חוט המשולש חלק א' קכב

רע"א אף המקיים. ואף דלאוקימתא דרבה ריש מ"ק דכולה ר"ע היא לכאורה איכא למימר דליכא מאן דפליג עלי': אמנם בסוגיא דמס' מכות (דף כ"א ע"ב) הרי ריש לקיש קאי בשיטתא דרבה דכולה ר"ע היא ואפ"ה סבר דרבנן פליגי עליה כדמוכח התם להדיא. הרי דקיום כלאים תליא בפלוגתא דר"ע ורבנן לכ"ע ואדרבה לאוקימתא דכולה ר"ע היא מקילי רבנן טפי דפליגי אף במנכש ומחפה משא"כ לאוקימתא דרב יוסף דלא פליגי עליה אלא במקיים גרידא אבל במנכש ומחפה מודו רבנן לכ"ע: אבל מ"מ גם במקיים גרידא דודאי פליגי רבנן עלי' דר"ע לענין מכות מ"מ גם לרבנן אסור לקיים כסתמא דמתניתין רפ"ח דכלאים וכן בכמה דוכתי דמחייבין אותו לעקור. וכן הוא בירושלמי הובא גם בר"ש רפ"ח דכלאים ובכ"מ ריש הלכות כלאים דאהא דתנינן התם כלאי זרעים אסורין לקיים פריך מה כר"ע דאמר המקיים כלאים לוקה א"ר יוסי ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור וכ"כ כל הפוסקים. ואף דבסוגיא דמס' ע"ז (דף ס"ד ע"א) אמרינן התם דלרבנן אף לקיומי שפיר דמי אכתי משום הא לא תברא דהא טעמא דאיסורא לרבנן דפליגי עליה דר"ע היינו משום חשדא שלא יחשדוהו שזרעם כדכ' התוס' בב"ק (ד' פ"א ע"א ד"ה אין מחייבין וכ"ה ברמב"ם פ"ב דכלאים דין ח' וכן בשו"ע סי' רצ"ז סעיף ט') וא"כ בשדהו של כותי דלא שייך האי טעמא משו"ה שרי אפי' לכתחילה: כללא דמלתא דלר"ע איסור קיום כלאים הוא דאורייתא ולרבנן אין האיסור אלא מדרבנן כמ"ש התוס' בב"ק הנ"ל וברור ופשוט דלאו דוקא עלו מאליהן אלא אפי' זרע הוא מאי דעבד עבד ובקיום ליכא איסור דאורייתא דכיון דרבנן לא דרשי דרשא דר"ע כלאים שדך לא מהיכא תיתי איסורא דאורייתא: ולענין הלכה ודאי הלכה כרבנן דר"ע דהא אין הלכה כר"ע מחביריו. וכן פשטא דסוגיא דמכות הנ"ל משמע דאין הלכה כר"ע ומשו"ה פריך נמי בירושלמי הנ"ל בלשון תמיה מה כר"ע וכ"ה דעת הרמב"ם (ריש הלכות כלאים דין ג') שכ' דלקיים אסור ואינו לוקה והיינו ודאי לא משום דהוה לאו שאין בו מעשה הוא דאינו לוקה דא"כ הו"ל למימר אעפ"י שעובר עליו בל"ת אינו לוקה מפני שאינו עושה מעשה כדרכו לומר בכל לאו שאין בו מעשה. ותו דא"כ הוי ליה לפלוגי בין מקיים ע"י מעשה כגון העושה גדר ובין מקיים גרידא בלא מעשה אלא ודאי ברור ופשוט דגם דעת הרמב"ם הוא דאין הלכה כר"ע (ועמש"ל דגם הראב"ד לא פליג עליה דהרמב"ם בדין קיום כלאים) וכן הוא בש"ע (סי' רצ"ז סעיף ב') דלקיים אסור ואינו לוקה וכוונתו ודאי דאינו אסור מדאורייתא דמה לו להשו"ע לכתוב דיני מלקות זכינו לדין דקי"ל דקיום כלאים אינו אלא מדרבנן וא"כ ספיקו מותר: נשוב לבאר סיפא דהירושלמי הנ"ל דסיים הכל מודים באיסור שהוא אסור כשלא קיים ע"י מעשה אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה כהדא דתניא המחפה בכלאים לוקה. והיינו דע"י מעשה אפי' רבנן מודו לר"ע דלוקה ואם נאמר דהעושה גדר הוא בכלל מקיים ע"י מעשה הרי ש"ס דילן פליג על הירושלמי לפי שיטת רש"י ותוס' בסוגיא דע"ז (דף ס"ד) דהא דאמר ר"ע אף המקיים היינו דוקא בעושה גדר ואפ"ה פליגי רבנן עליה אבל האמת הברור דהמקיים ע"י מעשה דהירושלמי לאו בעושה גדר הוא דעשיית גדר לא מהני אלא אי אמרינן דבמקיים גרידא עובר בל"ת מהני עשיית גדר למהוי לאו שיש בו מעשה אבל למ"ד דבמקיים גרידא שרי מדאורייתא מהיכא תיתי איסורא דאורייתא ע"י הגדר. אלא הך ע"י מעשה דהירושלמי היינו דוקא ע"י מעשה בגוף אילן המורכב או בגופן של כלאי זרעים הוא כדסיים הירושלמי כהדא דתניא המחפה בכלאים לוקה והיינו דהירושלמי לא ס"ל כאוקימתא דרבה ריש מ"ק דכולה ר"ע הוא אלא דהברייתא כפשטא דבמנכש ומחפה גם לרבנן לוקה: ולכאורה נראה דאפ"ה פליג עליה ש"ס דילן בסוגיא דמכות הנ"ל כמבואר שם ברש"י בד"ה אי לאו דקלסך וכו' דמאן דאית ליה מקיים בכלאים פטור פטר אף במחפה אמנם היינו לריש לקיש דסבר כאוקימתא דרבה ריש מ"ק דכולה ר"ע היא אבל לר' ינאי ור"י דס"ל דהמחפה בכלאים לוקה הברייתא כפשטא דבמנכש ומחפה אף לרבנן לוקה והא דנקט ר' ינאי רק המחפה היינו משום דר' יוחנן דאמר לאו משנתינו הוא לא איירי אלא במחפה מש"ה לא נקט רק המחפה: ומצינו למדין דר"י ור"ל פליגי בפירושא דברייתא כפלוגתא דרבה ורב יוסף ריש מ"ק ובהכי ניחא הא דלכאורה קשיא טובא הא דפסק הרמב"ם (פ"ח דשבת דין ב') במשקה מים לזרעים כרב יוסף דהוי תולדת זורע והא קי"ל דהלכה כרבה נגד רב יוסף: ולפמ"ש ברור וברוך טעמו של הרמב"ם כיון דר' ינאי ור"י מוקמי הברייתא כרב יוסף ודאי הלכתא כוותיה נגד רבה ואם נאמר דלהירושלמי מחייבי רבנן בכל מעשה שעושה בגופן של זרעים אף אי ליכא צד זריעה במעשהו אכתי הירושלמי וש"ס דילן פליגי אהדדי דהא בש"ס דילן אף לר' ינאי ור"י לא מחייבי במחפה אלא משום זורע כדפריך התם ולילקי נמי משום זורע ביו"ט (ומשו"ה פירש"י בכל הסוגיא שם דחיוב דמחפה הוא משום זורע) ואף לפמ"ש לעיל דלדידהו גם במנכש חייב הרי גם מנכש משום זורע הוא דחייב לרב יוסף דקאי בשיטתי' דר' ינאי ור"י: והכי מוכח נמי מדאצטריך רבה לאוקמא כולה ר"ע היא ולא משני דמנכש חייב לכ"ע משום מקיים