חוט המשולש חלק א' קט

מיעוטא ממעטינן שניהם. או דקיי"ל גזילו אסור מדרבנן ומשום הכי אע"ג דל"ל אלא חד מיעוטא שדינן ליה אהקדש דלמעוטי כותי לא צריך קרא דאתי מגזילו ולפי מ"ש כל הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל דקיי"ל כר' יוחנן דדבר תורה מעות קונות ראיה זו מוכרחת מסוגיא דש"ס דהא לר' יוחנן ע"כ דרשינן לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה דליכא למימר דס"ל בין בכותי בין בישראל בכסף א"כ תיהוי תיובתא מתניתין דנתנה לבלן כמבואר בתוס' פרק הזהב (דף מ"ח) ד"ה בלן ובכמה מקומות בתוס' ופוסקים ובזה נדחו דברי התוס' בבכורות פ' ב' ריש דף י"ד ומחוורתא כמסקנת התוס' דפרק הזהב ד"ה נתנן לסיטון אבל אי נימא דהלכתא כריש לקיש דמשיכה מפורשת מן התורה אין מסוגיא זו ראיה דאיכא למימר דאוקמינן לעמיתך למעוטי אונאה ולענין קניה איכא למימר באמת דקמ"ל דגם כותי במשיכה וכדאסיק רבינא בפרק בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ב) ובברייתא דנתנה לספר מעל ניקום כריש לקיש אבל מ"מ ליכא מאן דפסק כר"ל אלא רש"י ואיהו כתב להדיא בכמה דוכתי דלכותי בכסף וכן כתבו הטור ושא"פ בשמו ותו דהא כל חיליה דמאן דפסק כר"ל מדר"א בתראה סבר בסוגיא בפרק בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"א) דמשיכה בכותי אינו קונה וכן בפרק הזהב (דף מ"ח) משנינן בספר עובד כוכבים דלאו בר משיכה הוא והכי משמע להו פשטא דסוגיא דפ"ק דקדושין (דף י"ד) וכמ"ש רש"י שם בד"ה הואיל וכל קנינו. א"כ זכינו לדין דעכ"פ לענין הלכתא ע"כ מאן דפסק כר"ל ס"ל דקיי"ל לכותי בכסף והיינו ממיעוטא דלעמיתך וכמש"ל. הן אמת לפמש"ל אי"ה בדעת רש"י ורמב"ם דס"ל דלמאן דאוסר גזילו של כותי עובר עליו בל"ת גמור דלא תגזול יש לדחות ראיה זו דאיכא למימר דדוקא למ"ד על גזילו היה עובר עליו בלאו גמור הוא דאיצטריך מיעוטא דאיש את אחיו באונאה. אבל אי נימא דהלכתא כמ"ד על גזילו קאי בעשה ולא בלאו תו לא צריך האי מיעוטא דאיש את אחיו למעוטי באונאה דהא קרא דאונאה בל"ת גמור הוא דכתיב. ולענין לעבור עליו בל"ת לא צריך קרא למעוטי ק"ו מגזילו אבל לסברת התוס' שאכתוב לקמן אי"ה דס"ל דלכולי עלמא דלמאן דאוסר גזילו היינו דקאי עליו בעשה דואכלת וכו' וא"כ הא דאמרינן בסוגיא דבכורות הניחא למ"ד גזילו אסור דקאי עליו בעשה דואכלת וכו' הא קמן סברת התוס' שאפילו אי קאי על גזילו רק בעשה איצטריך קרא למעוטי אונאתו וא"כ ע"כ לענין דינא קיי"ל דלא היה אף בעשה וכדכתיבנא לעיל ועמש"ל לשיטת רש"י והרמב"ם מסוגיא דתלמודא: ועתה אשוב אל סדר נועם דבריו דמ"ש לפרש דברי רש"י בסנהדרין (דף נ"ז) דכוונתו דאפילו למ"ד גזילו אינו מפורש בתורה אפ"ה אסור מדרבנן יפה כיון בזה אבל עדיין לא קלע אל השערה בכוונת רש"י ז"ל דהא להדיא מוכרח מדבריו ד"ה משום דקבעי כו' דמאן דס"ל דאסור מה"ת עובר עליו בלאו ממש ולא סגי ליה בעשה דגאולה תהיה לו או דואכלת כדעת מעכ"ת אבל האמת הוא דמ"ש רש"י דס"ל כמאן דאמר וכו' לאו לאפוקי ממאן דדריש הנך דרשי דפרק הגוזל הוא אלא לאפוקי מהנך תנאי דפ' המקבל (דף קי"א ע"ש) דמאן דיליף שכיר שכיר הוא דמייתר ליה קרא למעוטי גזל דלמעוטי עושק סגי ליה בחד קרא למעוטי מכל השמות הללו דתו"כ ומשנה תורה כיון דילפי מהדדי אבל מאן דלא יליף שכיר שכיר לא מייתר לו שוב קרא למעוטי גזל דהאי רעהו דת"כ ומאחיך דמ"ת תרוייהו איצטריך לענין עושקו חד למעוטי מהנך לאוי ועשה דמ"ת וחד למעוטי מהנך לאוי דתו"כ ויש לי לרצות בסוגיא זו דלא נצטרך לדחוקא דהמהרש"א ועוד יתיישבו כמה קושיות וגירסאות ואכמ"ל וא"כ להנך תנאי אכתי לא אמעוט אלא עושק. ועל גזילו היה עובר עליו בלאו גמור דלא תגזול להנך תנאי ולאפוקי מהנך תנאי הוא דכתב רש"י ז"ל דס"ל כמ"ד וכו' הן אמת התוספות ריש פרק איזהו נשך (דף ס"א) שיטה אחרת להם עי"ש אבל הרמב"ם ס"ל דלא מפקינן לאו דלא תגזול מפשטיה וכמ"ש הח"צ בתשובה הנ"ל דלהרמב"ם רווחא שמעתתא טובא ולא צריך לדחוקא של התוס' ועוד לאלוה מילין לתרוצי ע"פ שיטת הרמב"ם ואכמ"ל ודברי רש"י פרק המקבל (דף קי"א ע"א ד"ה משום לא תגזול) אזלא כמ"ד גזילו אינו מפורש בתורה אבל למ"ד גזילו אסור מן התורה לא קשיא לאו בגזל למה לי דאיצטריך לגזל כותי דלא אתי מריבי' ואונאה כ"כ המהרש"א שם וכן תירץ בש"מ בשם הרא"ש ועוד יש לתרץ בדרך אחר. ואיך שיתיישב האמת יורה דרכו דמאן דס"ל דגזילו אסור מן התורה עובר עליו בלאו ממש כדמשמע מדבריו בסנהדרין אבל הנך דרשי דבפרק הגוזל אפשר דאסמכתא בעלמא נינהו לדעת רש"י ז"ל והכי משמע לי פשטא דסוגיא דפ' המקבל מדנקט שם לישנא למישרי ולא קאמר חד למעוטי גזילו דהוי משמע למעוטי מלאו דלא תגזול לחוד ובפרט לגירסת הח"צ והילקוט בשלמא לשיטת התוס' ר"פ איזהו נשך ניחא האי לישנא דהיתרא דהא לדידהו ליכא לאו כלל וכל פלוגתייהו דהנך תנאי אי מייתר ליה קרא לאפוקי מעשה דואכלת כו' אבל לרש"י והרמב"ם ליכא למימר הכי והרב ח"צ כבר הקשה זאת ע"ד עצמו ושיטתו ונדחק מאד בזה עד שראוי להפליא שהניח דרכו דרך הקדש ובחר ללכת אחרי דרך בחורי הישיבה ומחוורתא דלשיטת הרמב"ם למאן דאסר גזילו עובר עליו בל"ת גמור וכו' ולפמ"ש יש להביא ראיה דדרשא דואכלת וכו' אסמכתא בעלמא הוא דהא הך דרשא ר"ה הוא דאמר לה ור"ה הא ס"ל בפ' הזהב כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות וא"כ ע"כ ס"ל דלעמיתך אתי למדרש לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה וכדכתיבנא לעיל באריכות לר"י גופיה ואין צורך לכפול הדברים: ומה שכתב כת"ר דלהרמב"ם נלמד דין איסור גנבתו מדין גזילו באמת כמו כן כתב הרב המגיד אבל איהו לא נחית לדקדק מה דעתו של הרמב"ם בגזילו אבל לשיטת כת"ר הא על גזילו קאי בעשה ובגנבתו ברור מלל הרמב"ם דהיה עובר עליו בלאו דלא תגנוב