חוט המשולש חלק א' קז

דחזינן ליה דירד לאומנות כזו כבר היה נפיק מחזקת ישראל כשר בזה ומחזקינן ליה בגזלן באומנות זו. אבל כל שידוע עליו בעצמו בבירור שאדם נאמן הוא אפילו השתא דירד לאומנות מכס של כותים לא נפיק מחזקתו דאיכא גביה תרי חזקה חזקה דחזקת כל ישראל וגם נודע עליו בעצמו שהוא נאמן. משא"כ בכותים אנסין דסתמן גזלנין היו כדאמרינן בסוכה סתם כותי אנס גזלנא ארעתא הוי משו"ה אפי' נודע כותי זה שהוא נאמן אכתי לא עדיף מסתם ישראל דהוי בחזקת שאינו גזלן ואפ"ה כיון שירד לאומנות זו הוי מחזקינן ליה בגזלן באומנות זו. והשתא א"ש דלא קשיא מידי דהא דכ' הכא בד"א שהמוכס כותי וכו'. היינו משום דבכותי אנס אפי' נודע עליו שהוא נאמן אפ"ה כשהוא מוכס לאנסין בחזקת לוקח יותר מן הקצוב הוי משא"כ בישראל כשהוא נודע לאדם נאמן. אבל סתם ישראל אה"נ דמחזקינן ליה בלוקח יותר מן הקצבה ולפ"ז נראה לי דמ"ש הרמב"ם בה' עדות דסתם מוכס אנסין היה פסול וסתם גבאי כשר הוא דלא כמ"ש הכ"מ שם. וכן בב"י שם בח"מ דמוכס הוא שקנה המכס מן שר של כותים אנסין ולוקח הכל לעצמו וגבאי הוא שגובה בשבילו ונוטל שכר קצוב בשביל זה יע"ש דהא הכא בהל' גזילה מיירי בכה"ג שגובה בשביל השר ואפ"ה כ' דבעינן שנודע עליו שהוא אדם נאמן וכו'. ומשמע להדיא דבסתמא שלא נודע עליו אם נאמן הוא מחזקינן ליה בלוקח יותר. מן הקצוב אלא נראה לי דמוכס דהל' עדות מיירי נמי אפי' בכה"ג ואפי' סתמיה פסול וכן נראה מלשונו שם שכ' ולוקחין היתר לעצמן משמע דחוק הקצוב נותנין לשר של כותים והיתר לוקחין לעצמן ולפ"ז צ"ל דגבאי מנת השר הוא ענין אחר לגמרי שאינו מכס כלל אלא מנת השר מכל איש ואיש כמו כסף גולגלתא או טסקא דארעא דקצבתו ידוע לכל וסתמיה אינו לוקח יותר מן הקצוב משא"כ בענין המכס שאין הקצבה ידוע לכל ואין קצבת כל הסחורות בשוה ובקל יכול ליקח יותר מחוק הקצוב. וזהו דרך המוכסים וכן משמע בסוגיא דסנהדרין שם יע"ש וקצת אפשר לכוין כן בדברי הסמ"ע שם שלזה כיון ואמנם לשונו שם אינו מדוקדק לזה ואין להאריך כאן: ונחזור לעניננו דהכא בהל' גזילה דמחלק בין מוכס כותי למוכס ישראל היינו בנודע שהוא אדם נאמן דבישראל מהני ובכותי אנס לא מהני דאפ"ה סתמיה גזלן היה אבל בסתם אדם שלא נודע אין חילוק בין כותי לישראל ומ"מ לא תיקשי אדרב אשי לוקמי למתניתין בסתם אדם ואפי' ישראל מטעמא דכתיבנא לעיל בס"ד: ואמנם עוד יש לדקדק דמשמע מדברי הרמב"ם שם דאם אין הישראל זה נודע לאדם נאמן או שהוא כותי ואפי' נודע היה מותר בימיהם להבריח את המכס. ואע"ג דבשביל השר היה גובה וחוק המגיע להשר הוא דבר קצוב ויש בו איסור גזל דגוזל מנת השר וכמו שביאר שם והדבר קשה האיך מותר לגזול את השר בשביל זה הגובה שהוא חשוד ליקח לעצמו יותר מחוק השר הקצוב ועיין בב"י סי' שס"ט שכ' דאפילו שייך כל המכס לזה הישראל עצמו שהוא חשוד ליקח יותר אסור להבריח משום דבתר גנבא וכו' ואמנם לפי מ"ש לעיל בס"ד לשיטת הרמב"ם בפי' הסוגיא דבב"ק דבענין זה חלוק דין הישראל מדין העובד כוכבים ואע"ג דגזל עובדי כוכבים אסור מדאורייתא כמו גזל הישראל מ"מ בעובדי כוכבים כדיניהם היו דנין להו יע"ש לפי זה ניחא נמי כאן כיון שנתמנה עובד כוכבים כזה שהוא גזלן היה מותר להבריח את מנתו כדי שלא יהא הוא נגזל ואין להאריך: ועוד יש לי דקדוקי דברים שם בדברי הרמב"ם. דמשמע להדיא מדבריו דהא אין פורטין דווקא בשכל ממונם של כותים אנסין היה בחזקת גזל וא"כ במוכס שיש לו קצבה אלא שחשוד ליקח יותר הרי אין כולו גזל דחוק הקצוב אינו גזל ומ"ש הרב המגיד שם דמשום זה ה"ה כמוכס שאין לו קצבה יע"ש לא מתפרש הטעם בזה ועוד דלפ"ז לא א"ש הא דמייתי אדרב אשי הך דתניא דאין לו ענין להך דרב אשי כלל: ומה שנראה לי בישוב דבר זה אין מקומו להאריך בכאן. ודרך רמז בקצרה יש ליישב ע"פ הא דקיי"ל לגבי ישראל שלוחו של אדם כמותו ומיהו אין שליח לדבר עבירה וכ"ש בעובד כוכבים דאין שליחות לו כלל וזהו דין תורה אבל בדיניהם שלוחו כמותו וכדאמרינן שם בסוגיא ומשמע שם בסוגיא דאפי' היה עושה מעצמו. שלוחא דמלכא כמלכא. ומה שהיה עושה היה כמו שהמלך עצמו עשה דבר זה ושפיר הוי כמוכס שאין לו קצבה ועפי"ז יתפרש היטב הא דמייתינן עלה הך דתניא ישראל וכותי וכו' דכדיניהם דיינינן להו באופן אחר ממה שכתבתי לעיל בס"ד וזה היה נראה נכון יותר מהאופן הראשון שכתבתי. ואמנם אין להאריך עוד דאין בזה נ"מ לדינא כי אם בביאור ופי' הסוגיא לדברי הרמב"ם והמשכיל יבין בדרך קצרה ויתיישבו בזה כמה דקדוקים בדברי הרמב"ם ודו"ק: ונחזור לעניננו דדעת הרמב"ם הוא דכל מוכס של כותים אנסין היה בחזקת גזלן וכמו שביארנו בס"ד וכן סתם מוכס ישראל בלא נודע עליו שהוא נאמן והשתא נראה דגם דעת הראב"ד כן הוא תדע דלא השיג עליו בשני המקומות לא בהל' גזילה ולא בהל' עדות והשתא א"ש מה דס"ל לפרש דהך דרב אשי אהך דנודרים נמי קאי דכיון דסתמיה גזלן הוי. דחשוד ליקח יותר מחוק הקצוב לפיכך מותר לו לנדור כו' כמו שנודרין להרגין ולחרמין ולמוכס שאין לו קצבה. והנראה בעיני דגם הרמב"ם מפרש כן דהך דרב אשי אנודרין נמי קאי דהרי כ' בפ"ג מהל' שבועות וז"ל באיזו מוכס אמרו במוכס העומד מאליו וכו' או שהיה לוקח ברשות השר אבל מוסיף לעצמו על הדבר הקצוב כמו שיתבאר בהל' גזילה עכ"ל. והנראה מלשון זה דחלוקה השניה אין זה מוכס שאין לו קצבה דמוכס שאין ל"ק