חוט המשולש חלק א' קיד

על פי דקדוק כלל בסוגיא דבר ישראל דידע סהדותא ואשתמיטתי סוגיא הנ"ל ובפרט דברי היש"ש הנ"ל וכעת שעוררני כת"ר לעיין ולדקדק בסוגיא הנ"ל ראיתי ביש"ש והנה דבריו בנויים עפ"י דקדוקים קלושים ליישב דברי הפוסקים דלא ליפלגו אהדדי ומדסוגיות הש"ס אינו מביא ראיה כלל וגם יש לחלק בין דינא דהיש"ש לנ"ד והדבר שקול בדעתי עד אשר אם יזכני ה' להאיר עיני ע"י שאלה פה קדוש מו"ר הגאון החסיד בווילנא כדרכי לשאול ממנו כל ספקותי: ומדי דברי אזכיר אשר בדין שנמשכתי אשתקד אשר הניח בפשיטות דבעה"ב העובר ממקום למקום אין מחייבין אותו ללוות ובלבד כו' ולדידי היה קצת ספק בזה ורמזתי במכתבי האחרון בהגהה אחת קטנה אשר כתבתי ולדינא צ"ע קצת אבל ברוב דעתי ככולו הסכמתי לדעת כת"ר כמבואר כמה פעמים במכתבי דאשתקד והנה בבואי אז לפני מו"ר רציתי לעמוד ע"ד נידון השנוי במחלוקת בינינו אי רשאין לפרנס מקופה של צדקה אשה שהלך בעלה למדינת הים לרבנן דפליגי עליה דחנן ובהתחלתי להציע השמועה לפניו החליט בפשיטות דהעובר ממקום למקום מחויב ללוות אם ימצא דאם מוצא מי שילונו לא מקרי עני באותה שעה ודבריו ישרו בעיני ומעתה כל בנין כת"ר דאשתקד נפל אזדא ליה וגם דידי בעי למיטם ולמשפץ ואז לא עיינתי בדין זה לפקח בראיות והן עתה מדי דברי נזכרתי לעורר לב חכם בזה ואם תעלה ביד כת"ר לעשות סמוכים לזה יודיעני ואציעם לפני מו"ר קדוש ישראל נ"י אם יזכני ה' להתאבק בעפר רגליו: סימן יח פלפול אא"ז הגאון מוהר"ח זללה"ה אשר שמע הגאון ר' דוד טעביל מפיו הקדוש והביא דבריו בהקדמתו לספרו בית דוד': הרמ"א באהע"ז (סי' ד' סעיף י"ד בהגה"ה) כתב וז"ל אשה שנתעברה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אעפ"י שאין ביניהם רק חמשה חדשים לא חיישינן לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחדשים גורמים וה"ל בן ז' עכ"ל והוא מתשובת מוהר"י מינץ (סי' ו') עיי"ש בתשובותיו שהאריך בזה ועיין בח"מ (ס"ק י"ב) ובב"ש (ס"ק י"ט) מה שהקשו ע"ז מש"ס פ"ק דר"ה (דף י"א ע"א) דקאמר שם גבי בשורת שרה אלא דקאי בחג וקאמר למועד דהיינו פסח אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה ולדברי מוהרי"מ שפיר הוי ז' חדשים מחג עד הפסח וכן הקשו עליו מהא דאמרינן בכתובות (דף ל"ט ע"א) דאי אפשר שתלד בין נערות לבגרות משום דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים ולדברי מוהרי"מ הא אפשר לילד בין נערות לבגרות עיי"ש מה שפלפלו בזה: והרב הגאון אדמו"ר זללה"ה הביא ראיה דלא כמוהר"י מינץ מהא דאמרינן בסנהדרין (דף ס"ט ע"ב) ודורות הראשונים מנ"ל דאוליד אילימא מהא דכתיב והלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אורי' החתי וכתיב ואליעם. בן אחיתופל הגילוני וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור כי ה' אהבו וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום וכתיב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים וכתיב וישב אבשלום בירושלים שנתים ימים ופני המלך לא ראה וכתיב ויהי מקץ מ' שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לד' בחברון וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק וכתיב אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ותניא כל שנותיו של דואג אינם אלא שלשים וארבע ושל אחיתופל אינן אלא שלשים ושלש כמה הוי להו תלתין ותלת דל שבע דהוי שלמה פש להו עשרים ושית דל תרתי שני לתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמניא אוליד ממאי דלמא תרווייהו בתשע אוליד ובת שבע אוליד בשית משום דאיתתא בריאה תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא עכ"ל הש"ס: והשתא לפי דברי מוהר"י מינץ קשה טובא דמאי קאמר הש"ס תדע דהא הויא לה ולד מעיקרא הא שפיר משכחת לה דילדה גם את הולד דמעיקרא ג"כ בהיותה בת תמניא והיינו דאחיתופל שלמו לי' שמנה שנים בתחילת ניסן ואז נתעברה אשתו וילדה את אליעם בתחילת תשרי ואחר כלות משך שמנה שנים לאליעם בתחילת תשרי נתעברה אשתו בתשרי וילדה את בת שבע בתחילת ניסן וכאשר שלמו שמנה שנים לבת שבע בתחילת ניסן נמצא כי הי' אחיתופל בעת ההיא בן כ"ה שנים ואכתי פש לן שנה אחת לתשלום כ"ו שנים דאמרן בש"ס ובשנה הזאת ילדה את שתיהן גם את הילד ואת שלמה והיינו דנתעברה מהילד בסוף ניסן וילדתו בתחילת תשרי ואחרי שעברו ימי טומאתה נתעברה שנית סוף תשרי וילדה את שלמה בתחילת ניסן ואז נשלמו לו כ"ו שנים לאחיתופל וא"כ מאי תדע דקאמר אלא ע"כ דלא כמוהרי"מ רק דבעינן ששה חדשים שלמים ומקצת מן החדש השביעי ולכך שפיר אתיא הא דאמר תדע: מיהו יש לדחות זה דבמ"ק (דף ט"ו ע"ב) ילפינן גבי אבל מהא דכתיב וינחם דוד את ב"ש אשתו ויבא אליה מכלל דמעיקרא אסור והיינו מאבלות דאותו הילד דהוי מקמי שלמה כמבואר בכתוב ומדהתאבל עליו דוד ש"מ שהי' חי שלשים יום דכל שלא שהה ל' יום אין מתאבלין עליו וא"כ תו ליכא למימר דילדה את הילד בתחילת תשרי א"כ תו לא הוי מצי מיעברה עם שלמה אלא בחשון וללדת באייר שהוא שנת כ"ז ומדילדתו בשנת כ"ו לאחיתופל ש"מ דנתעברה עם הילד קודם ניסן שהוא מקמי דהוי בת תמניא שנין שפיר קאמר הש"ס תדע: ואין לומר דלעולם לא שהה הילד ל' יום והא דהתאבל דוד עליו היינו משום דקים לי' שכלו לו חדשיו