חוט המשולש חלק א' קב

יודע ועשה עצמו וכו' והא ודאי לא מסתבר לומר דקרא דוקא בכה"ג מיירי דקרא סתמא כתיב שלא יטעוהו אלא ודאי כוונתם כיון דזימנין דאיכא ח"ה כגון אם ידע הכותי ועשה עצמו כלא ידע. ומ"ש במקום דהוא יודע כוונתם דבמקום זה איכא ח"ה ומה"ט אסור בכל ענין דקרא סתמא קאמר וה"ה בגזל כיון דאיכא גזל דאית ביה ח"ה אסר רחמנא כל גזל והשתא פריך שפיר אדר"ע דאמר מפני קדוש השם דמשמע דבעי למימר דהיכא דליכא ק"ה שרי דאל"כ למה ליה לפרושי טעמא כיון דמדאורייתא אסור ובכל ענין אסור. והשתא פריך מהא דאר"ע גזל כותי אסור מדאורייתא בכל ענין. ובזה ניחא לי נמי מה שכתבתי דעל כרחך רב אשי מעיקרא נמי להכי איכוין משום דבגניבה איכא ח"ה שהכותי יודע לבסוף ולכאורה קשיא מנ"ל דהך דרב אשי בכה"ג הוי דלהוי ח"ה כשיודע לכותי אנס דילמא הוי במקום שרוב עוברי דרכים כותים ואפי' יוודע לכותי לבסוף יאמר דילמא כותי גנבו. וזה דוחק לפרש דכוונתם לכשיוודע לבסוף שרב אשי אמר לשמעי' להביאם לו דמנ"ל דיש לחוש לזה כלל דהא רב אשי הוי סבר דאין כאן לבעל הכרם ושמא נמי לא היה כאן שום כותי. ולפי מ"ש א"ש דכוונתם דיש לאסור גניבת כותי אנס מן התורה כמו גזילה כיון דבגניבה נמי זימנין דאיכא חיה"ש כגון אם יוודע לכותי לבסוף שהישראל גנב ומשו"ה אית לן למימר דגניבה אסור מדאורייתא כמו גזילו וממילא דבכל ענין אסור והשתא דייקי שפיר דע"כ רב אשי מעיקרא נמי להכי איכוין ובהכי אתיין כל דבריהם שפיר. ולפ"ז צריך לפרש למאי דמסיק דהפקעת הלוואה דכותי אנס לא היה אסור מדאורייתא היינו משום דבהפקעת הלוואה ליכא ח"ה דאפי' החוב ידוע מימר אמר זוזי לית ליה ואישתמוטי קא משתמיט דמה"ט נמי קיי"ל דהכופר במלוה כשר לעדות ולמאי דהוי ס"ד דעבד עברי הפקעת הלוואה הוי פריך שפיר כיון דאסר רחמנא הפקעת הלוואה ונהי דאיכא ח"ה בע"ע מ"מ כיון דבהפקעת הלוואה נמי זימנין דאיכא ח"ה ואסר רחמנא א"כ אית לן למימר דכל הפקעת הלוואה אסורה. ולמאי דמשני עבד עברי גופו קנוי תו לא משכחת דאסר רחמנא הפקעת הלוואה. ודאמר ר"ע אין באין בעקיפין מפני קדוש השם ומוקמינן בהפקעת הלוואתו התם אדיינין קאי דאין באין בעקיפין ועלילה לזכות את ישראל אעפ"י שהוא חייב בין בדינינו בין בדיניהם דבהא וודאי איכא ח"ה שדייני ישראל יזכו את החייב. משא"כ בלוה עצמו שמפקיע את עצמו מימר אמר אישתמוטי קא מישתמיט וכמ"ש. ודאמרינן דבמקום ח"ה אבידתו אסורה נראה דלדעת התוס' צריך לפרש דהיינו במקום שדרך הכותים עובדי כוכבים להחזיר אבידות לבעליהן ומחזיקים למי שאינו מחזיר לגזלן גמור דהשתא איכא נמי ח"ה אם יוודע לכותי שהישראל ידע ששלו הוא ולא החזיר לו כגון שכבר הכריז ואמר סימנים בכה"ג גם אבידתו אסורה. כן נלענ"ד לדעת התוס' ויתיישבו בזה גם דבריהם (דף קי"ד) ואי"ה יתבאר לקמן: והעולה מזה דגם התוס' ס"ל דגזל וגניבת הכותי אסור מדאורייתא וכן להטעותו אסור מדאורייתא אלא דס"ל דטעמא דאסר רחמנא כל הני משום חלה"ש הוי ודלא כמ"ש הבית שמואל באהע"ז דמשמע מדברי התוס' אלו דס"ל דמדרבנן הוא דאסור יע"ש. מיהו נראה דהרמב"ם והראב"י דס"ל נמי דגזל הכותי וגניבתו אסור מן התורה וכן להטעותו. לאו משום ח"ה ס"ל דאסר רחמנא אלא מדין ממון הכותי דאסור בכה"ג ומשו"ה הפקעת הלוואתו נמי אסור מדאורייתא ולא התיר רחמנא ממון הכותי אלא באבידתו וטעותו ואונאתו וכיוצא בהן. והיכא דאיכא ח"ה בהנך נמי אסור מדרבנן. ולדעתם דאיסורא משום ממון של אחרים הוי דבכה"ג לא שרי רחמנא ממון הכותי יש בו דין חזרה ג"כ מדאו' ואין הממון שלו כלל. וכן כתבו להדיא דחייב לשלם לכותי בין בגניבה בין בגזל ועושק. ואי"ה יתבאר מזה עוד ועפ"י דרך זה יתיישבו דברי הרמ"א באהע"ז סי' כ"ח יע"ש והוא עפ"י שיטת התוס']: והעולה מזה דעכ"פ לכל השיטות גניבת ממון כותי עובד כוכבים אסור כמו גזילו. וכן כתב הרא"ש ג"כ. וכן להטעותו נמי אסור מדאורייתא כמו גניבתו בין לשיטת התוס' בין לשיטת הרמב"ם אלא דחלוקים בטעמא וכמ"ש. וא"כ דברי הטור צ"ע כיון דפסק דגניבת כותים היה אסור מדאורייתא אמאי מחלק בהטעתו היכא דליכא ח"ה ולא מיבעי אי ס"ל להטור כשיטת הרמב"ם דגניבת ממונו אסור מטעם איסור הממון דבכהאי גוונא לא התיר רחמנא ממון עובד כוכבים דוודאי יש לאסור להטעותו בחשבון בכל ענין דזהו גניבת ממונו ממש וכמ"ש המרדכי בשם הראב"י וכן מסתבר דמה לי גונב בדרך גניבה ממש מה לי בדרך זה שמטעהו בחשבון וגונב ממונו. אלא אפי' אי כדעת התוס' ס"ל דטעמא דאסר רחמנא גזילה וגניבה הטעתו אינו אלא משום ח"ה מ"מ כיון דאסר רחמנא וודאי בכל ענין אסור וכמו שהוכחתי לעיל מדברי התוס' ומדרך הסוגיא. ועוד א"כ ה"ל להטור לחלק גם בגניבה גופא היכא דליכא ח"ה. וזה וודאי פשוט דגם בגניבה משכחת לה גווני דליכא ח"ה. ועוד בלא"ה נראה מדברי הטור דס"ל בהא כשיטת הרמב"ם דגזילו וגניבתו של כותי עובד כוכבים היו אסורין מדאורייתא מדין איסור ממונו וכעת צריך לי עיון וישוב בדברי הטור. והשתא בנידון דידן לשיטת רש"י דס"ל דהפקעת החוב אסור משום ח"ה מדרבנן היכא דליכא ח"ה היה שרי לו לומר לכותי אנס פרעתי לאביך וכמ"ש רש"י להדיא: איברא דגם לשיטתו צריך לי עיון דנהי דאין כאן ח"ה מ"מ מ"ט לא יהא אסור משום מדבר שקר תרחק כדדרשינן בשבועות (דף ל"א) לענין כמה דברים שאין בו כפירת ממון חבירו ואינו רוצה להחזיק בממון חבירו כלל אלא שרצה לפטור עצמו משבועת חנם וכן לענין כמה דברים שרוצה להוציא ממונו מחבירו ואפ"ה אסור לטעון שקר משום מדבר שקר תרחק. ואין טעם לחלק בזה בין נגד ישראל לנגד כותי כיון דאפי' במקום שאינו רוצה ליטול ממון חבירו ואפי' במקום הפסד ממון משמע להדיא שם דאסור וכ"ש הכא דאין כאן הפסד