חוט המשולש חלק א' קג

ממון. דזה לא מיקרי הפסד מה שיצטרך לשלם חובו אע"ג דיכול להפקיע מדין הממון וכמשי"ת אי"ה לקמן. ואמנם אפשר לומר דדווקא לטעון שקר בפני ב"ד הוא דאסור משום מדבר שקר תרחק לפי שגורם שב"ד מעוותין הדין. וכן יראה מלשון הרמב"ם בספי"ו מהל' טוען וע"ש וע"כ צ"ל כן לשיטת רש"י בענין מכס עובד כוכבים וה"נ מ"ש רש"י שיאמר לכותי אנס פרעתי לאביך לא בתובעו לפני ב"ד ישראל קאמר אלא שיאמר לו כן בינו לבין עצמו. וא"כ בנידון דידן דהתביעה היא שלא בפני בית דין אין בו משום מדבר שקר תרחק: ולשיטת התוס' נראה דכ"ש הוא דמותר בנ"ד. כיון דס"ל דבכל הפקעת הלוואה מכותי אנס אין בו ח"ה ואפי' שחובו ידוע למלוה וכמ"ש לדעתם דליכא אפי' איסור דרבנן וכמו שיתבאר אי"ה עוד מדבריהם. וכ"ש הכא דלא ידע התובע אם עדיין חייב ואמנם קצת יש לפקפק לשיטת התוס' דנהי דבגוף הממון אין בו ח"ה אי מישתמיט מיניה דמלוה מ"מ בטענת שקר יש בו משום ח"ה כשיודע התובע שהוא משקר דומיא דלהטעותו בחשבון וא"כ יש לאסור בכל ענין אפי' כשאין התובע יודע דומיא דהתם דבכל ענין אסור כיון דאי ידע האנס איכא ח"ה וכמש"ל והפקעת הלואה דמותרת דווקא בכה"ג דמישתמיט מיניה ואינו רוצה לשלם לו אבל להכחיש ולכפור אסור דומיא דלהטעותו. מיהו נראה דל"ד דהכא כיון דאין כאן ח"ה מצד הממון משום דמימר אמר זוזי לית ליה ואישתמוטי קא מישתמיט כמו כן ליכא ח"ה בכפירתו לכותי אנס דה"נ מימר אמר מאי אית לי' למעבד כיון דלית ליה זוזי. וכן יש ללמוד מדברי התוס' (דף קי"ד) דבהפקעת הלואה אפי' ע"י הכחשה וכפירה וכמו שיתבאר עוד אי"ה: מיהו לשיטת הרמב"ם והראב"י דס"ל דהפקעת הלוואה נמי אסור מדאורייתא כמו גזילו נראה בפשיטות דאסור בנידון דידן דומיא דלהטעותו ממש דאסור להטעותו בחשבון משום גניבת ממונו וה"נ אסור לו להפקיע חובו בטענת שקר דהוי נמי גניבת ממונו דמה לי גניבת ממונו ממה שמטעהו בחשבון או גונב ממונו בטענת שקר והוא אינו יודע משקרו ואע"ג דבהך דלהטעותו בחשבון איכא למימר דמיירי בשמוציא ממון מיד כותי בטעות זה מ"מ כיון שהוכחנו דלשיטתם דין הפקעת חוב שאינו משלם לו דומה לדין גזילו ושניהם אסורים מדאורייתא מדין ממון עובד כוכבים שאסרתו תורה בכה"ג אין לחלק כלל בין מטעהו בחשבון להוציא ממונו או מטעהו בחשבון להפקיע חובו וה"נ לטעון טענת שקר להטעותו בטענה זו דאין טעם לחלק בזה כלל ומה שכ' הראב"י בקדושין דכשאין יודעין לא היורש ולא כותי אחר א"צ לשלם היינו כשאין יודעין עיקר החוב כלל ואין תובעין אותו דבכה"ג הוי טעותו של כותי אנס שטועה מעצמו דמותר היכא דליכא ח"ה אבל כל שתובעין אותו אסור להפקיע בין בחזקה ואלמות או שישמט באיזה דרך בין להטעותו בטענת שקר דבחד גוונא הוי גזל ובאידך הוי גניבה וכן נראה להדיא ג"כ מלשון רמ"א בסי' רפ"ג שכ' אם לא היו כותים יודעים מזה וכו' משמע להדיא דמיירי שאין יודעין מזה החוב כלל ואין תובעין אותו הוא דאינו חייב לשלם מעצמו ולענ"ד הדבר ברור דלשיטתם אסור בכה"ג ואיסור דאורייתא הוא ואין צורך להאריך: אמנם לענין הכרעה דמילתא אין בידינו להכריע בין גדולי הראשונים דדברי הרי"ף אף שכתבתי דיש ללמוד מדבריו דס"ל כשיטת הרמב"ם מ"מ אין הדבר מוכרע כ"כ בבירור דיש לדחוק וליישב דבריו ע"פ שיטת רש"י. ודברי הטור נראין להדיא כשיטת רש"י בהפקעת הלוואתו במקום שאין שם ח"ה. ודברי הב"י נמי אין הדבר מפורש כי אם בסי' שס"ט כ' לענין מכס כותי אנס דהוי כהפקעת הלוואתו במקום שאין ח"ה. מיהו אזיל לשיטתו דמפרש לדברי הרמב"ם במ"ש אסור לגזול או לעשוק כותי היינו מדרבנן ודחק בטעם שאסר הרמב"ם להבריח מכס מן מלך כותי אבל כבר כתבנו לעיל בס"ד בראיות נכונות דדעת הרמב"ם דאסור מדאורייתא ואלו היה הרב ב"י מפרש לדברי הרמב"ם כן ודאי לא היה פוסק דלא כוותיה וכ"ש במקום דדברי הרי"ף נוטין לזה וכמ"ש ואמנם גם הרמ"א בסי' שמ"ח כ' כדברי הטור ממש. ומיהו נראה מדברי הרמ"א דס"ל דכל גזל וגניבת ממון כותים היה אסור משום ח"ה. וכמ"ש באהע"ז סי' כ"ח וכבר השיגו עליו כל גדולי האחרונים בזה ומיהו לפי מ"ש לעיל בס"ד בשיטת התוס' יש לכוין דבריו כשיטתם. ומ"מ נראה דלא היה הדבר ברור בעיניו והרמב"ם והרב"י ס"ל דאסור מדאורייתא מדין ממון דאי הוי ברור ליה הכי לא היה מכריע להדיא דלא כוותיה: והנה אחר שדברנו בס"ד דדעתם דכל הני אסורים מדאורייתא מדין ממון אין בידינו להכריע שלא כדעתם ואדרבא קצת נראה לי להביא ראיה לדעת הרמב"ם דלמ"ד גזל כותי אסור מדאורייתא גם הפקעת הלוואתו אסור מדאורייתא מסוגיא דבכורות (דף י"ג ע"ב) דאמרי' ולאמימר דאמר משיכה בכותי עובד כוכבים קונה הניחא אי ס"ל כר"י וכו'. אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה ואי אתה מחזיר אונאה לעובד כוכבים. עובד כוכבים מאל תונו איש את אחיו נפקא חד בעובד כוכבים וחד בהקדש וצריכא כו' הניחא למ"ד גזילו אסור היינו דאיצטריך קרא להוציא אונאה אלא אי ס"ל כמ"ד גזילו של עובד כוכבים כו' אונאה מיבעיא אמרי אי ס"ל וכו' ע"כ כר"י ס"ל עכ"ל הגמ'. הנה בפשיטות יש ללמוד מסוגיא זו דמ"ד גזל הכותי אסור מדאורייתא הוא דאסור ודלא כמ"ש האחרונים ע"ש רש"י דאפילו מ"ד אסור אינו אלא מדרבנן וכבר הארכתי קצת בזה בס"ד ועוד לשיטת רש"י דפוסק הלכה כר"ל דמשיכה בישראל ועובד כוכבים בכסף וכמו שמבואר בדברי הרא"ש בבכורות ובדברי הטור ביו"ד סי' ש"ך מ"ש ע"ש רש"י וכן משמע מדברי רש"י בב"מ ובקדושין ובבכורות יש להוכיח ג"כ בפשיטות דהלכה נמי כמ"ד גזל עובד כוכבים אסור מדאורייתא דלר"ל ע"כ לעמיתך אתי למעט עובד כוכבים מדין אונאה וע"כ גזילו אסור וכדאיתא בסוגיא להדיא ואין צורך