חופת חתנים ע

הסוכה והותר להם לילך לדבר מצוה אפילו דבאותה הליכה מתבטלין ממצות סוכה מטעם דכל העוסק במצוה פטור מן המצוה הגם דחל עליה כבר חיוב סוכה והקדים למצוה אחרת דהולך לעסוק וכדקאמר בש"ס גבי ק"ש דמטא זמן ק"ש ואפ"ה פטור החתן ה"ה הכא דאי לא אזלי לאכול התם מתבטלת מצות שמחת תתן כיון דניחא ליה בכך ופשוט ועי' בתוס' ד"ה שלוחי מצוה: סימן ח דיני סעודה א שנו חכמים ג' (הא דנקט ג' לאו דוקא עיין במפרשים אבל אין ה"נ דלענין דברי תורה אפי' באחד) שאכלו על שלחן א' ולא אמרו עליו ד"ת כאלו אכלו מזבחי מתים אמרו המפרשים שיצאו בבהמ"ז והקושיא מפורסמת אטו ברשיעי עסקינן כמ"ש התי"ט שם גם מבואר בכ"מ בתלמוד ובזוהר שצ"ל דוקא ד"ת מלבד בהמ"ז ואמנם לענין הסדר יראה לי שהוא אחר האכילה (קודם מים אחרונים) כדמוכח בהדיא בינוקא דבלק וכ"ה תלמוד ערוך בפ"ק דתענית (היעב"ץ בעש"מ) ומה טוב וישר חילם של אנשי מזרח ומערב ושאר מקומות הנוהגים להזכיר ולומר איזה חידוש על פסוק או מדרש לקיים מצות חכמים כתיקונה ובזה נפשו לא תשבע מלהגות לבו תבונות על שלחנו מעניינו של יום וניש"א בם את השלחן: ב דברים הבאים לאחר סעודה קודם בהמ"ז שהיה מנהג בימי חכמי הגמרא שבסוף הסעודה היו מושכים ידיהם מן הפת ומסירים אותו וקובעים עצמם לאכול פירות ולשתות כל מה שמביאים אז לפניהם בין דברים הבאים מחמת הסעודה בין הבאים שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה בין לפניהם בין לאחריהם דהמוציא ובהמ"ז אין פוטרין אלא מה שנאכל תוך עיקר הסעודה ודין זה אינו מצוי בינינו לפי שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד בהמ"ז (ש"ע) והאידנא מצוי בינינו בסעודות ומביאין פירות וכל מיני מתיקה וכו' וקורין אותו ריזי"ר ומסלקין ידיהן מן הפת לגמרי באופן דהדר דינא כמו בזמן התלמוד וכ"כ היעב"ץ ז"ל בימי חכמי התלמוד היה מנהגם וכו' אבל הנוהגים לסלק הפת קודם בהמ"ז (ואפי' אם מניח פתיתין) ולערוך השלחן מחדש ועליו מיני מתיקה ומעשה רוקח של צוקי"ר מגדנות הנאכלין לגמרי בלי פת ומשיחין דעתן מן הפת מכל וכל כמו שהוא מנהג עשירים בסעודות גדולות באופן זה ודאי הדין אמת וקיים לעד ולא נתבטל כל עיקר וצריך לברך על כל דבר ברכתו הראויה לו לפניו ולאחריו ע"כ. וכן הוא דעת הלבוש והביא לשונו השיירי וכן כתב המי"ט והביאו הר' אלי"ר וכן נראה דעת מוהריק"ש בהגהותיו