חוט המשולש חלק א' קטז

ובא"ח כ' כלשון הזה תשו' שאלה להר"ש ז"ל יוסף ששינה שם אביו וכו' אין לקנטר בו מאחר שהחזיק שמו ושם אביו כן במדינה וכו'. ואם לא מפני שנשאת וכו' הייתי מסכים לרדות הרשע וכו' אבל עתה אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין ועל דמוי' שהגט כשר עכ"ל. וכל מעיין השופט בצדק יראה שדעת רש"י ז"ל הוא שהגט כשר עפ"י דין אף להנשא בו לכתחילה משום דס"ל דמהני חזקה גם לשם אביו אך הואיל ודעת החכמים ששאלו שאלה זו ממנו המה רצו להחמיר להצריכו גט אחר השיב להם רש"י ז"ל שלולי שנשאת ואיכא לעז הי' מסכים להחמיר לענין לכתחילה חומרא בעלמא לצאת ידי דעת החכמים השואלים. אבל מפני הלעז אין השבון בדבר אלא נסמוך על הדין שהגט כשר [ואף שבגט ההוא הי' כתוב וכל שום וחניכה וכו']. ואין רצוני להאריך בדקדוקי לשונו דאיך שהי' עכ"פ למדנו מדבריו ז"ל דעתו ז"ל דמהני חזקה גם לשם אביו. ומש"ה הגט כשר גמור. כ"ה דעת רש"י ז"ל בבירור: ודעת החכמים השואלים שרצו להחמיר להצריכה גט אחר לא נתברר לנו עד היכן הי' דעתם להחמיר אם רק להצריכה גט ותשב תחת בעלה השני. או גם להוציאה מהשני: דהנה הרמב"ם (בפ' יוד דין ב') כתב. כ"מ שאמרנו שהגט פסול ה"ז פסול מד"ס בלבד וכו' וכותבין לה גט אחר ונותנין לה והיא תחת בעלה. וכ"ה בטוש"ע (סי' ק"ן). והנה הרמב"ם כללא כייל. ואין שום דין יוצא מן הכלל כזה לפי דרכו ושיטתו. אבל לשיטת הטור יש דינים היוצאים מן הכלל שהרי בסי' קכ"ט כ' אבל אם עומד במקום אחד ומגרש במקום אחר והוחזק בשני המקומות בשני השמות צריך לכתוב שניהם וכו' ואם לא כ' כן פסול וכו' וכל ג' דרכים האלו בה. אע"ג דהאי פסולא הוא רק מדרבנן וע' בב"י שם ובב"ש ס"ק ח']. והמעיין יראה דהרמב"ם והטור פליגי בפירוש משנתינו בפ' הזורק שינה שמו ושמה וכו' וכל הדרכים האלו בה דהטור אזיל בשי' התוס' (שם ריש ד' פ') דמיירי בשינוי שפסולו הוא רק מדרבנן. ואפ"ה אמרי' שם בסוגיא דמודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה דכל ג' דרכים האלו בה. והרמב"ם מוקי מתניתין כפשטה דמיירי בשינוי השם גמור דוקא. אבל בשינוי דיש לו שני שמות דמדרבנן הוא דפסול לא תצא כמבואר ברמב"ם (פ"ג דין י"ד) דברישא כ' ה"ז פסול ובסיפא כ' אינו גט. ולפי הכלל שכ' (בפ"י דין ב') בדינא דרישא אע"ג דלדעת הרמב"ם פסול הוא לא תצא [והב"י בסי' קכ"ח בד"ה והיכא דשינה שם עיר דירתן הביא דברי התוס' להלכה פסוקה. וכן בסי' קכ"ט בד"ה ואם לא כ' כן פסול ולא הרגיש שהרמב"ם חולק ע"ז ופלא הוא בעיני שבש"ע קבע אעפ"כ כדעת הרמב"ם דוק ותשכח בסי' קכ"ט סעיף ב' וג' וי"ג]. והטור משום דס"ל כללא דהרמב"ם כמ"ש בסי' ק"ן דבפסולי דרבנן לא תצא. מש"ה הוצרך לכתוב בסי' קכ"ט גבי שינוי השם דמדרבנן פסול ואם ניסת בו כו' וכל ג' דרכים האלו בה: נחזור לענינינו. דדעת רש"י ודאי דאם היינו מצריכי' לה גט אחר הוה דינא שתצא גם מהשני. אבל בדעת החכמים השואלים איכא לאסתפוקי. אי ס"ל כדעת התוס' והטור כמש"ל או דבהא אזלי בשי' הרמב"ם דאע"ג דנותן לה גט יושבת תחת בעלה. ובימי הרא"ש עובדא הוה הכי וחכמי דורו הכשירו הגט והרא"ש תמה עליהם. אבל לא הזכיר שם פסול עליו וז"ל בתשו' (סוף כלל י"ז) ומה שכתבת אדם אחד שנשתמד אביו והי' שמו יוסף בן שמעון ואחר שנשתמד אביו הניח שם אביו וקרא שמו יוסף בן שמואל. לימים גרש את אשתו באותו שם החדש והכשירו הגט תמה אני על המכשירים אף אם יוכל אדם לשנות את שמו ולקרות לו שם אחר כדאמרי' ד' דברים מבטלין את הגזירה כו' וי"א אף שינוי השם כמו שמצינו באברהם ושרה. אבל שם אביו האיך יכול לשנות והרואי' הגט וכתוב בו יוסף בן שמואל יאמרו אינה מגורשת כי שם בעלה יוסף בן שמעון. עכ"ל: וגם דעת הרא"ש לא נתברר לנו בזה. שגם לפי דעתו שתמה על המכשירין. עד היכן הי' מחמיר בזה אם רק ליתן גט אחר היכא דלא נשאת. או אף אם נשאת להצריכה גט ותשב תחת בעלה. או אף להוציאה מבעלה השני אחר הגט. דאף אם נאמר דהרא"ש אזיל בשי' התוס' והטור שכ' לעיל דבשינוי השם דמדרבנן נמי אמרי' דתצא כדמשמע דבריו בפ' הזורק בסוגיא דשינה שמו ושמה אכתי לא ברירא מילתא דכל השינוים בחדא מחתא נינהו לחומרא דתצא. [ומ"ש הב"י בסי' קכ"ט בד"ה ואם לא כ' כן פסול ואם נשאת הולד ממזר וכל ג' דרכים כו' ע"ש שכ' וכ"כ הרא"ש בהשולח דבהכי מיירי שינה שמו. מזה אין ראיה דמשנתינו דפ' השולח ודאי מתפרשא הכי וכדאמרינן בגמ' שם. וגם הרמב"ם כ' כן בפי' המשנה דפ' השולח. דבהכי דוקא מיירי משנתינו. וכבר דקדקתי מדברי הרמב"ם בחבורו דבשינוי השם היכי דפסולו הוא רק מדרבנן ס"ל דלא תצא וכ"ה משמעות דבריו בפי' המשנה דפ' השולח]: אבל הטור הביא דין זה דתשו' הרא"ש וכ' בשם אביו הרא"ש ז"ל שהוא פסול. והנה ודאי ברור ופשוט דהפסול אינו אלא מדרבנן משום לעז. ואכתי איכא לאסתפוקי אם סמך על מ"ש בסי' זה גבי שינוי השם דמדרבנן הוא דפסול וכל ג' דרכים האלו בה או אם סמך על כללא דבסי' ק"ן דכל היכא דפסול רק מדרבנן תשב תחת בעלה כדכתיבנא לעיל. דאף אי נימא דהא דאמרי' בפ' הזורק מודים חכמים לר"מ בשינה שמו ושמה היינו אף בשינוי דהיו לו שני שמות דמדרבנן הוא. אכתי איכא למימר דאין כל השינוים שוים: ובימי הב"י עובדא הוה הכי שנתארסה עפ"י חכם א' שהכשיר הגט לכתחילה כמבואר בתשו' הב"י (דיני גיטין סי' ט') וחכם א' אסרה מחמת שהביא בשם הרא"ש כלשון הטור בשמו והחמיר להוציאה אף אם היתה נשאת. והמעיין בתשו' מהריב"ל (סוף חלק ב') יראה שהוא החכם שאסר [ובח"ג תשו' כ"ז הביא דברי הא"ח בשם רש"י (שהביא הב"י) וכ' שם אין לנו להניח דברי הרא"ש ולהקל בדבר ערוה החמורה עפ"י תשו' אחת שבתוך תשובות של חכמים מתחלפים שלא ידענו אם הוא