חוט המשולש חלק א' ק

אסור לגזול או לגנוב אבל בדיני הכותים אנסין אינו כן דהיכא דמתיירא שלא יהא הוא נגזל ממנו יש לו להבריח א"ע מן הגזלן שלא יגזלוהו ואע"ג דבזה מבריח את של הגזלן ג"כ מ"מ כיון שעושה כן שלא יגזול אותו בדיניהם אינו עושה שלא כהוגן ולהכי מוקי במוכס כותי [הגה"ה ולקמן אי"ה יתבאר בס"ד דיש להוכיח כן מלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' גזילה וגם יתבאר שם דיש לפרש הסוגיא באופן אחר נכון עפ"י הדרך שכתבתי כאן ויתיישבו בזה כמה דקדוקים בדברי הרמב"ם] ומייתי עלה הא דתניא ישראל וכותי שבאין לפניך לדין וכו' אלמא אע"ג דבדין תורה חייב הישראל אפ"ה כיון דבדיניהם פטור הוא היו דנין ליה כדיניהם ומזכין את הישראל ואפי' הוא שלא כדין התורה ור"ע נמי לא פליג ע"ז אלא אהא דבאין עליו בעקיפין פליג וה"נ משום הכי היה מותר להבריח במוכס כותי אנס אפי' במוכס שיש לו קצבה דאע"ג דבדין תורה אסור לעשות כן הכא כיון דכותי אנס הוא כדיניהם היו דנין ליה ובדיניהם שפיר דמי לעשות כן כיון שזה גזלן והוא מבריח עצמו שלא יגזלוהו ועל זה לחוד הוא דמייתי רב אשי להך דתניא. ודפרכינן משום קידוש אין הא לאו"ה לא וגזל כותי מי שרי והתניא אין זה מדברי רב אשי אלא מילתא בפ"ע היא והש"ס הוא דפריך לה ומייתי עלה שינויא דרבא: ולפ"ז נראה דע"כ כל הני דמשני אהך דמותר להבריח את המכס דלא תיקשי מדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. ע"כ לא ס"ל הך דרבא דלרבא מעיקרא לא קשיא מידי כיון דבמלך כותים אנסין מיירי מדפריך עלה מהא דאמר שמואל דלמ"ד דאמלך כותים קאי ולרבא וודאי דמותר היה להבריח בכל ענין ממוכס כותי אנס כיון דאין כאן אלא הפקעת הלוואה. והיכא דליכא חה"ש שרי לגמרי לרבא אלא וודאי כל הני דמשני להאי קושיא לית להו דרבא. ורב אשי נמי דמוקי לה במוכס כותי אנס ומשום דסתמא גזלן הוי ומייתי עלה הך דתניא ישראל וכותי וכו' ע"כ נמי לית ליה דרבא דלרבא לא הוי צריך לאוקמי במוכס כותי והוי א"ש בפשיטות במוכס של מלך ואפי' ממונה ישראל ולא הוי צריך נמי להך דתניא דמזכין את הישראל בדיניהם אע"פ שאינו דין תורה אלא וודאי גם רב אשי לית ליה הך דרבא. והך דקשיא דר"ע אדר"ע יש לומר דאינהו ס"ל דתנאי היא אליבא דר"ע דבלאו"ה איכא תנאי בהמקבל (דף קי"א) ומוקי לברייתא קמייתא כהנך תנאי אליבא דר"ע ואידך ברייתא ר"ש אליבא דר"ע דס"ל גזל הכותי אסור. והא דהוצרך לשנויי כל הני אהא דאמר ר"ע במכס ולא משני נמי בפשיטות דאתיא כהאי תנא אליבא דר"ע משום דהכא נמי ר"ש אליבא דר"ע קאמר לה דאיהו קאמר באידך ברייתא אליבא דר"ע דגזל הכותי אסור: ובזה אפשר ליישב דברי הר"ן בחידושי סנהדרין שהבאתי לעיל שכתב דפלוגתא היא בהגוזל בתרא ממה שדקדקתי עליו לעיל ואין צורך להאריך. והשתא לפ"ז אתיין שפיר כל דברי הרמב"ם בפשיטות דבהך דהפקעת הלוואה לא פסק כרבא משום דרב אשי דהוא בתראה פליג עלה ואוסר אפי' הפקעת הלוואה דהיינו הברחה ממוכס כותי אפי' ביש לו קצבה ואין הממונה חשוד בגזל ומה"ט פסק דבכה"ג הרי זה גוזל את המלך וגזל כותים אסור מן התורה והיינו משום דעושק נמי ה"ה כגזל וכמ"ש בריש הל' גזילה ומה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם במאי דמפרש הך דרב אשי דקאי נמי אמתניתין דאין פורטין ושארי דקדוקים בדבריו יתבאר לקמן בס"ד: ונחזור לעניננו דלדעת הרמב"ם רבא ורב אשי פליגי בהא דהפקעת הלוואה דלרב אשי גם הפקעת הלוואה אסורה כמו גזל משא"כ במוכס אנס משום דסתמי' גזלן הוי ודיינינן לגביה כדיניהם ואהא מייתי האי כדתניא. והשתא נראה לי דגם דעת הרי"ף לפרש כן דהרי"ף כתב הך דרב אשי במוכס כותי כדתניא ישראל וכותי וכו' עד ר"ע אומר אין באין וכו'. ולא הביא כל הך סוגיא דפרכינן דר"ע אדר"ע ומשנינן כאן בגזילו כאן בהפקעת הלוואתו כיון דזהו עיקר תירוצו של רב אשי דמוקי במוכס עו"ג משום דהוי כהפקעת הלוואה. א"כ הוי ליה לאתויי כל הך סוגיא ואי לא בעי לאתויי וסגי ליה בשינויא דרב אשי א"כ לא ה"ל לאתויי האי כדתניא כלל דלפי מאי דמייתי השתא פלגא דסוגיא אין ביאור לדבריו כלל. דאהייא קאי כדתניא דמהאי ברייתא ליכא סיוע לדברי רב אשי ואי משום דקתני בה מפני קדוש השם הא איכא נמי ברייתא אחריתא דס"ל גזל כותים אסור מדאורייתא והרי"ף גופיה הביא בסמוך דברי האומרים דגזל הכותים אסור מדאורייתא ועיקר מלתא דמחלקינן בין גזילתו להפקעת הלוואה לא הביא הרי"ף כלל וה"ל לאתויי הך דרבא שהוא העיקר דמחלק בהדיא כן. ועוד דכתב והלכה כרב אשי דבתראה הוא טפי הו"ל לאתויי מילתא דרבא דהוא עיקר ולמפסק כוותי' דהוא נמי בתראה דמאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי. ועוד בלאו"ה ע"כ הלכתא כרבא דברייתות לא מתרצי אלא כדרבא. ותו מדכתב והלכה כרב אשי דבתראה הוי משמע דהנך אמוראי דמתרצי בענין אחר פליגי אדרב אשי וס"ל דאפי' במוכס כותי אסור. והיכי מצי למפלג הא בהדיא קתני בברייתא דר"ע אסר מפני קדוש השם בלבד ובהפקעת הלוואתו נמי מפני ק"ה ואין לומר דהנך אמוראי לא ידעי מהך ברייתא דא"כ למה ליה למפסק כרב אשי דבתראה הוי תיפוק ליה דברייתא כוותיה תניא ודלא כהנך אמוראי וכל מ"ש וודאי קשה בדברי הרי"ף. והנראה לי דגם הרי"ף מפרש כדברי הרמב"ם והיינו דלא מייתי אלא האי כדתניא ישראל וכותי וכו' דמהכא עיקר טעמיה דרב אשי וס"ל נמי דר"א פליג אדרבא וס"ל דאפי' הפקעת הלוואתו אסורה והכא דווקא מותר משום דסתם מוכס כותי גזלן הוי ודיינינן ליה כדיניהם. והנך אמוראי דפליגי אדרב אשי אפשר דס"ל דאפי' בכותי כל היכא דלא ידעינן דנוטל יותר מכדי קצבתו אסור להעביר כיון דלאו וודאי גזלן הוי אסור לגזלו ובהא הלכה כרב אשי א"כ הרי"ף בא למפסק כרב אשי ולאפוקי מדרבא והשתא א"ש הכל ודוק: