חוט המשולש חלק א' קטו

וכדאמרינן במס' שבת (דף קל"ו ע"א) ברי' דרב דימי בר יוסף אתיליד לי' ינוקא שכיב בגו תלתין יומי הוה קמתאבל עליו א"ל אבוה צודניתא קבעית למיכל א"ל קים לי בגווי' שכלו לו חדשיו וה"נ הוי קים לי' לדוד שכלו לו חדשיו והיינו שהי' בן ז' ולכך התאבל עליו דז"א דעד כאן לא שייך לומר קים לי' שכלו לו חדשיו אלא בנולד לט' אבל בנולד לז' לא שייך הך מלתא דכלו לו חדשיו: ומנא אמינא לה מהא דגרסי' בירושלמי (בפ' החולץ ה' ב') מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם ר' הונא (בראשית ב') וייצר [ר"ל בשני יודין] יצירה לשבעה יצירה לתשעה [ר"ל בתחילת ההריון יש מי שנוצר להיות בן ט' ויש מי אשר יצירתו הוא להיות נולד לז'] וקמסיים עלה הנוצר לז' ונולד לח' חיי [והיינו משום דאשתיוהי אשתהי] כל שכן לט' נוצר לט' ונולד לח' אינו חיי נוצר לט' ונולד לז' איתא חמי אם לח' אינו חיי כל שכן לז' עכ"ל. הרי להדיא שנינו דמי שתחילת יצירתו הוא להיות נולד לט' ונולד לז' אינו חי וכיון שכן תו ליכא למימר בנולד לז' קים לי' שכלו חדשיו דמאין נדע למתי הוי יצירתו בעת ההריון דאימא דהוי לט' וא"כ אף דנולד לז' אפ"ה אינו חי והוי נפל ולכך בנולד לז' לעולם אין מתאבלין עליו עד שיחי' ל' יום וא"כ מדהתאבל דוד ש"מ ששהה ל' יום ושפיר קאמר הש"ס תדע אף לדברי מוהר"י מינץ: מיהו אכתי לא מתחוורא הך מלתא דלעיל מיני' בסנהדרין שם (דף ס"ט ע"א) אמרינן יתיב ר' יעקב מנהר פקוד קמי' דרבינא ויתיב וקאמר משמי' דרב הונא ברי' דרב יהושע שמע מינה מדר' כרוספדאי אמר ר' שבתי יולדת לשבעה אין עוברה ניכר לשליש ימיה דאי ס"ד עוברה ניכר לשליש ימיה למה לי שלשה בתרי ותילתא סגי א"ל לעולם אימא לך עוברה ניכר לשליש ימיה וזיל בתר רובא ע"כ ומשמע דמסקנת הסוגיא הוא דעוברה ניכר לשליש ימי' ואפי' אם נאמר דדרך דחוי בעלמא אמרה ולעולם קא מספקא לי' להש"ס אי עוברה ניכר לשליש ימיה אם לא עכ"פ הא קמן דמידי ספיקא לא נפיק וא"כ אכתי תקשה דאיך קאמר הש"ס בפשיטות תדע דהא הוי' לה ולד מעיקרא דאימא דתרווייהו ילדה בשנת כ"ו וכדאמרן בקושיין והא דהתאבל דוד על הילד משום דקים לי' דהוי בר ז' וכלו לו חדשיו והא דאקשינן מאין נודע לו למתי הוי יצירתו דאימא דיצירתו הי' להיות נולד לט' דשפיר איכא למימר דנודע לו מהכרת העובר דהי' ניכר לשליש ימיה ואכתי לא הוי לי' להש"ס למימר בפשיטות תדע וכו' דלישנא דתדע משמע ודאי שהיא הוכחה ברורה ולית בי' שום ספיקא ולדברי מוהר"י מינץ אין זה הוכחה ברורה ומשום דאיכא למדחי כדדחינן להא דר' יעקב מנהר פקוד או עכ"פ הוי לי' להש"ס למדחי כן אלא ע"כ דלא כמוהר"י מינץ ודוק היטב לכל זה: את כל אלה שמעתי מפיו הק' והדברים ראויים למי שאמרם ועוד שמעתי ממנו כי יש לו בזה דברים רבים פלפול עצום ועמוק ולא זכיתי לשמוע מפיו מסקנת דעתו לפסק הלכה בדין זה כי גבה טורא בינינו ובאמצע העיון והפלפול נסע לווילנא ושם גמר תשובתו ולא ידעתי איך ומה ולא כתבתי הדברים האלה רק להודיע מקצת מן המקצת מכחו ועוצם פלפולו בגמרא וסברא:. סימן יט בענין שאילתא דשאילנא. על אודות איש א' שבא בין א"ח. וכמה חדשים הוחזק בשם מאיר בן יהודה. ונשא אשה וגירשה בשם הזה. וחמק עבר לא נודע מקומו אי'. ושוב נודע שלפני כמה שנים הוחזק בעיר אחרת בשם שמעון בן דוב. ונשא וגרש שם בשם ההוא. והבד"צ ד"ק סמארגאן כתבו שאבי האשה תם חפש מחופש. ועקבותיו לא נודעו: והיות כי נפל פחד הטוש"ע על כל המורים. ומה נעשה לאחותינו שתתעגן אם נחמיר עלי' לפסול הגט. ולדעתי הקלה כמו שהיא דעת האוסרים הוא חומרא בעלמא אמרתי אחוה דעתי בעזרת החונן דעת אף לשאינו הגון כמוני בא"י חונן הדעת: והואיל ודין זה הוא מהדינים שסוגיית התלמוד מועט והלכות מרובות עפ"י סברת הפוסקים ז"ל ההכרח הביאני להאריך קצת בדקדוק לשונם ז"ל: והנה במה ששינה המגרש שם עצמו. לא דינא ולא דיינא דכיון שהוחזק כאן בשם מאיר. והכתיבה והנתינה הי' במקום אחד. היינו הך דירושלמי שהביאו כל הראשונים והתוס' בפ' השולח אבל אם הי' ביהודה וגרש אשתו שביהודה ה"ז מגורשת. והוקבע בש"ע (סי' קכ"ט סעיף י"ב) להלכה פסוקה. ונ"ד עדיפא דהא בנ"ד לא ידעו כלל שיש לו שם אחר. וגם הבד"צ הנ"ל לא נסתפקו מחמת שינוי שם עצמו: אך במה ששינה שם אביו. ע"ז אנו דנין אי מהני חזקה לשם אביו. ודבר זה אין מפורש בש"ס. ולא זכינו בו לראי' מכרעת. ואף דמשמעות פשטא דסוגיא הוא דלשם אביו נמי מהני חזקה. דהא הא דהתקין ר"ג הזקן שיהא כותב כו' מפני תיקון העולם היינו מפני הרמאים שהיו משנים שמם בגליל או ביהודה או מחמת מרדות ואיזה סבה כמ"ש הראשונים ז"ל. ואי נימא דלשם אביו לא מהני חזקה. אכתי לא נתקן העולם מפני הרמאים שישנו שם אביהם. [וגם בימי הש"ס היו כותבים שם אביהם בגט כדאשכחן בכמה דוכתי. ויש בזה פלפולים בין הראשונים ואכמ"ל]. אמנם ראי' מכרעת איננה שתהא כדאי להכריע בפלוגתא דרבוותא קדמאי. אשר מדור דור מלחמת ה' בזה בין החכמים: בימי רש"י ז"ל עובדא הכי הוה ונשאל ע"ז אחר שכבר נשאת בגט זה. כמבואר בב"י בסי' הנ"ל בד"ה