה בדר"י מודה דלא חיישינן להא דלא שדתינהו דר"ה בדר"י בדוקא קאמר הכא דבתורת קידושין: אבל ראייתו מן הש"ס אכתי לא מכרעא אלא בנידון עובדא דאתא קמי' שבשעת מת"מ לא היה שום תורת קידושין כלל שהרי בעובדא דידיה גם המקדש לא הזכיר הקידושין אלא לאחר מת"מ לתוך ידה אבל בדינא דהרמ"ה הרי המקדש נתן בתורת קידושין בשעת מ"מ רק היא קבלתו סתמא ור"ה בדר"י לא אמר הכא דבת"ק קבלתי' אלא דבת"ק יהביני' ניהלה וא"כ אכתי איכא למימר דלר"ה בדר"י חיישינן להא דלא שדתינהו בדינא דהרמ"ה הואיל ואיהו יהיב בתורת קידושין: ה אבל רש"י כתב בד"ה התם וכו' אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתי'. וכמ"ש לעיל (בריש אות ב' בשם רש"י והרמב"ם והטוש"ע) דבשעת מתן מעות דנקט בברייתא היינו בשעת קבלתה המעות הכא נמי הא דנקט ר"ה ברי' דר"י בתורת קידושין יהבינהו ניהלה היינו דבת"ק קבלתי' דלא תליא מילתא אלא בקבלה דידה אם קבלה בת"ק כעובדא דציפתא (וכן בר"פ האומר דף נ"ט גבי נתאכלו המעות אמרינן התם דבת"ק יהביני' ניהלה) וכ"כ מהר"ם פאדווי (סי' כ"ד) דהא דחיישי הרי"ף והרא"ש להא דלא שדתינהו היינו דוקא בדשדיך כעין עובדא דציפתא דקבלה לשם קידושין בתחלה והבו דלא לוסיף עלה וקרובים דבריו לדברי הב"י ואשר הסתייע שם מדקדוק דברי הטור