חופת חתנים ס

אצלו אם היא ש"פ ואומר להם ראו זה הטבעת ש"פ ואומרים הן וכן הוא המנהג עכשיו ברוב המקומות להראות הטבעת לנועדים שם. כנה"ג. ויחזור לעדים שיראו נתינת הטבעת לאצבע הכלה ואם לא אינה מקודשת עכנה"ג בהג"ט ס"ק ד' ולא יתן הקדושין ואח"כ יאמר הרי את מקודשת לי דהוי מקדש במלוה אלא יאמר תחילה ואח"כ יתן הקדושין כנה"ג. ויקדש בימין דידיה וגם בימין הכלה ובאצבע הסמוך לאגודל שנק' אצבע ישים הטבעת כי דרך הנשים לשום הטבעת באצבע הר"מ מינץ והכנה"ג כ' אעפ"י שהמנהג עכשיו להשים הטבעת באצבע קטנה מ"מ אנו נותנין טבעת קדושין באצבע מפני שנשאר המנהג כן מזמן שהיו נהוגי' להשי' הטבעת באצבע וחיד"א כ' וכן הוא מנהגינו להשים טבעת הקדושין באצבע הסמוך לאגודל הנקרא אצבע וכן הוא מנהג כל ספרד אשר שמענו שמעם ע"כ וכבר ידוע הרמז האמור על מזמור השמים מספרים דנזכר בו והוא כחתן יוצא מחופתו דכשתתחיל למנות התיבות באצבעות ידך מפסוק תורת ה' תמימה וגו' בכל פעם יבא תיבת שמו ית' באצבע ולבסוף הנחמדים מזהב תיבת מזהב נופלת על האצבע לרמוז דהוי מקודש דכבר קדשוהו שמים ליתן בו טבעת הקדושין והוא המצאה ובשעה שמקדש אומר: הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל ופי' כדת משה וישראל היא משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש דהיינו על דעת שהנהיגו חכמי ישראל הישראל הוא מקדשה שיהיו קיימין הקדושין לפי דברי חכמים ויהיו בטלין לפי דברי חכמים ע"י גיטין שהכשירו חכמים והעומדים עונים אחריו מקודשת בס"ט ובס' תפלה זכה כתב ז"ל והמברך שופך את היין ושובר את הכוס בכלי העומד על הקרקע לפני הכלה לזכרון ירושלים ומיד פורסין הטלית שבו מעוטף החתן משעת הארוסין על ראשו ועל ראש כלתו ועומדין שניהם תחתיו בעוד שמברכין ברכת נשואין. זאת היא החופה שחופה לשון חפייה דהיינו שמתיחדים שם. ויצא לנו מנהג זה ממה שכתב מהרמא"ו ז"ל בטואה"ע סי' נ"ה משום הרב"י ז"ל שהחופה הוא שפורסין סודר על ראשה בשעת הברכה ע"כ ולענין לברך החתן על הטלית הרב ג"ו כ' דמאחר שהטלית שמשליכין על החתנים אינו אלא להגן ולא לכבד ולרומם א"צ לברך אבל הע"ת והר' החבי"ב בשיורי א"ח וחיד"א ובעל הלק"ט ח"ב סי' כ"ב ושו"ת שבות יעקב ח"ב העלו דצריך לברך וכן כתב מוה' רה"א נר"ו בבר"י א"ח ז"ל והמנהג פשוט בארץ הצבי שהחתן מברך וכן עיקר ע"כ ובפרט לפי מנהגינו דהחתן לבדו לובשו מקודם בברכ' אירוסין ואח"כ קודם