חוט המשולש חלק א' כה

שאלות ותשובות חוט המשולש מהגאון רבינו חיים זצ"ל סימן א גוף השאלה חסרה מן הכ"י רק מדברי תשובתו נראה כי השאלה היתה בדבר אחד שהי' משדך א"ע לבתולה שתנשא לו, ונתרצית לו רק מסוף מעשה ניכרת מחשבתה תחילה, כי כוונתה היתה להנשא לו בדרך כבוד בחתונה ולהתקדש תחת החופה כדרך כל הארץ והוא לא עשה כן רק קדשה ברמאות ובבזיון בבית בפני שני עדים. וקבלה הקידושין מידו וזרקה לארץ ואחד מהעדים אמר שתיכף זרקתו, והשני אומר כי לא נודע לו בבירור אם זרקתו מיד או אחר כך רק זה ראה שזרקתו מידה והבתולה אומרת שמה שנתן לה לא קבלה זאת לשם קידושין: א בסוגיא דציפתא (קידושין סוף דף י"ב) תניא א"ל כנסי סלע זו בפקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו. בשעת מתן מעות מקודשת ומסקינן דאפי' שתקה ומלתא דפשיטא היא דמכ"ש אם בא לידה שלא בתורת פקדון אלא בתורת קידושין דמקודשת אם שתקה. ומחמת קושיא זו על דברי הרמ"ה שכ' שאם זרק לה קידושין לתוך חיקה ושתקה אינה מקודשת כמבואר בטור (סי' כ"ח) מגיה בעל הט"ז בש"ע (סי' ל' סעיף ו') שדתינהו במקום ואשתיקה וכן הב"ח מוקי (בסי' כ"ח) הא דהרמ"ה דמיירי דווקא בשנערה הקידושין מחיקה: אבל דעת הרמ"ה ברור מלולו. דבאשתיקה לחוד לא סגי אלא בעי' נמי שקלתינהו ואם כמשמעות דברי הרמ"ה לכאורה דדייק מלישנא דתלמודא דנקטו שקלתינהו ואשתיקה. לא ידענא מהיכא דייק דיני' דאף דגבי עובדא דוורשכי באמת שקלתינהו דוקא הוא וכדמשמע התם דאמרינן אין שקלי ודידי שקלי. משמע דעיקר הקידושין הוא מדשקלה (וכעין דאמרי' בעלמא גבי נסכא דר' אבא אין חטפי ודידי חטפי דעיקר החיוב הוא מדחטף. וטענתו הפטור הוא דידי חטפי) ה"נ עיקר הקידושין הוא מדשקלה וטענת ביטול הקידושין הוא דידי שקלי. אבל מ"מ בעובדא דציפתא גופא הא נקט תלמודא לישנא דשקלתינהו והתם לאחר מתן מעות הוה. וע"כ הא דנקטה לה ולא שדתינהו מקרי שקלתינהו וכדפרש"י שם. ואף שיש ליישב בדוחק שנויי דחיקא לא משנינא: ב והנראה דהרמ"ה לא לדיוקא מינה נקיט האי לישנא. אלא לישנא דתלמודא בעלמא הוא דנקיט ועיקר כוונתו הוא לפרש הא דאמרי' בשעת מתן מעות מקודשת לאו בנתינה דידי' תליא מלתא אלא בקבלה דידה תליא מלתא דבעינן קבלתה לשם קידושין דוקא. וכ"כ רש"י להדיא בסוגיין וכן בכמה דוכתי מדקדק רש"י בלשונו דאדעתא דהכי קבלתה. וכן הרמב"ם שידוע דרכו בקודש אשר מה יקר בעיניו למנקט לישנא דתלמודא ובדין זה שינה מלשון הברייתא וכתב אם אמר לה קודם שנטלתו ונטלתו ושתקה וכ"ה בטוש"ע. והיינו משום דבקבלה דידה תליא מלתא. אם קבלתה אדעתא דקידושין: וטעמא דמילתא הוא דכיון דאין האשה מקודשת אלא מדעתה כדאמרי' בריש מכילתין. מש"ה בעינן דוקא שיהא מוכחא מילתא שלשם קידושין הי' קבלתה. וכ"כ הטור להדיא בדינא דידן. (וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' ק"ע וכן הוא בשארי פוסקים) והכי משמע לישנא דתלמודא בקושיא דר"ה ברי' דר"י מדקאמר ואי איתא דלא ניחא לה תשדינהו. משמע דבעי' דוקא הוכחה דניחא לה מדלא קאמר איכא למימר דהא דלא שדתינהו משום דניחא לה הוא. וכ"מ נמי מגוף הקושיא דר"ה בריה דר"י דמחלק בין קידושין לפקדון. משום דבפקדון סברה אי שדינא ומיתבד מחייבנא. והעיקר הוא כמסקנת הרשב"א בחי' וכ"כ הר"ן דאף דבאמת בפקדון נמי לא מחייבא מ"מ איתתא לא גמירא דינא וסברה דמחייבא. ולפי"ז אמאי גבי פקדון אינה מקודשת כלל אכתי אית לן לספוקי. דלמא אשה חבירה היא וגמירא האי דינא דלא מחייבה אי מתבד ואפ"ה לא שדתינהו וכן הא דפריך רב אחאי אטו כלהו נשי דינא גמירי מדקאמר אטו כלהו נשי מכלל דאיכא נשי דגמירי החילוק שבין פקדון לקידושין ואכתי אמאי כיילינן כללא דכל שתיקותא דלאחר מתן מעות לאו כלום היא. הא איכא לספוקי דלמא הך איתתא גמירא האי דינא דלא מחייבה אם לא בא בידה בתורת פקדון. ולפמ"ש ניחא דבעי' דוקא הוכחה שקבלה לשם קידושין. וגבי פקדון כיון דאיכא דסברה דמחייבא אי מתבד ליכא הוכחה דניתרצית בקידושין מהא דלא שדתינהו וגבי קידושין לסברת ר"ה בריה דר"י דכלהו נשי ידעי דלא מחייבא ואפ"ה לא שדתינהו. איכא הוכחה מהא דלא שדתינהו ולפרכת רב אחאי כיון דאיכא נשי דסברי דגם אם קבלה בתורת קידושין אפ"ה מחייבא אי מתבד אכתי ליכא הוכחה מהא דלא שדתינהו. ומש"ה לאו כלום הוא וכ"מ מהא דאמר ר"נ בעובדא דוורשכי יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ולא מספקינן כלל דלמא לשם קידושין קבלה. ויתר על כן כתב הרשב"א בחי' דאף אם אומרת דלשם קידושין קבלה לאו כלום היא. והיינו טעמא דכיון דיכולה למימר דידי שקלי ליכא הוכחה דלשם קידושין קבלה ומש"ה לאו כלום הוא. והר"ן הביא דברי הרשב"א הללו והביא ראיות לדינו אבל מ"ש שם