חוט המשולש חלק א' קח

היינו שאין קצבה מפורשת כלל מאת השר. ותחילת דת השר שיטול כפי דעתו ורצונו וכנראה מלשונו בהל' גזילה והכא מיירי במוכס שיש לו קצבה מאת השר אלא שממונה הזה מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב וזהו ממש כהך דמוכס כותי דאוקי רב אשי דאפי' הוא מוכס שיש לו קצבה אלא דסתם כותי היה וחשוד ליקח יותר לעצמו וה"ה ישראל שלא נודע עליו שהוא נאמן. לפי מאי דהוסיפו עליהן לאחר דין המשנה ומיהו אפשר דלענין שבועה אין להקל בסתם ישראל כל שאין ידוע שהוא מוסיף לעצמו ואמנם סתם הדברים בכאן וכ' סתם אבל מוסיף לעצמו וסמך על מה שמתבאר בהל' גזילה וזהו מש"כ כמו שיתבאר בהל' גזילה וזהו נמי דעת הראב"ד דמפרש להך דרב אשי דקאי נמי אנודרין. ומשום דסתם כותי וכו' ואם כן אין זה ענין כלל להך דנידון דידן. ושפיר יודה הראב"ד לסברת התוס' שכתבנו שהיא סברת הרשב"א: ואמנם מפני שאין לפני דברי הראב"ד בלשונו וגם ס' חי' הרשב"א שמביא דברי הראב"ד ג"כ אין לפני כעת. אין בידי להחליט פי' זה בדברי הראב"ד. כי אולי יש להוכיח מדבריו שלא כיון לזה ומיהו אפי' יהיה הדבר מפורש בדברי הראב"ד להקל בשבועה מטעם דהפקעת הלוואתו של כותי אנס מותר יחיד הוא בדבר זה נגד כל גדולי הראשונים שבקצתן הדבר מפורש שאסור הוא ומדברי קצתן יש להוכיח כן כמו שבארנו בס"ד וכ"ש דלקצת גדולי הראשונים עיקר הפקעת הלוואה אסור מדאורייתא וכמש"ל בס"ד. וגם בעיקר פי' הראב"ד שמפ' להך דרב אשי דקאי נמי אנודרין לפי גי' בש"ס לא ראיתי בשום א' מהמפרשים הראשונים שפי' כן. ומדברי רש"י מסידור דבריו נראה דגורס ג"כ כגי' הראב"ד ואפ"ה פי' אהך דרב אשי וז"ל במוכס כותי אנס ואין לחוש לגזל היכא דליכא ח"ה וכו' עכ"ל מזה נראה להדיא דלא מפרש לה אלא אהך דמותר להבריח: וראיתי בס' פני יהושע שכ' אדברי התוס' דבב"ק שם ד"ה נודרין וכו' דמפרשי דהך דרב אשי אנודרין נמי קאי ומשו"ה למדו מכאן מה שלמדו דהא הכא לאו אונס גמור הוא ונסתייע בדבר זה ממה שבנדרים שם במקומו ולא הזכירו התוס' מזה כלום והיינו משום דהתם להך דרב אשי יע"ש והתימא בעיני שנסתייע בדבר שאינו דהרי גם בנדרים כתבו התוס' כדברים האלה ממש שכ' כאן ובעיקר דבריו כבר כתבנו להוכיח מדברי התוס' בס"ד דלית להו הך סברא כלל ואין להאריך עוד: ומלבד כל מה שכתבנו לא ידעתי איזו ביטול בלב בשבועה כזו שבוודאי יצטרך לישבע שפרע זה החוב אל המלוה שמת ולא משכחת כלל בענין זה ביטול בלב שלא יהא היפוך ממה שמוציא מפיו וכבר עמד על כעין זה בט"ז יו"ד סי' רל"ב ס"ק כ"ד יע"ש. והדרך שכ' שם נראה דלא שייך כאן ואין צורך להאריך כאן בדבר זה כי לענ"ד הדבר ברור דאפי' אי משכחת ביטול בלב בכה"ג כדינו נמי אסור כאן. ואפי' לישבע סתם שאינו חייב לו כלום נמי אסור וכמו שביארנו בס"ד: סימן יז מה שהשיב הגאון ר' חיים זצוק"ל להגאון מו"ה יו"ט ליפמאן זצוק"ל הנ"ל: הגיעני אמרי נועמו אשר העמיק הרחיב בדין גזל עובד כוכבים בימים הקדמונים ולדעתי באמת קשה לעמוד בזה על אמיתות הסוגיות לאשר אין אתנו יודע אמיתות הנוסחאות והמסורת אשר בידינו בכתב לאו מר בריה דרב אשי חתום עליה והנה הרב ח"צ היה כמעט בדורנו זה ובתשובה סי' כ"ו נראה דגירסתו היה בש"ס פ' המקבל (דף קי"א) באופן אחר כמש"נ בילקוט ולא ראיתי גירסא זו בנוסחאות הכתובים וכמה מן הראשונים ז"ל הביאו לענין ג"נ דפלוגתא היא בפרק הגוזל ואף שיש בידי ליישב דבריהם אבל יותר נראה וקרוב בעיני שגירסא אחרת היה לפניהם וכן בפרק שור שנגח (דף ל"ח) הנוסחא שבידי היא נוסחת היש"ש והובא גם בשל"ה במסכת שבועות וכבר שלחה מלכות כו' ובירושלמי שם הביא הך עובדא שאמרו חוץ מב' דברים שאתם אומרים בת ישראל לא תלד כו' באותה שעה גזר רבן גמליאל שיהא גזילו של כותי אסור מפני ח"ה עכ"ל ומי יודע אם בש"ס דילן לא היה הגירסא כמו בש"ס ירושלמי ואנחנו נגששה כעורים בקיר לפי הנוסחאות המסורות בידינו וה' יצילנו משגיאות: והנה במ"ש דמאן דאסר גזילו מדאורייתא אסר. יפה כיון והוא ברור כשמש בצהרים. ומ"ש להביא ראיה ע"ז מרפ"ב דבכורות הוא ברור ופשוט כביעתא בכותחא. וכבר קדמו בזה גם הרב ח"צ בתשובה כ"ו וכל דבריו סובבים הולכים בשיטת כת"ר והנה מסוגיא זו דרפ"ב דבכורות יש לי לדון לפני רבותי בקרקע דלענין דינא בין לשיטת רש"י בין לשיטת ר"ת המבואר בטור יו"ד ובש"ך הא לא קאי מיעוטא דלעמיתך למעוטי אונאה אלא למעוטי מדין קניית ישראל למר דרשינן לעמיתך בכסף ולכותי במשיכה ולמר דרשינן לעמיתך במשיכה ולכותי בכסף וכמבואר בתוספות בפרק בתרא דעבודת כוכבים (דף עא ע"א) ד"ה רב אשי וכן הוא במרדכי פרק הזהב ושא"פ וא"כ לענין אונאה לא פש גבן אלא חד מיעוטא דלא תונו איש את אחיו ואי ס"ד דגזילו מפורש אסור מה"ת א"כ איצטריך קרא למעוטי אונאתו וא"כ מסתברא לאוקמי האי מיעוטא דאיש את אחיו למעוטי כותי ולא הקדש וכדאמרינן התם בסוגיא בפרק הלוקח עובר פרתו (דף י"ג) דאי לא כתב אלא חד הוי אמינא וכו' אבל הקדש יש לו אונאה. והרי שנינו משנה שלימה בפרק הזהב (דף נ"ו ע"א) דהקדשות אין להם אונאה והיינו ממיעוטא דאיש את אחיו. ודוחק גדול לומר דלא קיי"ל כהך צריכותא. ומחד