חוט המשולש חלק א' קיח

משם ראי' ברורה רק סמך בעלמא. אמנם בסרכא הדבוקה אשר גם המעוך ומשמוש בנחת כמבואר בש"ע הוא קולא גדולה והן עתה פשתה המספחת שמקלפין הסרכא מעל הריאה בצפורן עזה אשר ההיתר פורח באויר באין מקל להסמך עליו. ודאי אי מצטרף בהדה איזה שמץ נדנוד ריעותא ראוי להטריף: ואשר כתב דהשוחט מקרי חשוד לאותו דבר על שעבר על דברי הב"ד שהזהירוהו שלא ישחוט מבלי עע"ג. וכוונתו ודאי לדברי הרא"ש בתשו' אשר הובא דינו בש"ע (סי' א' סעיף י"א) אבל בתשובת הרא"ש משמע דתרתי מילי קאמר מחמת שהקהל פסלו שחיטת הכל והיינו אפי' בלא חרם כדכ' הש"ך. ומחמת שעבר על החרם מקרי חשוד לא"ד. ובנ"ד לא הזהירוהו הב"ד בחרם. ובעזי"ת יש לי לרצות הרבה בענינים אלו והמורם מהם השבתי פני כבודו. ויקבל שלו' וברכה כנפשו. ונפש החיים באאמ"ו מוהרי"ץ זללה"ה מוולאזין: סימן כא שאלה ותשובה מהרב הגאון הגדול מוה' חיים מוולאזין יצ"ו: בענין שאילתא דשאילנא מנידון דגים יבשים הנקנים מן הנכרים שהנהיג הגאון מוה' רפאל בגליל שלא לאוכלם. ובבאריסעוו אף שהיא מערי הגליל אוכלים אותם. ובקהלתכם יש אוכלים ויש נמנעים. תחלה נבאר עפ"י הדין אם יש להחמיר. הנה בסביבותינו אינם בנמצא לחקור עליהם ולפ"ד השליח מוכ"ז יודעים מקום מוצאם שזה דרכם למלוח טהורים עם טמאים ביחד במרתף אחד. ואח"כ מיבשים אותם. אך אומר שגם במקום קניתם מהגוים גם במקום מליחתם אין הטמאים רק א' מאלף ואם כדבריו כן הוא שהטמאים פחות מחלק א' מששים נגד טהורים במקום מליחתם הוה כאלו לא נמלחו כלל עם הטמאים. וא"כ פשוט כביעתא בכותחא דשרי' עפ"י דינא דגמ' לכל הדיעות. אמנם במקום המצוי ושכיח למולחם עם הטמאים הרבה יש קצת מקום עיון. שנינו במשנתינו שלהי פרק אין מעמידין ואלו מותרים באכילה וטרית שאינה טרופה. כ' הר"ן וז"ל וטרית פירש"י דגים מלוחים וא"ת אעפ"י שהחתיכות ניכרות אמאי לא חיישי' שמא נמלחו עם הטמאים כו' ואע"ג דאחזוקי איסורא לא מחזקינן מ"מ היכא דשכיח איסורא כי הא ודאי חיישי'. וי"ל כיון דפליטת דגים הם מדרבנן וכו' והא ספיקא היא אזלינן לקולא עכ"ל נמצא למדין מהר"ן אף היכא דשכיח למלוח עם הטמאים ביחד מ"מ ספיקא איכא דאכתי הנך שלפנינו מאן יימר שנמלחו עם הטמאים וכיון דרבנן הוא מש"ה שרי. אבל הרמב"ן בחידושיו הביאו גם הרשב"א בתה"א הקשה ג"כ קשיא זו ותירצו דטהורים בטמאים לא נמלחו דטהורים צריכין לאפושי עלייהו מלחא טפי. א"כ משום דספיקא דרבנן הוא לקולא עכ"ל. וא"כ לתירוץ הראשון היכא דשכיח למלוח טהורים וטמאים ביחד מחזקינן איסורא מספיקא. ונראה דזהו דעת הריב"א המובא במרדכי שכתב שהמנהג לאסור דגים מלוחים חוץ מן הערי"נג ומרקיי"ש שאין דגים טמאים נמלחים עמהם. ונראה דס"ל דהוה ספיקא דאורייתא אי משום דס"ל ציר דגים דאורייתא. או משום דחייש לשמנונית כמבואר במ"מ אבל יחידאה הוא וכל הפוסקים ראשונים ואחרונים פסקו דציר דגים אינו אלא מדרבנן וכוותייהו קבע הב"י בש"ע יו"ד (סי' פ"ג סעי' ה') להלכה להתיר אף הנמלחים בכלי א' עם הטמאים ואף המחמירים שהובאו ברמ"א לאו משום דס"ל כדעת הריב"א דא"כ אף אם אין רואין דג טמא נאסור נמי. אלא דאינהו נמי ס"ל כתירוץ האחרון של הרמב"ן והרשב"א וכדקבעי הר"ן דמשום דספיקא דרבנן הוא אזלינן לקולא וכ"כ להדיא הש"ד והתה"ד ושהם מקור דברי רמ"א דציר דגים אינו אסור אלא מדרבנן ומדינא שרי אף אם הם בכלי אחד עם הטמאים אך במארה הוא דארר הש"ד לאדם שרואה בעיניו טהורים וטמאים המלוחים בכלי אחד ואוכלם. ובהגהת מהר"י וכן בהתה"ד הוסיף להחמיר כדעת הא"ז דאף אם אין מונחים בכלי א' רק שרואים בערבוביא עם הטמאים ג"כ יש להחמיר ומ"מ חומרא בעלמא הוא דאחמיר. אבל מדינא כתבו להדיא דשרו מטעם דהוה ספיקא דרבנן הארכתי בזה הענין קצת חוץ מגדרי לאפוקי מדעת הגאון הנ"ל שראיתי בספרו חי"ק שחולק ועל מה שכ' רמ"א שאין להחמיר לפשפש ולבדוק אם יש בם דגים טמאים ודבריו לא נהירין כלל וע"ש שלא הביא כלל מקושיית הרמב"ן והרשב"א והר"ן שהבאתים לעיל רק הביא דברי הש"ך דבס"ק י"א בסי' הנ"ל וחולק עליו וז"ל ודבריו אינם מובנים לי כלל דהא לקמן סימן פ"ד סעי' ח' אמרי' דגבי דברים דצריך בדיקה דהוה כמו סירכות הריאה דצריך בדיקה משום דהוה מיעוט המצוי. ולפ"ד ה"ה הכא היכא דשכיח שמולחים עם הטמאים והוה מיעוט המצוי מהיכי תיתי לא נצטרך בדיקה כיון דיכולים לברר כמו גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דאמרינן היכא דיכולים לברר מבררין משום דהוה מיעוטא דשכיח. א"כ ה"ה הכא ולא ידעתי שום מקום לחלק ביניהם עכ"ד בספרו חי"ק. ובאמת החילוקים פשוטים וברורים מאד דבין הך דלעיל ס"א ברור חילוק הש"ך דהתם בהמה בחי' בחזקת איסור עומדת ובעינן לאפוקי מאיסורא ע"י דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן בהא הוא דלא סמכינן ארובא היכא דאפשר לברורי. אבל הכא בהנך דגים טהורים לא אתחזק איסורא משום הכי אף היכא דאפשר לברורי לא מחזקינן באיסורא. ולהך דסימן פ"ד נמי לא דמי דודאי אי הוה הך בדיקה בכדי שלא יוכל לבא לאכול הטמאים בעצמם שפיר מקרי מיעוט המצוי בהך דסימן פ"ד וסירכות הריאה דהמיעוט בעצמו הוא האיסור בעצמו. אבל בנ"ד הא הך בדיקה היא בכדי שאם נמצא