חופת חתנים סה

שמיחדים החתן עם הכלה בבית הבעל אם קרובי הכלה רוצים שיעשו לה כמשפט הבנות דכייפינן לבעל ואפי' שהוא אלמן ואפי' בביתו וכן עשיתי מעשה פה תירייא יע"א באלמן שנשא בחולה שלא היה רוצה לישב וכפיתי אותו לעשות כל הדברים האלה הנעשים לבתולה שנשא בחור כיון שמנהג הארץ לעשות כך לבתולה וה"ה כל הדברים שמנהג לעשות לאלמנה שנשאה אלמן כופין הבעל לעשותם. כנה"ג עוד כ' בסי' ס"ה הגה"ט ז"ל המנהג פשוט להביא מנגנים בתוף ובכינור מינים ועוגב לשמחת חתן וכלה וראיתי העם נוהגים עכשיו בקושט"א שכשיש שם שום אבל תוך שנה שהוא קרוב לחתן וכלה שאין מביאין מנגנים בחופה ויראה שאין להם סמך דהיאך ידחו שמחת חתן וכלה מפני האבל דהא מעבירין את המת מלפני הכלה ועל זה סמכתי בחופת בני ה"י שמתה אמו ונשא אשה תוך שנתה והבאתי מנגנים. אחר זמן רב מצאתי בדרשות מהרי"ל שפעם אחת מתה מושלת המדינה ולכבודה צוה המושל שלא לנגן בכל המדינה אותה השנה בשום כלי שיר ואירע להיות נשואין בישוב א' תחת ממשלתו תוך אותה שנה ושאלו ממהרי"ל אם יעשו הנשואין כלל בלי כלי זמר והורה להם שלא יעשו הנשואין כלל בלי כלי זמר דהוא עיקר השמחה של חתן וכלה ואם א"א במקומם ילכו למקום שאפשר וכן עשו שהלכו ג' פרסאות ועשו שם הנישואין בכלי זמר ע"כ צא ולמד כמה הפליג הרב ז"ל שלא לעשות הנישואין בלא כלי זמר עכ"ל אלא דלענין ריקוד האנשים עם הנשים כמנהג שלנו או באתרא דמתקנאים הגוים מפני שאין מנהגם בכך או היכא דנפיק תקלה בשאר עניינים וכו' לא דברו כלל ולא גילו סברתם הר' הנז"ל ולדייני העיר הי"ו להם יאתה המשפט לברר ולדון כפי השעה: ט כבוד חתן וכלה עדיף מכבוד הרגל ונ"מ שאם יש לו איזה מלבוש חדש ללבוש בחופה ופגע בו הרגל קודם החופה לא ילבישנו ברגל אלא יניחנו עד יום החופה. הר' הנז' מדרשות מהרי"ל: סימן ז דיני סעודת נשואין ערוך השלחן בליל יום חמישי לאכול משמנים. ולשתות ממתקים תתקדש חג ישמחו יעלצו לפני אלהים מושיב יחידים. בסעודת מצוה ובו יתבאר עיקרי הדינים השייכין בסעודות אלו. ודברי מוסר שינהג אדם בהם: א אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל ידיו תחלה והרח"ש היה רגיל ליטול באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר ורש"ל כתב שהוא יוהרא לנהוג כן אלא אדרבא יטול תחילה ויהיה נזהר מלדבר וילמדו אחרים ממנו