חוט המשולש חלק א' קיג

להחזיר קודם איסור הטעאה ואף דס"ס הטעאה לא נפיק מחשש ח"ה וכמ"ש מהא דפי"א דגזילה ובמקום שיש חשש ח"ה אף אבידתו של עובד כוכבים חייב להחזיר אבל מ"מ חיוב חזרה הוא במקום שיש ח"ה והיכא דליכא ח"ה רק חשש ח"ה בעלמא קאי באיסור כמו בטעות אם אינו אומר לו ראה שע"ד אני סומך שאסור משום חשש ח"ה ושיטת הטור בסוגיא דיכול יגלום עליו יכילנא לשנויי דס"ל כפירש"י שם ותמיהת התוס' אינה תמי' קיימת וברווחא יש ליישב אבל מחוורתא דהטור קאי בשיטת התוס' דטעם איסור הטעאתו מטעם ח"ה דנראה דדברי הטור הן הנה דברי התוס' ד"ה יכול יגלום עליו בסופו ובחנם נדחק כת"ר בזה בשיטת התו' לומר דהואיל ואיכא בשום הטעאה ח"ה מש"ה כל הטעאה אסור אף בעובדא דליכא בה ח"ה כלל עד שנדחק לומר דטעמא דשריותא דהפק"ה הוא מטעם דאין בשום הפק"ה ח"ה כלל דאף המלוה יודע ההלואה מימר אמר דהלוה אשתמוטי קא משתמיט ולכן מחלק בין כופר למלוה בין כופר לפקדון מהך טעמא ואין דבריו מחוורין בזה כלל ולמה לא כתב דדברי התוספות כדברי כל הפוסקים דבהפק"ה נמי איכא ח"ה והקילו בה במקום דליכא ח"ה כלל כגון במוכס עובד כוכבים אנס ויורש ומ"מ טעמא רבה איכא לחלק בפשיטות בין הפק"ה לכולהו אינך: ונפלאתי על מה שהקשה כת"ר דמנ"ל דעובדא דרב אשי הוי בגוונא דאיכא ח"ה הא קמן דשמע ההוא עובד כוכבים דהוה יתיב בפרדיסא וכן בהטעאה דיכול יגלום איכא בהך עובדא גופא ספק ח"ה דשמא גם העובד כוכבים יודע בטיב חשבון שני עבודת העבד ועושה עצמו כלא ידע מש"ה כל הנך איסורי מטעם ח"ה דאיכא בהך עובדא גופא. משא"כ במוכס עובד כוכבים אנס ויורש וס"ל להטור דה"ה היה בהטעאה שאסור בדאיכא ח"ה וכדמוכח מדברי התוספות ד"ה יכול יגלום בסופו והיינו נמי טעמא דרבינא דזבין דיקלא לצלחא לשיטת התוס' וכמ"ש כת"ר בעצמו לשיטתו דכיון דליכא צד חשש ח"ה משו"ה א"ל למיתי מעיקרא ולא עוד אלא דמשמע מדברי כת"ר דלשיטת התוס' הוי הך עובדא דרבינא גניבתו ממש אבל לענין גניבה בידים אין מוכרח דמאן יימר דעובדא דרבינא הוי דזבין לחצאין ממש דליהוי עודף שיעור העובי גניבה ממש דברויחא טובא איכא למימר דזבני בשותפות כדרך הרגיל ושכיח טובא לקנות דבר שבמנין בשותפות שיקחו כ"א מהשותפים כאות נפשם הן חסר הן יתיר ובעת החשבון יחשב על כל א' כפי סך שנטל עליו וא"כ לא היה בהך עובדא שום איסור גניבה כיון דהוי רשאי ליקח אף יותר מחציו ואף שבשעת החשבון לא ידע ההוא עובד כוכבים רק מנינא ולא חשב על רבינא רק החצי ובעד עודף שיעור העובי לא חשב כלום ומשו"ה הוא דשרי והכי משמע מדסידר תלמודא הך עובדא דרבינא קודם עובדא דרב אשי משמע דעובדא דרבינא שייך בעובדא דשמואל ור"נ ולא בעובדא דרב אשי ובאמת אין מעובדא דרבינא שום ראיה אפילו לענין הטעאה וכמ"ש כת"ר דהך עובדא הוי טעותו ולא הטעאה ויפה כיון בזה והוא פשוט וברור. והצעת השמועה לשיטת התוס' נראה בדרך אחר דנראה דהא דמשמע להו בפשיטות דאיסור גזל מטעם ח"ה הוא עיקר דיוקא הוא מדחזינן דמפליג תלמודא בין גזילו להפק"ה דאי לא תימא הכי הא אין חילוק בין גזל להפק"ה דהוי ודאי עושק גמור אם מפקיע הלואת חבירו. [דודאי אי לאו דאין אדם נפסל ע"י עצמו היה הכופר במלוה פסול לעדות אי הוה מודה דלאו לאשתמוטי איכוין אלא להפקיע ממש אף לעובד כוכבים]. א"ו דקפיד רחמנא על גזילו מוכח שהוא מטעם ח"ה אמנם היינו לפי שינויא דאסיק רבא כאן בגזילו כאן בהפק"ה הא מקמי דשנינן הכי והוי ס"ד דהפק"ה נמי אסור באמת הוי ס"ד דלר"ע אסור גזילו כפשטי' מטעם דמתהני מממון אחרים כמו בגזל ישראל ולהכי פריך אהא דאר"ע אין באין בעקיפין מפני ק"ה משמע להדיא דמחמת ח"ה דדינם הוא דאין באין בעקיפין וגזל עובד כוכבים מי שרי והאר"ע מנין לגזילו שהוא אסור דהוי ס"ד דתלמודא דאסור משום גזילו ממש וא"כ מחויבין להוציא הגזילה מתחת ידו ומסיק רבא כאן בגזילו כו' וכדפרישנא ואביי דפריך עלה הכי פריך והא ע"ע דהפק"ה הוא וקרי ליה ר"ע גזילו אלמא לא שני ליה לר"ע בין גזילו ובין הפק"ה. וכעין זה יתיישב לכל השיטות לכל חד כדאית ליה ובפרט להסוברים דהנך דרשי אסמכתא בעלמא נינהו פריך שפיר טפי דהא ע"ע דהפק"ה הוא ואיך הסמיך ר"ע איסור גזילו אהך קרא והוי משמע להו דבתרתי פליגי פליגי לענין כלאים ופליגי לענין מכס עובד כוכבים ובהא קמיפלגי דמאן דאסר להבריח ס"ל גזילו אסור מה"ת מטעם גזילת ממונם כמו בישראל ומשו"ה הפק"ה נמי אסור ואידך ס"ל דגזילו רבנן הוא דאסרי מפני ח"ה ומשו"ה שני לן בין גזילו להפק"ה (ואכמ"ל מה שיש לרצות עוד בסוגיא בדרך הזה) ומ"ש כת"ר להוכיח מסוגיא דרפ"ב דבכורות דהפקעת משכונו נמי בכלל גזילו הוא דאלת"ה אכתי תיקשי השתא הפקעת משכונו שרי אונאתו מבעיא אינני רואה מכאן שום ראיה דמשכונו בהיתרא אתי לידיה משא"כ באונאתו.. ואשר כתבתי במכתבי הראשון בשבועה ותפס כת"ר עלי מסוגיא דבר ישראל דאסהיד לכותי וכו' והיינו מטעם שכתבו התוס' (ריש דף קי"ד) דאינו משלם אלא מה שחייב לו אלמא דחייב לו מקרי אף שבאמת מסוגיית הש"ס אין ראיה לענ"ד דפשטא דסוגיא משמע שהעובד כוכבים יודע ותובעו וא"כ עכ"פ הרי גם אפי' ע"פ ד"ת מחויב לשלם לו דהב"ד יחייבוהו אי מטעם ח"ה או משום דבכה"ג מיקרי עושקו כמש"ל ולא דמי לנידון דידן מ"מ מדברי היש"ש המובאים בש"ך סק"ו יפה תפס להשיבני ומצאני אוהבי ידידי בשגיאה אשר לא שמתי עיני ולבי לסוגיא הנ"ל אשר באמת היה ראוי לעיין בה בנ"ד. ולדינא עדיין אינני מחליט בפשיטות גם הדין המבואר ביש"ש הנ"ל ומילתא דפשיטא להיש"ש מספקא לי עוד אך ח"ו אינני אומר לעשות סניגורין לדברי הראשונים שלי"ת אין זה דרכי ובפה מלא מודינא שדברי הראשונים שכתבתי שלא