חופת חתנים סו

וכתב הט"ז עליו ואין דבריו כדאי לדחות דברי הרא"ש ומה שאמרו כאן שלא לדבר כתב המ"א דהיינו שלא ידבר שום עסק וענין אתר דהוי הפסק אבל שיחה בעלמא ב' או ג' תיבות לא הוי הפסק וכ"ש כששואלין לו דבר שמותר להשיב הן או לאו ע"ש: ב אם המסובים רבים וכולן בעה"ב גדול שבכולן בוצע אפילו יש עמהם בעה"ב הוא בוצע ואפי' האורח גדול והחתן בוצע ביום חתונתו אע"פ שיש גדול ממנו כדאיתא בפ' ג' שאכלו דרב"ח איעסק לבריה בי רב שמואל וכו' ומשמע דאפי' יש בעה"ב החתן בוצע ועיין במג"א ודוק ונהגו לחלוק כבוד לגדול דכן משמע בגמ' וכו' (מג"א ועיין מ"ש הר"ב מחזיק ברכה תי"ו) מיהו אם הוא חתן משמע קצת מהמעשה הנז' דרב"ח דאינו רשאי לחלוק כבוד לשום אדם ואצ"ל אם הוא חתן ובעל הבית דהכי מסתברא כיון דתרתי איתנהו ביה והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי וצריך להזהר בסעודה גדולה דעיקר המצוה לתת מהפרוסה שחתך לכל א' וא' כזית ולא מהלחם הנשאר. מט"מ מהרי"ל ומג"א: ג אין מסתכלין בפני האוכל והשותה ולא במנתו שלא לביישו: ד הנכנס לבית כל מה שיאמר לו בעה"ב יעשה בעניני האכסניא והכבוד כיצד אמר לו שב ישב אפי' על מטה כבודה נתנו לו כוס לשתות יקבלנו מיד וישתה אם הוא צמא כל בעה"ב בביתו גדו' הוא אפי' קרח' בביתי' וכו' (היעב"ץ) ולאו דוקא הבעה"ב עצמו אלא ה"ה בנו הגדול או אחד מהגדולים של בני הבית כי כל חד מינייהו נחשב כמו הבעה"ב וגירי דבעה"ב נינהו וכבודם כבודו (ה"ר בר"י נר"ו) ומ"מ אין דרך ארץ שיעשה מיד עד שיפציר בו אבל לגדול עושין מיד דאין מסרבין וכו' מג"א ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו אות ה': ה נראה פשוט דאם האורח נוהג באיזה פרישות ואומר לו לעבור עליו אינו מחויב לשמוע לו ומיהו בדבר שאין בו סרך איסור רק פרישות בעלמא טוב לגבר להסתיר מעשיו וישמט כל מה שיוכל וע"ז נאמר אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. הר' הנז' בסמוך אות ו': ו לא יאכל אדם פרוסה כביצה ואם אוכל הרי זה גרגרן ואפילו אוכל מעט רק שאוחז פרוסה כביצה בידו. ולא יאכל דרך רעבתנוה ולא יאחז המאכל בידו אחת ויתלוש ממנו בידו השנית ולא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השלחן משום מיאוס: ז לא ישתה כוסו בבת אחת ואם שתה הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ שלשה