חוט המשולש חלק א' קכ

להוריק כולו. ועוד קשה טובא דהא יש כמה פירות שאין מתבשלין באילן וכשמשהין אותן בכלי בתלוש מתבשלין כעין בושלי כמרי וכפניות ודומיהן וגמר בישולן בכלי בתלוש וא"כ מה ראיה היא זו אם סופו לחזור שנגמר פריו מתחלה דילמא מתחלה לא נגמר ובשהייתו בכלי הוא נגמר וכיון דקפדינן אגמר פרי מנ"ל לאכשורי ועוד קשה לענ"ד לפום טעמיה דר' יודא משום דלא גמר פרי הא קי"ל באתרוג הבוסר לאכשורי כרבנן דפליגי אדר"ע וגם במעשר לא קי"ל כר"ש דפטר אתרוגים בקטנן וע"כ מדחייב במעשר פירי הן לכל דבר וא"כ למה נפסול אתרוג ירוק משום דלא גמר פריו מה בכך הא לא בעי גמר פירי ופירי אמר רחמנא והא איכא והדר לא בעי ר"י וגם לדידן ס"ל ט"ז ומ"א דירוק הדר מיקרי וא"כ למה יפסל ירוק אף שגדול כמה וקטן הבוסר כשר זה מן התימה ומפורש לקמן דרבה מדמה אתרוג ומעשר להדדי ור"ש דמעשר דפטר כר"ע דפוסל באתרוג דבעי גמר פירי ודחי אביי ע"כ לא פסיל ר"ע רק משום דבעי הדר וליכא אבל במעשר כרבנן ס"ל משמע להדיא דאי לאו משום הדר רק משום גמר פרי ע"כ דגם למעשר בעי גמר פרי דאין סברא להצריך גמר פירי באתרוג טפי מבמעשר אי לאו טעמא דהדר. דאל"כ בפשיטות ה"ל למימר ע"כ לא אמר ר"ע דבעי גמר פירי רק באתרוג אבל במעשר לא אלא ודאי דזה א"א כלל דבאתרוג יצטרך גמר פירי יותר מבמעשר ואיפכא אית ליה לר"ש דאף דפטר ממעשר משום שאין מצמיח באתרוג מכשיר דפרי הוא וזו ראיה ברורה מאד דאין להצריך גמר פרי באתרוג טפי מבמעשר והיכי ניקום אנן וניפסל הירוק משום גמר פרי ומספק ובמעשר קיי"ל כרבנן דחייבין קטנים וגדולים וגם באתרוג מכשרינן בוסר ממש והנה במחלוקת ר"מ ור"י באתרוג הקטן כ' התוס' (שם ד' ל"א ע"ב ד"ה שיעור אתרוג הקטן) שאין זה ענין למחלוקת ר"ע וחכמים באתרוג הבוסר דהתם אפי' גדול כמה כאגוז וכביצה פסיל ר"ע משום שאין מצמיח או משום הדר כו'. וחלקו דשם איירי בשסופו ליגדל יותר דאז פסיל ר"ע וכאן כשאין סופו ליגדל יותר ואפ"ה בפחות מאגוז וביצה לא חשיב גמר פרי. משמע מדבריהם דמפרשי דברי ר"מ ור"י אליבא דר"ע דפסיל בוסר ובעי גמר פרי והיינו נמי טעמא דר"י ואח"כ כ' עוד דיתכן לומר דאף רבנן דמכשרי בוסר פסלי בפחות מכשיעור דבוסר חשיב פרי טפי משמע דיותר נוטה דעתם דר"מ ור"י דבעי גמר פרי בשיטת ר"ע אמרו דפסיל בוסר ודרך אפשר כ' דאף לרבנן פסול ודקדקו לכתוב דאתרוג בוסר חשיב פרי טפי ולא כ' גמר פירי דודאי רבנן דמכשרי בוסר לא בעו גמר פרי דבוסר לאו גמר פרי הוא רק דעכ"פ בעו שם פרי וס"ל דבוסר מקרי פרי ובפחות מהך שיעורא לא הוי פרי כלל ולא מקרי בוסר ולפ"ז היה נראה דגם במעשר לרבנן דבזוטר מהאי שיעורא פטור כיון דלא הוי פרי והא דמחייבי במעשר קטנים וגדולים היינו קטנים כשיעור ששנו כאן כאגוז וכביצה והנה בגמ' אמר הטעם לר"י משום גמר פרי ומשמע דהיינו אליבא דר"ע דבעי גמר פרי ולא אמר דלא הוי פרי והיינו משום דע"כ ר' יהודא כר' עקיבא ס"ל מדפסיל ירוק משום גמר פרי אפילו גדול כמה אבל לר"מ אין ראיה דסבר כר"ע דמכשיר ירוק ככרתי. ופוסל בקטן מכאגוז ולכן כ' טעם דבוסר חשוב פרי טפי כו'. ונראה דלהכי נקטו תחלה לדברי ר"ע ואח"כ לדברי רבנן משום דר"י כר"ע אתי' מהך דירוק כיון דלא בעי הדר או כר"ש דפטר ממעשר דלא הוי פרי אבל ר"ע טעמיה לאביי שם משום הדר והיא מסקנת הגמ' שם וכן מסיק בירושלמי דר"ע לא מודי לר"ש דהרי מנומר והרי גדול בדפוס כו' פסול באתרוג וחייב במעשר כו' והיינו כטעם אביי בגמ' דילן משום הדר. ולפי"ז ודאי קשה טובא כנ"ל מניין לנו לפסול משום גמר פרי לרבנן דמכשרי בוסר ומחייבי גם במעשר. אלא ודאי נראה עיקר לכאורה כדברי הב"ח דעיקר פסול הירוק לדידן משום הדר כיון דלא קיי"ל כר"י דלא בעי הדר וירוק לאו הדר הוא ולר"י הוא דאמר טעמיה. משום גמר פרי אבל פסקינן כוותיה ולא מטעמיה וכי תימא מנ"ל כיון דר"מ ע"כ סבר ירוק הדר הוא מדמכשר ליה אף דאיהו בעי הדר י"ל דנפקא לן האי טעמא מפלוגתא דר"ע דפסיל בוסר וע"כ בגדול כשיעור ואפ"ה פסול משום הדר וא"כ מאיזה טעם ס"ל לר' עקיבא דאינו הדר ומה הפרש בינו לבין אתרוג שאין סופו לגדל יותר ומי יודע אם הוא מאותן שסופן לגדל יותר. אלא ודאי מראיתו מוכחת עליו שלא נגמר גידולו ואין מראהו דומה למראה אתרוגים גמורים אשר המה ירוקים ממש כשעוה וכזהב ואלו היה נגמר פרים היו מראיתן דומה ממש למראה אתרוגים גמורים לכן קודם גמרם אין נקראין מהודרין דאל"כ במה נפרוש ביניהן אלא ודאי מצד מראיהן שאינן כמראה אתרוג ניכר שהן בוסר ופסיל ר"ע ורבנן מכשרי כיון שאינו ירוק ככרתי לגמרי הדר מקרי. ועוד יש לפרש לד' הב"ח דפסול ירוק מטעם הדר הוא מן הירושלמי על הך דירוק ככרתי בעי קומי ר' אמי כהן כרתינן או דדמי להן כרתינן אמר להם כהן כרתינן ומייתי איזה ירקרק שבירוקי' כשעוה וכשושנת כרמל סומכוס אומר ככנף טווס כו' וכא הוא אומר הכין ומשני שניה היא דכתב ירקרק עכ"ל וצריך ביאור מאי קא"ל ומאי משני ופי' בעל ק"ע דמקשה על המשנה דאתרוג ככרתי הוא נקרא ירוק פי' גרין. ושם במשנה דנגעים משמע דגעל נקרא ירוק דהיינו כשעוה ואינך ומשני דהתם בנגעים כתיב ירקרק וירקרק הוא געל אבל במתני' גבי אתרוג תנן ירוק וירוק הוא גרין. ואין פי' נכון דאדרבה מכאן דקדקו תוס' ורא"ש ורשב"א מדאיצטריך למתני ירוק ככרתי משמע דסתם ירוק הוא געל והוא מוכרח. ועוד מה חילוק בין ירוק לירקרק דפי' ירקרק הוא מורה על ירוק הרבה עמוק אבל היא אותה המראה עצמה דירוק רק עמוקה יותר וע"ז מורה לשון ירקרק כמו שאין חילוק בין אדום לאדמדם רק בעומק כדאיתא שם איזה אדמדם זו זהורית עמוקה